האביב הערבי לא האיר את פניו אלינו ולא למערב שחפץ ביקרו.
הנשיא האמריקני הקודם, ג'ורג' וו. בוש, העלה על נס את חשיבות כינון דמוקרטיה תקנית בארצות העולם השלישי, ונתן שרנסקי קיבל ממנו עידוד פומבי שעה שטען שרק עם דמוקרטיות במזרח התיכון אפשר לכרות שלום. החרו-החזיקו אחריו הנשיא ברק אובאמה ועימו בעלי בריתו במערב, שראו בערגה את בואה של הדמוקרטיה לעולם הערבי. גם אני הייתי אחד התומכים ברעיון שבמקום משטר דיקטטורי חשוך, שמדכא את בני עמו ונוהג מנהגי שחיתות, יבוא משטר שיראה את טובת עמו לנגד עיניו וייבחר על ידיו.
נוכל לומר ביושר ובבהירות שייתכן מאוד כי השחרור מעול הדיקטטורות יביא מזור חלקי להמוני רעבים חסרי תוחלת. אבל רצונו של העם הביא את חמאס לשלטון בעזה, והיום נישאו על כנפיו האחים המוסלמים במצרים, שעימה יש לנו הסכם שלום בן יותר מ-30 שנה.
חמאס והאחים המוסלמים הם גוון איסלאמי קיצוני וברור, שרואה את הסכסוך עם הנצרות ועם היהדות כסכסוך דתי עמוק. בניגוד לעמדת אש"ף, שראה את הקונפליקט כפער בין שאיפות לאומיות, רואים האיסלאמים את הקונפליקט דרך הפריזמה הדתית ולא הלאומית.
הסביבה הגיאו-אסטרטגית שסובבת את ישראל משתנה באורח מהיר, בטרם יעלה בידינו לעכל את השינויים ולחשוב על היערכות נאותה.
איננו יכולים לומר באופן גורף שהשינויים במצרים יקרינו מייד על צורת היחסים ועל חוזה השלום, אבל נוכל לומר שהמחויבויות שנטל על עצמו המשטר הקודם לא יהיו לחם חוקו של המשטר החדש. עם זאת התלות של מצרים במערב ובארה"ב עשויה למתן את מימדי התפנית ואת קצבה.
ישראל חייבת להבטיח כמובן את חוסנה של מערכת הביטחון, ובעת ובעונה אחת לחשוב מדינית מחוץ לקופסה.
האיום האירני על מדינות המפרץ
הקרע עם טורקיה אינו קרע בלתי הפיך. ארדואן אינו שייך לחובבי ציון, אבל הוא מייצג איסלאם שונה, מתקדם יותר ומחפש יותר השתלבות טורקית במערב ובאירופה. פגשתי באירוע אדם שהיה מעורה מאוד ביחסים בין ישראל לטורקיה, והוא טוען שממשלת ישראל מסוגלת להסדיר את סכסוך המרמרה ולצעוד לשינוי יחסים עם המדינה המשמעותית ביותר באזור. השאלה בעיניי אינה ניסוח של סעיף, אלא הבנה עמוקה שחוקי המשחק מחייבים היערכות מדינית עדכנית ושונה.
התגובות כלפי הסכנה האיראנית מחייבות אף הן שיקול דעת רחב. הסכנה האיראנית אינה סכנה לישראל בלבד. אם התחזיות יקרמו עור וגידים, עלולה איראן לאיים על שדות הנפט ועל השליטה במפרץ, ואלה אינטרסים קיומיים של ארה"ב ושל מדינות המערב. לכל החלטה יש מחיר, וכל גפרור אשר הוצת מחייב מחשבה לאן תופנה הבעירה.
ההתלהמות חייבת לפנות מקום לשיקול דעת קר שיתווה את המדיניות, ובמצב אתגרי יש להידרש לחשיבה שמובילה לשינוי גישה של ממש. השינויים באזורנו עודם באיבם.