החלטתו של מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, להטיל "אחריות מיוחדת" על שר הפנים אלי ישי ועל שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ בהקשר לאסון הכרמל, מעלה מחדש את שאלת משמעות תפקידו של שר במשטר הפרלמנטרי שלנו.
* * *
שירות המדינה מחויב לתקשי"ר, ומבקר המדינה בודק אותו, לצד גופים מבוקרים אחרים, בעיקר בהקשר של מינהל תקין, התנהלות אתית ויעילות.
מי שעומד בראש הפירמידה בכל משרד ממשלתי הוא מנכ"ל המשרד, שגם חותם בשם המשרד על חוזים ועל התחייבויות כספיות. השר אינו חלק מן המערכת המנהלית, הוא מחויב למערכת נורמות שונות מאלה של הפקידים (ועדת אשר), ותפקידו העיקרי הוא לקבוע את קווי המדיניות של המשרד, את ההעדפות במסגרת התקציב, לייצג את האינטרסים של המשרד מול משרדי הממשלה האחרים ובעיקר אל מול משרד האוצר, ולייצג את את המשרד במליאת הכנסת ובוועדותיה.
* * *
שר מוצלח יכול לקדם מאוד את משרדו, לשנות את סדרי העדיפויות, ואפילו להביא לסגירת משרדו אם הוא מצליח לשכנע את הממשלה כי מדובר במשרד מיותר.
שר גרוע עלול להחליש מאוד את משרדו, לגרום לדלדול תקציבו, להפחתת חשיבותו בממשלה ואל מול משרדים אחרים ולפגיעה של ממש במורל של העובדים. מדיניותו עלולה לפגוע, לא אחת, בחיי אדם, ואין מדובר רק בשר הביטחון, בשר לביטחון הפנים או בשר הבריאות.
משרדי הממשלה אינם יכולים לתפקד ללא מנכ"ל, אבל המערכת יכולה לתפקד - תיאורטית - גם בלי שרים.
היו תקופות לא קצרות בתולדות המדינה אשר במהלכן הוטל על סגן שר במשרד ראש הממשלה לטפל בחצי תריסר משרדים, או על שר בלי תיק או עם תיק לעמוד בראש שורה ארוכה של משרדים, או שראש הממשלה, הממלא אוטומטית את תפקידו של כל שר שמתפטר, מקבל על עצמו כמה תיקים לתקופה ממושכת.
מצב שבו ראש הממשלה אחראי לכל המשרדים, ופועל ישירות מול המנכ"לים, מזכיר מאוד את הקבינט האמריקני, שבו הנשיא מוביל את המדיניות בכל התחומים, ומזכירי המדינה הם, בעצם, פקידיו.
* * *
במדינת ישראל השר עומד למבחן הכנסת. ראש הממשלה רשאי לפטר שר, בעיקר בעקבות ביקורת ציבורית ופרלמנטרית. שר יכול לעמוד למבחנה של ועדת חקירה ממלכתית, וזו יכולה להתמנות על ידי הכנסת בעקבות דו"ח של מבקר המדינה.
שרים עלולים, כמובן, לעשות שגיאות קשות מאוד, ובמקרים כאלה עליהם לשלם מחיר ציבורי, אבל בכל מקרה ראוי לזכור שהם אינם חלק מן השירות הציבורי, ולכן מדיניותם אינה יכולה, ואינה צריכה, להיות חלק משבט ביקורתו של מבקר המדינה.