הצעת חוק לא יכולה לגשר על פער חברתי

ועדת פלסנר כילתה את ימיה בכישלון מוחלט. אין הצעת חוק ואין אפילו מתווה כיצד להגיע לשוויון בנטל במדינת ישראל. הכתובת הייתה על הקיר. וכי מישהו מעלה על דעתו שתהליכים חברתיים ניתן לפתור בהצעת חוק? הייתכן לדון על השתלבות חרדים כשהם אינם סביב השולחן? נראה שאתמול קיבלנו שיעור בחינוך.

כל הורה לילד מתבגר יודע שאם הוא רוצה לעודד התנהגות מסוימת הוא צריך להוביל את הנער ולתת לו להחליט ולקבוע לעצמו את אותה התנהגות. אם ההורה יבחר בדרך של כפיה ואיומים רוב הסיכוי שישיג את ההפך. המתבגר ימרוד, יעשה דווקא ויבחר לעשות נגד רק בגלל שמרגיש שכופים עליו.

נתניהו הודיע למופז: ועדת פלסנר לשוויון בנטל התפרקה

כמו אצל המתבגר כך גם אצל המבוגרים. דוגמה טובה לכך היא דווקא הכפייה הדתית. בשנות ה-70 המפלגות הדתיות נקטו בשיטה של חוקים דתיים כדי לכפות על היהודים במדינת ישראל לשמור על מסורת בתקווה לעודד אותם להיות "יותר יהודים". כיום ברור שזו הייתה טעות- אנשים לא רוצים שיכריחו אותם לעשות מעשים גם אם אין התנגדות בסיסית אליהם. מתברר שמסורת שלא באה בכפיה אנשים בחרו לקיים אותה באופן וולונטרי. דוגמאות כמו ברית-מילה או ליל הסדר מראים שכשנותנים לאנשים לבחור הם עושים זאת באחוזים גבוהים ביותר.

כך גם החרדים. גם הם לא מוכנים שיכריחו אותם. מהניסיון שצברנו בעמותת גשר לקידום ההבנות בין דתיים לבין יתר החברה הישראלית, אנו רואים פתיחות הולכת וגוברת אצל החרדים להשתלבות בשרות לאומי-אזרחי, בלימודים ובעיקר בשוק העבודה. גם מערכת החינוך החרדית מכירה בחשיבות לימודים כלליים ופגשנו מוסדות חינוך המלמדים כמעט את כל המקצועות הנקראים ליב"ה. אולם כשאיימו עליהם וחייבו אותם ללמד ליב"ה, מיד הזדעקו ויצאו נגד הכפייה במערכת החינוך שהיא ציפור נפשם. תחושת כפייה מובילה להתבצרות המובילה לכוחנות, שמובילה לעימות.

האתגר שעומד בפני החברה הישראלית בשנת 2012 הוא לא לקבוע חוקים חדשים שיחייבו את החברה החרדית להתגייס וללמוד על פי תוכנית הליבה. זהו עיקרון של הרוב שקובע את הכללים וכופה אותם על המיעוט. עלינו ללמוד מבן גוריון את העיקרון של הסטטוס קוו. זהו תהליך חברתי של הידברות ודיאלוג, שבסופו של יום מגיעים להבנות ששני הצדדים יכולים לחיות איתם. אם תהיה מערכת של כוחנות וכפיה לא נצליח להקים חברה שתוכל לחיות יחד. בהבנות, כל צד מבין שעליו לראות את הצרכים של הצד השני ובסופו של דבר להגיע לפשרה. לעומת זאת, אם משחקים בכוח, יש ניצחון במערכה אבל הקרב אבוד.

החרדים של שנת 2012 הם רבים ומגוונים. טעות להכליל אותם כקבוצה הומוגנית אחת - יש גוונים בשחור! על החברה הישראלית להתייחס בכבוד והערכה גם לכאלו שאינם בדיוק כמותם. סובלנות ופלורליזם צריכים להיות מופנים לכל הצדדים.

כיום יש קבוצות רבות שמוכנות להתנדב, להיות חלק מהמאמץ הלאומי ולשאת בנטל. אולם, כמו בכל תהליך חברתי, צריך לדבר. שכחנו את כלל הבסיס בחינוך שהוא דיאלוג. רק בדרך זו נוכל להקים חברה בריאה שכל חלקיה נוטלים חלק בנטל הביטחוני, הכלכלי והחברתי.

אילן גאלדור, מומחה לסכסוך הישראלי-חרדי ומנכ"ל עמותת גשר, המציינת מחר 40 שנה להיווסדה