אחת ממוסכמות היסוד המושרשות ביותר בהיסטוריה הפוליטית האמריקנית טמונה בהנחה הרווחת על אודות חשיבותו האסטרטגית המופלגת של "הקול היהודי" בבחירות לנשיאות ארה"ב. מאחר ששיעור ההצבעה של יהודי ארה"ב היה גבוה בדרך כלל משיעור ההצבעה הכללי, ומאחר שקהילות יהודיות לא מעטות היו מרוכזות במדינות מפתח עתירות הקולות האלקטוראליים, שהקרב בהן היה צמוד במיוחד, אין זה מפתיע שרוב המועמדים על הכרטיס לבית הלבן חיזרו בלהט אחרי קולו (ואחרי כיסו) של המצביע היהודי. זאת, אף שמבחינה מספרית מדובר כיום בלא יותר משני אחוזים ממספר המצביעים באוכלוסייה כולה. אף ש"הקול היהודי" היה באופן מסורתי דמוקרטי ברובו (שכן המיעוט היהודי היה נדבך מרכזי בקואליציה האתנית הגדולה, שפרנקלין דלנו רוזוולט גיבש בשנות ה-30 של המאה ה-20), הוא היה יעד למועמדים רפובליקנים, בייחוד לאחר שפלח נכבד מן הציבור היהודי נטש את הריכוזים העירוניים המסורתיים ועבר להתגורר בפרברים. ואכן, על רקע הוויית החיים הפלורליסטית החדשה, זיהו הרפובליקנים את ההזדמנות לחדור למגזר היהודי ולנגוס במאגר הקולות הדמוקרטיים וכך לקדם יעד, שבעבר (למעט בעידן הנשיא דוויט אייזנהאואר) היה בגדר משימה בלתי אפשרית למימוש.
העובדה שראיית העולם הביטחונית והאסטרטגית של המנהיגות הרפובליקנית במהלך העשורים האחרונים תאמה יותר ויותר את תפיסת האיומים ואת סדר היום המדיני והביטחוני של ישראל וחברה לתמורה חברתית זו, סייעה לנשיאיה ולמועמדיה של המפלגה בשלושה מקרים (ריצ'רד ניקסון ב-1972, רונלד רייגן ב-1980 וג'ורג' בוש האב ב-1988) להעלות את התמיכה בהם לכ-30 אחוזים מקולות היהודים. מגמה זו באה לכלל ביטוי גם במערכת הבחירות הנוכחית, והטוען לכתר הרפובליקני, מיט רומני, נהנה כיום - לפי סקרי דעת הקהל - מתמיכה יהודית בהיקף של כ-35 אחוזים.
ואולם הקרב הנשיאותי על "הקול היהודי" מתנהל עדיין בעצימות נמוכה, משום שבניגוד למערכות בחירות קודמות, שבהן רוב מדינות המפתח, שהתנדנדו בין שני המועמדים, כללו ריכוזים יהודיים משמעותיים, הפעם פלורידה היא מדינת המפתח הצמודה היחידה ששיעור המצביעים היהודים שבה חוצה את רף שלושת האחוזים. ניו יורק (8.4 אחוזים); ניו ג'רזי (5.7); מסצ'וסטס (4.2) ומרילנד (4.1) מונחות בכיסו של אובאמה. ברוב המדינות שבהן תיפול ההכרעה (אוהיו, וירג'יניה, קולורדו וויסקונסין), שיעור ההצבעה הגבוה יחסית של היהודים (וכן משאביהם הכספיים ומעורבותם בשיח הפוליטי, החברתי והכלכלי), עלול לאבד מחשיבותו מול נתוני היסוד הדמוגרפיים הללו. העובדה ש"הקול היהודי" במדינת המפתח אוהיו אינו עולה על 1.3 אחוזים בלבד, ובווירג'יניה הוא נמוך אף יותר (1.2), עלולה להביא לפיחות מסוים במעמדו. בייחוד על רקע חשיבותן הגדלה של קבוצות אתניות אחרות (ובראשן ההיספנים), שהיקפן ברוב מדינות "הקול הצף" עולה על "הקול היהודי".
רק בנובמבר נדע אם רומני שבר, מאז 1988, את מחסום 30 אחוזי התמיכה של יהודי ארה"ב ברפובליקני או התקרב לשיא ההיסטורי - 40 אחוזי תמיכה בבחירות 1956 בנשיא אייזנהאואר - אף שהפרדוקס הוא שגישתו לישראל היתה באותה עת קשוחה.