הדו"ח השנתי של האגודה לזכויות האזרח, על מצב זכויות האדם בישראל שפורסם אתמול, מצביע על מגמה של צימצום הזכויות האזרחיות והכלכליות כאחת של תושבי ישראל, לצד הפרה נמשכת של זכויות האדם של הפלסטינים בשטחים. הדו"ח יועבר למקבלי החלטות וקובעי המדיניות בישראל.
הקבוצות החלשות ביותר באוכלוסיה - עולים חדשים, קשישים, אנשים בעלי מוגבלות, מובטלים, ערבים, עצורים, עובדים זרים וילדים ספגו השנה מכות רבות מצד מקבלי ההחלטות. אנשים אלו נפגעו הן מבחינה כלכלית, על ידי קיצוץ זכאויותיהם לקצבאות ולדמי אבטלה, והן מבחינת חירותם האישית. הדו"ח מצביע על זיקה ההולכת וגוברת בין מצב כלכלי לנגישות למערכת המשפט. אנשים שחירותם נשללה באשפוז פסיכיאטרי כפוי, בהליכי הוצאה לפועל, או במעצר משטרתי, "נופלים בין הכסאות" משום שידם אינה משגת לשכור עו"ד, אך הם אינם זכאים לייצוג מטעם המדינה. לכך נוספים ביטול המימון של תרגום בדיונים משפטיים בתיקים אזרחיים, והעלאה ניכרת של אגרות בית המשפט.
כאשר העציר מגיע לבית המעצר או לכלא, הוא ימצא שם תנאים מזעזעים ביותר. למרות שיפור מסויים בתנאי הכליאה בישראל, עצירים שהם בחזקת חפים מפשע עדיין כלואים במתקני מעצר בתנאים תת-אנושיים, המנוגדים לחוק באופן מוחלט. שטח המחיה לאסיר בבתי הסוהר בישראל עומד על חצי משטח המחיה לאסיר בבריטניה וכשליש משטח המחיה לאסיר בספרד.
הדו"ח מפנה אצבע מאשימה גם להגבלות שמטיל משרד הפנים על התאזרחותם של זרים הנישאים לאזרחים ישראלים, מגבלות הפוגעות בזכותן של משפחות לחיות בצוותא ומפרידות ילדים מהוריהם ובני זוג זה מזו.
מניעת מזון ותרופות
בעניין הפרות זכויות האדם בשטחים, קובעת האגודה לזכויות האזרח, כי "במהלך פעולות צה"ל בשטחי הרשות הפלסטינית, ובמיוחד מאז תחילת מבצע 'חומת מגן' במארס 2002, הופעל כוח בלתי-פרופורציונלי שפגע באוכלוסייה האזרחית באופן קשה, ללא הצדקה". הדו"ח מתאר פגיעות בזכות לחיים ולשלמות הגוף, בזכות לטיפול רפואי ובחופש התנועה, בין היתר באמצעות מניעת אספקת מזון, תרופות וציוד, הריסת בתים - לעתים על יושביהם, ותשתיות, התעללות בעצורים, ביזה ועוד. כותבי הדו"ח מציינים כי לדעתם הוא משקף רק חלק קטן מהתמונה, מאחר שצה"ל מנע גישה של עיתונאים ופעילי זכויות אדם לאזור הלחימה, דבר שהגביל ביותר את זרימת המידע וחייב את האגודה וארגוני זכויות האדם האחרים להישען על דיווחים טלפוניים בלבד, ללא יכולת להצליב את המידע או לבדוק אותו בשטח. לטענתם, פניות למערכת הביטחון הביאו במקרים אחדים לפתרון נקודתי, ובמקרים רבים אחרים נותרו פניות אלו ללא מענה.
הדו"ח מתריע, כי השנה גברה הנטייה להגביל את חופש הביטוי. בחודשים האחרונים היכתה מגמה זו שורשים גם במוסדות האקדמיה והתקשורת, שבסיס קיומם בזכות לחופש המחשבה והביטוי.