מקווה מימי בית שני תחת אל?אקצא

לפני 85 שנה תיעד הארכיאולוג הבריטי רוברט המילטון את חפירת יסודות המסגד המחודש. בימים אלה אלפי ממצאים, ובהם חותם "גבעון למלך", שופכים אור על התקופה היהודית בהר

  • ישראל היום
נדב שרגאי

בשנת 1927 רעדה האדמה בירושלים. 130 איש נהרגו, 450 נפצעו, כ?300 בתים קרסו או ניזוקו נזקים קשים, ובהם מסגד אל?אקצא. הווקף, בניצוחו של המופתי הגדול, חאג' אמין אל?חוסייני, החל לשקם את המסגד ולבנות אותו מחדש. רוברט המילטון, מנהל מחלקת העתיקות של שלטונות המנדט בארץ ישראל, ראה באסון גם חלון הזדמנויות.

הוא ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו והגיע להסכם עם הווקף, שאיפשר בפעם הראשונה אי פעם מחקר ארכיאולוגי, אם כי מוגבל, של צפונות הר הבית בבטן האדמה, במקום שבו התמוטט המסגד. מעולם עד אז הווקף לא התיר לאיש לעשות כן. המילטון תיעד את עבודות השיפוץ של הווקף, צילם, שירטט, ביצע כמה חפירות, חתך והעלה על הכתב שורה של ממצאים, חלקם מפתיעים.

אלא שלשיתוף הפעולה חסר התקדים הזה בין הארכיאולוג הבריטי לאנשי הדת המוסלמים היה מחיר. בספרו של המילטון שפורסם שנים אחר כך, לא היה זכר לממצאים שלמוסלמים לא היה "נוח" איתם. שלא במקרה, נגעו הממצאים האלה לשתיים מהתקופות שקדמו להופעת האיסלאם בירושלים - תקופת בית שני והתקופה הביזנטית. הם "נקברו" בארכיון של מחלקת העתיקות המנדטורית (כיום חלק מארכיון רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר). עכשיו יש להם סוף סוף עדנה.

80 שנים אחרי מאששים הממצאים הגנוזים של המילטון ממצאים מפתיעים מקבילים של שני ארכיאולוגים ישראלים, ד"ר גבי ברקאי וצחי דבירה, העוסקים זה שבע שנים בפרויקט ייחודי: סינון טונות של עפר עתיר ממצאים ארכיאולוגיים זעירים שהווקף פינה מהר הבית באישון לילה לפני כ?13 שנים.

תזכורת הכרחית: ב?1999, במהלך עבודות הכשרת השערים למסגד אל?מרוואני באורוות שלמה, בפינה הדרום?מזרחית של הר הבית, כרו המוסלמים באדמת ההר באמצעות דחפורים בור רחב מימדים. השערורייה הזאת, שכבר כונתה בכל כינויי הגנאי האפשריים, הביאה לאחרונה גם לדו"ח נרחב של מבקר המדינה, חסוי למרבה הצער, אבל מעז יצא מעט מתוק.
למדע הארכיאולוגיה ניתנה הזדמנות יוצאת דופן לבחון את אדמת ההר. אף שבניגוד למקובל בחפירה ארכיאולוגית מוסדרת, העפר נבדק "במנותק מהקשרו" (מבלי שהתאפשר לקבוע מאיזו שכבה הגיע כל ממצא, או לדאוג לכך שהשרידים לא יינזקו) נמצאו בפרויקט הסינון מאות אלפי פריטים זעירים המלמדים רבות על עברה של ירושלים ומאששים את שהמילטון והווקף הסתירו מהציבור במשך שנים.

המילטון חשף מתחת לרצפת מסגד אל?אקצא שקרסה ברעידת האדמה שרידים של מקווה יהודי מימי בית שני שבו טבלו כנראה יהודים קודם כניסתם למקדש.

ברקאי ודבירה מצאו שפע של פריטים זעירים מימי הבית הראשון והשני, ובהם שברים זעירים של עמודוני "היפוקאוסט" - חלל תת?רצפתי של חדר חימום ו"טובולי" - לבנים חלולות מרובעות, שדרכן עבר האוויר החם אל החלל המחומם. ברקאי סבור כי אלה הם שרידיה של מערכת חימום לטובלים, אולי הכוהנים, לאחר טבילתם.

בעומק של כחצי מטר מתחת לרצפת המסגד שקרס, המילטון מצא גם שרידי פסיפס ביזנטי. כשדבירה ראה את הצילומים האלה הם התחברו לו עם מאות אלפי אבני הפסיפס, שברי כותרות עמודים, שברי ציפוי שיש לקירות ושברי לוחות שיש של סורג כנסייתי, כולם מהתקופה הביזנטית (638-324) שנמצאו בעפר הר הבית.

הממצאים הללו גורמים למהפכה חשובה בהיסטוריה של אותה תקופה: הם מלמדים, לכאורה, כי בניגוד לכל מה שנכתב בספרי ההיסטוריה, הר הבית היה מובנה גם בתקופה הביזנטית, בכנסייה או בכנסיות, ולא היה אז שטח "מת", ריק, כפי ששיערו עד כה.

"יש בידינו כמות אדירה של ממצאים מהתקופה הביזנטית", אומר ד"ר ברקאי, "בעיקר קרמיקה, מטבעות נדירים ובהם מטבע של הקיסר הביזנטי האחרון הרקליוס, ואף נר ביזנטי עם כתובת שקשורה לישו. אין ספק שכותבי ההיסטוריה של הר הבית צריכים להעריך מחדש את עבודתם בקשר לתקופה הזאת".

עוד בוואלה!

הרכיב המפתיע שעוזר להפחית מתחים באופן טבעי

לכתבה המלאה
אתר החפירה בהר הבית (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

סינון מנצח

ככלל, סינון העפר בתוך רשתות באמצעות זרם מים התקבל תחילה בספקנות על ידי אנשי המקצוע, אבל שפע הממצאים, לראשונה מתוך אדמת ההר, הגם שלא נחפרו ממנו ישירות, והגם שמדובר בממצאים זעירים - הדהים רבים. עד מהרה אומצה שיטת הסינון הרטוב על ידי ארכיאולוגים עמיתים נוספים, והביאה לתגליות משמעותיות. כך למשל השתמשה הארכיאולוגית שלומית וקסלר, שחפרה באזור רחבת הכותל, בשיטות שפותחו בפרויקט הסינון בעמק צורים וחשפה חמש חותמות מימי בית ראשון.

גם הבולה (חותמת טין קטנה), שנמצאה באזור בית המעיין בעיר דוד, ועליה העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר, בכתב עברי קדום, לקיומה של העיר בית לחם, התגלתה לאחר סינון רטוב בעמק צורים של דליי עפר שהובאו לשם מעיר דוד. חופרים נוספים העבירו עפר מחפירותיהם לעמק צורים, וכך הפך בהדרגה אתר הסינון לכתובת, לא רק לסינון עפר הר הבית, אלא לסינון חומרים מחפירות נוספות.

אחד הממצאים הנדירים שנתגלו לאחרונה בדרך זו היא בולה (טביעת חותם), שנמצאה בבור אשפה מימי בית ראשון במורדות הדרום?מזרחיים של הר הבית, ועליה הכתובת: "גבעון למלך". גבי ברקאי מעריך כי הבולה, בת כ?2,600 שנים, מהמאה השביעית לפני הספירה, מעידה על המס ששילמו תושבי גבעון למלך יהודה, ככל הנראה מנשה, בנו של חזקיהו.
"זו הפעם הראשונה שבולה שכזו מתגלה שלא בשוק העתיקות, והיא נותנת תוקף ל?50 בולות אחרות, שרובן נמצאות באוסף של יוסף חיים קאופמן בבלגיה. בכל הבולות הללו מוזכרות ערים ששמן מופיע גם בפרק ט"ו של ספר יהושע", מציין ברקאי, "מה שמעיד לכאורה על כך שאותן ערים שילמו מיסים לשלטון המרכזי".

בולת "גבעון למלך" נמצאה במקרה, בעת שבמדרונות המזרחיים של הר הבית נערכו עבודות שיקום טרסות, לקראת מיסה שהאפיפיור שביקר אז בארץ ערך שם באותה שנה. צחי דבירה, שעבר במקום והבחין בנעשה, קיבל אישור להעביר גם את העפר הזה למפעל הסינון שבגן הלאומי עמק צורים, וכך נחשפו הממצאים המדהימים, ובהם חרסים, שברי כלים, עצמות וחמש בולות נוספות מימי בית ראשון.

בסינון עפר הר הבית עצמו התגלו עד כה אלפי מטבעות מתקופות שונות, ובאלה שעוררו התרגשות גדולה היה מטבע "מחצית השקל", שנוצר בתחילת המרד הגדול ברומאים ושימש לתשלום מס לבית המקדש. מטבע נוסף שהתגלה נושא את דיוקנו של המלך הסלווקי אנטיוכוס ה?4 (אפיפנס), שבימיו החלו גזירות השמד ופרץ מרד החשמונאים.

מטבע אחר שהגיע מתוך הר הבית, מימי המרד הגדול שבמהלכו נחרב בית המקדש השני, נושא את הכתובת: "חרות ציון". ממצא מסוג אחר הוא עצמות של בעלי חיים, חלקן אולי של בהמות, שאוחסנו בהר הבית לצורך עבודת הקורבנות ונשרפו בזמן החורבן, אולם יצוין כי נמצאו גם עצמות שועלים וחזירים.

120 אלף מתנדבים השתתפו עד היום בפרויקט הסינון ובכל פעם פורצת ההתרגשות מחדש, כשנשמעת צעקת: "מצאתי". את השטח לטובת הפרויקט העמידה רשות הטבע והגנים. אוניברסיטת בר?אילן העניקה לו חסות אקדמית, רשות העתיקות העניקה לו רישיון ועמותת אלע"ד מממנת אותו.

הבולה, בת כ?2,600 שנים, מעידה על המס ששילמו תושבי גבעון למלך יהודה. (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

מקורות יהודיים

ד"ר גבי ברקאי מציין שעד היום הועברו למקום כשני שלישים מכמות העפר שפונתה מההר, ושכמחצית מכמות זו כבר סוננה. "השליש הנותר, שלא הגיע לאתר הסינון, התערבב ברובו עם עפר ועם אדמה אחרים ולכן ויתרנו עליו... יש לנו עבודת סינון לעוד כשבע שנים", הוא מעריך ומזכיר כי בהר הבית עצמו נותרו ערימות עפר שבג"ץ, בצו חריג ביותר, אסר על הווקף להזיזן.

"אנחנו מוכנים לאפשר לווקף לפנות את העפר הזה משם, בתנאים מסוימים שיאפשרו בדיקה ארכיאולוגית טובה יותר שלו, או שהם יאפשרו לסנן אותו במקום. בינתיים הווקף מסרב גם לזה וגם לזה, ולא זו בלבד, אלא שהוא מערבב בכוונה תחילה את העפר הזה עם אשפה מודרנית ופסולת בנייה כדי לפגוע ביכולת שלנו להפיק ממנו משהו בעתיד".

עד שיגיעו או ייבדקו ערימות העפר הנוספות בצידו המזרחי של הר הבית, יש לברקאי ולדבירה עוד הרבה עבודה וגם לא מעט תגליות: "מהתקופות הפרהיסטוריות, מימי האדם הקדמון, ועד ימינו אלה". הנה מעט מהן: שלוש חותמות חרפושית מהאלף השני לפני הספירה; חלקי כלי צור פרהיסטוריים וגם מעט קרמיקה מהמאה העשירית לפנה"ס ובתוכה ידיות קנקנים, שכמותן התגלו לאחרונה בחירבת קייאפה שבעמק האלה, באתר שזוהה עם ימי הממלכה המאוחדת ודוד המלך.
כמויות גדולות של שברי צלמיות מימי בית ראשון; משקולות לשקילת כסף, עשויות מאבן בצורה כיפתית עם בסיס שטוח, וגם אבני קלע בצורת כדור טניס, אף הן מימי בית ראשון, הדומות לאלה שהתגלו בשרידי החורבן האשורי של העיר לכיש. אחת התגליות היותר מרגשות שעלתה לאחרונה מתוך הררי העפר היא ידית קנקן עם טביעת חותם מרודוס, הנושאת תאריך של שנת 165, השנה שבה טוהר הר הבית ושבה נחנך המקדש מחדש, שנת נס חנוכה.

מאות אריחים מסוג הריצוף ה"אופוס סקטולה" (שמה הלטיני של שיטת ריצוף) ואלפי חלקי פסיפס מאותו סוג ריצוף שהתגלו בפרויקט הסינון קושרים אף הם את הר הבית אל המקורות היהודיים. מדובר בשברים של אריחי ריצוף צבעוניים, חלקם משיש וחלקם מאבן גיר ביטומנית, שמקורה באזור ים המלח. דוגמאות ריצוף כאלה נמצאו בעבר בארמונות הורדוס ביריחו, בהרודיון ובמצדה.

ד"ר ברקאי מצטט מן המקורות וקושר בינם ובין מאות שברי האריחים הצבעוניים: "יוספוס פלביוס מספר כי בימי הבית השני חצרות הר הבית היו מרוצפות ב'אבני צבעונין', וגם חז"ל בתלמוד אומרים שהורדוס בנה את הבית ב'אבני כוחלא, שישא ומרמרא'".

הזלזול המוסלמי

ממצאים גדולים כמעט לא שרדו את דחפורי הווקף, ואלה ששרדו נותרו ברובם בתחומי ההר. חלקם הפכו לחומרי בנייה של הווקף על הר הבית ומעט הגיעו לשוק השחור. למרות זאת, התגלגלו אל ערימות העפר שהוצאו מהר הבית שברי גזעי עמוד משיש אדום מהתקופה הרומית. במוזיאון הווקף על הר הבית נשמר שבר גדול מתוך כתובת הקדש, שנקבעה על קשת ניצחון שהרומאים בנו בהר הבית לאחר הריסת בית המקדש השני. בכתובת הונצח פלביוס סילווה כובש מצדה, שהיה מושל ארץ יהודה בשנות ה?80 של המאה הראשונה לספירה. מקור השבר הזה במבנה אורוות שלמה שהמוסלמים החלו להנמיך את מפלסו ב?1996.

השבוע הוצגה תמונה נדירה שצולמה בתוך ההר. בצילום מתוך כיפת הסלע נראים חומרי בנייה ופיגומי ברזל מוצבים על אבן השתייה, מקומו המשוער של קודש הקודשים וארון הברית. כפי הנראה אין בכך נזק ארכיאולוגי, אך יש במציאות הזאת ביטוי למעמדה המוחלש של רשות העתיקות באתר החשוב ביותר לעם היהודי, שמתבטא הן בתלותה המוחלטת במשטרה והן בזלזול שהמוסלמים מפגינים בנוגע לשרידים יהודיים בהר הבית.

מנכ"ל רשות העתיקות, שוקה דורפמן, נתן ביטוי למציאות הזאת, כשהופיע לפני ועדת החינוך של הכנסת והגדיר את הר הבית כ"אתר עתיקות שאינו מפוקח על ידי הרשות... יש לנו מגבלות של פיקוח. להגיד שאני מרוצה? ממש לא, אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה ואנחנו יודעים מה קורה בהר הבית".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully