בכינורו של יצחק שמיר נמתח רק מיתר אחד, והוא ידע לנגן רק שיר אחד - ארץ שראל, בווריאציות שונות. במלאות לו 90 נערכה חגיגה לכבודו והוא ביקש מהנוכחים ומהדורות הבאים לזכור רק זאת: שהוא לא ויתר על גרגר חול אחד מאדמת ארץ ישראל. בן 20 עלה ללמוד באוניברסיטה העברית, אבל גלש מייד למלחמה בבריטים. בדילמה שהתעוררה בפרוץ מלחמת העולם השנייה אם להמתין למיגור גרמניה הנאצית או להמשיך לפגוע בשלטון הבריטי, בחר בעמדה הקיצונית. הוא הצטרף ללח"י, ולאחר רצח אברהם (יאיר) שטרן עמד בראש המחתרת בחברת נתן ילין-מור וישראל אלדד. היה אחראי לנועזים שבמבצעיה. בין השאר, להריגת הלורד מוין במצרים.
ארבעה חודשים לאחר הקמת המדינה הרג לח"י את המתווך השבדי מטעם האו"ם פולקה ברנדוט. ככל שחלפו השנים החל ילין-מור, שפנה שמאלה והפך לחסיד חלוקת הארץ, לטעון כי לא זכור לו שמרכז לח"י קיבל החלטה לעשות כן. אלדד הגיב בזעם. שמיר חיבב את ילין-מור יותר מאשר את המשיחיות של אלדד. בכל זאת, כששאלתי אותו מי מהשניים דובר אמת השיב במשיכת כתף: "אלדד."
"היה ענייני ולא עשה חשבון עם ההיסטוריה הקרובה"
שמיר אהב את ארץ ישראל בלהט, ולא נזקק לחיזוקים משיחיים. זו אהבה מתכתית, שאין בה סדקים. איש מעשה, שלא נפעם מחיבוטי נפש היסטוריים ומשירה שדמתה לסופה פטריוטית. בוועידת מפלגת הלוחמים אמר כי אילו שעתה המחתרת לעצותיו של גאון השירה הלאומית אורי צבי גרינברג, לא היתה קמה מדינה. אחר כך עשה עשור במוסד שנשלט בידי היריבים הגדולים - דוד בן-גוריון ואיסר הראל. רק מעט נודע על חייו הפרטיים, בעיקר בתקופת המוסד בפאריס. הוא אהב את המזון בבירת צרפת ואת השאנסונים של אדית פיאף. גם כתב יפה. כאשר הוציאה רעייתו שולמית את המכתבים ששלח לה בשנים ששניהם עשו במאסר תחת השלטון הבריטי - שאלה אותו: ולמה אתה לא שמרת את המכתבים שאני שלחתי אליך מהכלא? וזו היתה הפעם היחידה שראיתיו מחייך נטול תשובה.
שמיר היה ענייני ולא עשה חשבון עם ההיסטוריה הקרובה. כששאלתי אותו 1979-ב מי מאנשיו הרג את חבר הלח"י אליהו גלעדי (לא מפני שנחשד חלילה בבגידה אלא מפני שהציע לחסל את ראשי הסוכנות היהודית) ומי את ברנדוט, סירב להשיב. אמרתי לו שהדור יחלוף וההיסטוריה לא תדע, והוא (וכן אלדד) השיב: אז מה? למי נחוץ לדעת מי בדיוק לחץ על ההדק?
שמיר התנגד להסכם השלום עם מצרים, אבל לא חתר תחת מנחם בגין. היה גם מסויג ממלחמת לבנון הראשונה, אבל גילה נאמנות. בכהונתו כראש הממשלה השביעי עמד למבחן במלחמת המפרץ הראשונה. הכל העריכו כי יגיב על ירי הסקאדים מעיראק, הפצירו בו לעשות כן. צה"ל אפילו לחץ. שמיר - אדם בעל עצבי ברזל, סירב. ידע שיש צורך רגשי להגיב כנגד המטח החד-צדדי הניתך על מולדתו, אבל גם ידע שכדאי להבליג. צה"ל נשאר בבית. איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו. הישגו הגדול היה במאבק לפתיחת שערי בריה"מ לעליית יהודים. יפי הנפש לא סלחו לו, אבל הוא כאידיאולוג ציוני לחץ על ארה"ב לא לפתוח את שעריה בפניהם שכן יש להם ארץ, יש להם מולדת, והן הוא שקד כל ימיו לשאתה על כפיו.