משמר הגבול

לפני כשנה התקבל ביחידת הגבולות (יג"ל) של משטרת ישראל מידע מודיעיני על הברחת סמים מתוכננת. הדמויות המעורבות היו שני תושבי מג'דל שמס ללא עבר פלילי, וגם מקום ביצוע העיסקה היה ידוע - על הגדר בפאתי מטולה הפסטורלית. רק מועד ההחלפה נותר מעורפל. המפקדים החליטו להציב בשטח צוות קבוע של בלשים, שיתצפת על האזור. "שכבנו שם ימים שלמים במארב, בלי לדעת מאיפה ומתי זה יגיע", משחזר רס"מ י', ראש צוות ביחידה. "הברחה היא עניין שנמשך שניות בודדות, וכדי לא לפספס אותה חייבים להישאר דרוכים כל הזמן". כמעט חודש ימים שהו י' ולוחמיו מוסווים בשטח, אבל כלום לא קרה. ביום האחרון אפילו נשקלה הצעה לקפל את הכוח.

"באיזשהו מקום אתה נכנס כבר לרוטינה של עבודה. היעד שלך לא בא היום, ולא בא מחר, ועובר עוד שבוע ועוד שבוע, ואתה בהמתנה שלא נגמרת, ומרגיש שזהו, אולי הוא כבר לא יבוא בכלל. ואז, באחד הימים, ב?06:30 בבוקר, אנחנו רואים מרצדס נוסעת לאורך הגדר ונעצרת ליד התצפית שלנו. האדרנלין קפץ לרמות מטורפות. החשוד המרכזי יוצא מהרכב, ובתוך 20 שניות נזרקות אליו מעל הגדר חמש חבילות. הוא אוסף אותן במהירות והמכונית ממשיכה בנסיעה. "סגרנו את מטולה, הקפצנו את שאר היחידה והתחלנו מרדף ברחובות היישוב. ידענו שזה צריך להסתיים מהר בגלל הקירבה לאזרחים. בתוך כמה דקות עצרנו אותם. מצאנו אצלם חמישה ק"ג הרואין". כל ק"ג הרואין עולה היום בגבול לבנון 20 אלף דולר, אומר לנו מפקד יג"ל, רב?פקד אבישי מועלם. בתוך ישראל מאמיר המחיר ל?45 או 50 אלף. "מכיוון שמדובר בהרואין איכותי, שמכיל 85 אחוזי חומר פעיל, הסוחרים בארץ מדללים אותו, ולמעשה משלשים את כמות החומר. ככה 5 ק"ג הופכים ל?15, והסוחר הופך למיליונר ביום אחד". שני המבריחים שנעצרו במטולה לא הפכו למיליונרים. הם מרצים עכשיו תקופות מאסר ממושכות.

יג"ל, שבסיסה בקריית שמונה, נוסדה ב?1982, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה והעלייה המשמעותית בהברחות הסמים. מימיה הראשונים עבדה היחידה בשיתוף פעולה מודיעיני עם צה"ל, ופעלה גם בדרום לבנון. לאחר הנסיגה, בשנת 2000, התמקדה בכיסוי גבול הצפון, מראש הנקרה ועד החרמון.

לפני כארבע שנים הבינו במשטרה כי הלחץ על הגבול הלבנוני יצר נתיב הברחה חדש, דרך גבול סוריה, ויג"ל התפשטה גם לרמת הגולן. ביוני 2009 תפסה היחידה במשולש הגבולות ישראל?ירדן?סוריה. כ?44 ק"ג הרואין בשווי עשרות מיליוני שקלים, שהוברחו מירדן בידי חמישה תושבי הדרום. בנוסף, הוקמה יחידה מיוחדת לגבול ירדן (יג"י), אבל עם הזמן היא נבלעה בתוך יג"ל. כיום חולשת היחידה על 300 קילומטרים של גבול, מראש הנקרה במערב ועד רמת הגולן במזרח ודרומה משם, עד מחסום נחל בזק, מדרום לבית שאן. היא אחראית גם למניעת הברחות דרך האוויר והים במרחב הצפון.

"המטרה שלנו היא לתפוס את הסמים עוד בטרם יגיעו לידי הסוחרים המקומיים, ולהביא לדין את המבריחים ואת הסוחרים", אומר מפקד מחוז הצפון במשטרה, ניצב רוני עטיה. "זה נושא שמקבל אצלנו עדיפות עליונה, גם במישור המודיעיני וגם במישור המבצעי". יג"ל היא הזרוע המבצעית של היחידה המרכזית (ימ"ר) של מחוז הצפון. היא כוללת דסק מודיעין ועשרות לוחמים, כולם יוצאי יחידות קרביות עם קב"א גבוהה, שצברו ותק ביחידות הבילוש ועברו סינון קפדני לפני הגעתם ליחידה. הם מסתובבים בחולצת טריקו ובמכנסיים צבאיים ויוצאים לשטח בלבוש צבאי מלא, כולל אפודים וכלי נשק, לפעמים גם צבעי הסוואה. פניהם אסורים לפרסום.

מפקד ימ"ר צפון, נצ"מ מיכאל שפשק, שצמח מיג"ל, מספר שהבלשים?הלוחמים פועלים למעשה כיחידה סמי?צבאית. הפעלת היחידה גמישה, והאמצעים הטכנולוגיים שבהם היא משתמשת מיוחדים ויקרים מאוד. גרעין היחידה מורכב משוטרים בני 30 ומעלה לצד שוטרים ותיקים, המשרתים בה כבר יותר מעשור. כולם מחויבים לעבוד סביב השעון ולהיות זמינים בכל רגע נתון. אף שהייעוד המרכזי הוא מניעת הברחת סמים ואמל"ח בגבולות, מטפלת היחידה גם בסכסוכי חמולות ובמאבק במשפחות הפשע בצפון. "אנשים מוותרים על הרבה מאוד דברים", אומר א', מפקד גיזרת ירדן. "הם חייבים להישאר זמינים במקלחת, בבילוי או באירוע משפחתי. גם כשיוצאים לטייל עם המשפחה, לכל אחד יש באוטו תיק לוחם מוכן, כדי לקפוץ ברגע שקוראים לו".

שני פרקליטים קבועים מלווים את היחידה - "האורים והתומים שלנו", קורא להם רפ"ק מועלם. "כל פעילות מחייבת אישור שלהם. הם מלווים אותנו מתחילת איסוף הראיות ועד להגשת כתב האישום. המטרה היא לבנות כתב אישום שיכניס את סוחרי הסמים מאחורי סורג ובריח לזמן ממושך". העונשים לסוחרים נעים בדרך כלל בין 6 ל?12 שנות מאסר, אם כי יש גם יוצאים מן הכלל. "קורה לנו לפעמים שאנחנו עובדים קשה כדי לבצע מעצר - אדם שתפסת עם ארבעה ק"ג חשיש, שאתה יודע בוודאות שהוא בא להרעיל את המדינה - ובסוף בית המשפט שולח אותו הביתה בגלל כמה דברים שחסרים בתיק", קובל י'. "זה מאכזב מאוד". לדבריו, רוב סוחרי הסמים חוזרים להברחות, בגלל הפיתוי: חמש שניות של פחד מול שנים של עושר. "היריב שאתה עובד מולו כאן הוא מאוד מאתגר", מבהיר רס"מ ג', "אלה עבריינים מקצוענים שמכירים את השטח, לומדים אותנו כל הזמן ומשתפרים באמצעים שלהם, אפילו עושים כל מיני תרגילים כדי לבחון אם אנחנו שם. אנחנו חייבים להשתכלל כל הזמן, להיות תמיד צעד אחד קדימה".

הרוב המוחלט של הסמים שנסחרים בישראל מגיעים ממדינות אחרות. על פי נתוני הרשות למלחמה בסמים, האומדן השנתי של הברחות סמים לארץ ב?2010 כלל 100 טונות מריחואנה, 10 טונות חשיש, 5 טונות הרואין, 3 טונות קוקאין, יותר מ?20 מיליון טבליות אקסטזי ומאות אלפי ריבועי אל.אס.די. שיטות ההברחה מגוונות: באוויר או דרך הים, בתא כפול במזוודה, בחבילת דואר תמימה או פשוט זריקת חבילות מעל גדר המערכת. כשיש מאות קילומטרים של גדר - בגבולות לבנון, סוריה, ירדן, מצרים והרשות הפלשתינית - וכל מה שצריך זה כמה שניות של זריקת חבילות - העסק מרגיש כמו משחק בלתי נגמר של חתול ועכבר.
לבנון היא מדינת הכניסה והיציאה של רוב הסמים שמסתובבים באזור. הלבנונים מייצרים הרואין וחשיש ומייבאים קוקאין מדרום אמריקה. בסוריה אין ייצור סמים, כך שמקורם של החשיש וההרואין שמוברחים לישראל דרך הגבול הסורי הוא בטורקיה ובלבנון. גם בירדן לא ידוע על ייצור סמים, כך שסוחרי הסמים בממלכה ההאשמית מייבאים גם הם חומר מלבנון ומסוריה - חשיש, הרואין, קוקאין וגם מעט כדורי אקסטזי - ואת חלקו מעבירים הלאה, לישראל. אגב, לא כל הסמים שמוברחים לישראל נשארים כאן: חלקם ממשיכים למצרים ולמדינות אירופה.
העסקאות בין סוחרי הסמים הישראלים לעמיתיהם הערבים מבוססות ברובן על אמון. ההברחה מתחילה בדרך כלל כשהקונה הישראלי משליך חבילת כסף מעבר לגבול; הסוחר מהצד השני לא סופר במקום אלא רק בודק שהכמות הגיונית והכסף אמיתי, ואז משליך את חבילות הסם אל הצד השני. יש גם עסקאות שהישראלים משלמים עליהן בקרדיט: הם מקבלים את הסמים, מוכרים אותם ואז מגיעים שוב לגבול ומשלמים. יש סוחרים ערבים שבכלל מעדיפים לקבל את התשלום בהעברה בנקאית, דרך בנקים בשטחים. משם עובר הכסף לבנקים בירדן או בביירות.
על פי המשטרה, הקשר בין הצדדים מתנהל לרוב בטלפונים. מובן שהסוחרים הגדולים, המפוזרים בלבנון, בירדן ובסוריה, מנהלים ביניהם קשרי מסחר ומקפידים לשמור על אמון וכבוד הדדי. בסופו של דבר, כולם פועלים למען אותה המטרה.
מחירו של ק"ג הרואין בגיזרת לבנון נע בין 17 ל?20 אלף דולר. מדובר באחד הסמים הקשים והממכרים ביותר שיש, ועל פי ההערכות, כ?20 אלף ישראלים צורכים אותו. ההרואין הלבנוני, הנחשב איכותי מאוד, מיוצר בבקעת הלבנון שבשליטת חיזבאללה; לכולם ברור שהכסף שמתגלגל איתו מגיע בסופו של דבר לחבר'ה של נסראללה. קוקאין נמכר לסוחרים ישראלים ב?50 אלף דולר לק"ג. בתוך ישראל, שוויו כבר מטפס עד 120 אלף. ואילו ק"ג חשיש נמכר בגבול בסכום של עד 20 אלף שקלים.
"כששואלים אותי 'כמה מכל זה אתה תופס?' אני משיב במספרים", אומר מועלם. "אם עד לפני שנתיים ק"ג הרואין עלה 8,000 דולר וק"ג חשיש נמכר ב?6,000 שקלים, אז היום המחירים שלהם עלו ל?20 אלף דולר ו?20 אלף שקלים. מתי מחירים עולים? כשיש מחסור בשוק. וזה נובע מפעילות אינטנסיבית של כל היחידות שעוסקות בסמים. "הסוחרים הם כמו עכברים, הם מתרוצצים כל הזמן ומחפשים את הנתיב הנוח. אם לא ילך דרך לבנון, ננסה דרך סוריה וירדן. אם יש בעיה גם שם, נעביר ממצרים, או דרך הים. זאת מלחמת מוחות מתמשכת על כל הברחה והברחה". כדי להוציא סמים מגבול לבנון חייב כל סוחר לקבל אישור של חיזבאללה לעיסקה, ולכן מתייחסים ביג"ל לכל הברחה כמו לפעילות חבלנית עוינת, ומוכנים לאפשרות שחיזבאללה ינסה לזרוק מטעני חבלה או ידרוש מהלקוח הישראלי מידע מודיעיני תמורת הסמים

נקודת התורפה הגדולה ביותר היא הכפר רג'ר, החצוי בין לבנון לישראל. במשטרה אומרים שמספר סוחרי הסמים בכפר גבוה במיוחד, בזכות הנגישות לצד הלבנוני והעובדה שכביש גישה יחיד, מבודד, מוליך אל הכפר מהצד הישראלי. אם מישהו מעוניין לבצע עיסקת סמים, כל מה שעליו לעשות זה להושיב תצפיתן על כביש הגישה היחיד לכפר, והוא כבר יעדכן כששוטרים מתקרבים. העסקאות מתבצעות בדרך כלל למרגלות הכפר, במורדות מדרון תלול ומסולע סמוך לנחל ווזאני. הסוחר מרג'ר יורד במדרון אל הגדר; עמדת צבא לבנון, הכוללת שלושה חיילים, מעלימה עין והסמים מחליפים ידיים במהירות. בשנים שבהן היה הגבול הלבנוני פתוח נרקמו לא מעט קשרים עסקיים בין אזרחים ישראלים לסוחרים מלבנון. הקשרים האלה נשמרו ואף התחזקו לאחר נסיגת צה"ל.

כל כניסה של לוחמי יג"ל למטולה, ובוודאי כל תנועה ליד הגדר, חייבת להתבצע בצורה מוסווית וממודרת, ולא עם כלי הרכב של היחידה, בגלל התצפיות מעברו השני של הגבול. "הרבה פעמים אנחנו רואים את אנשי חיזבאללה וצבא לבנון", מספר רס"מ י'. "אתה צריך לזכור שאני לא כמו הצבא, שרואה אויב מולו וישר מוריד אותו. אני צריך לתפוס את הפושע ואת הסמים שהוא הבריח, ואני צריך לחשוב כמו שוטר". מועלם מוסיף שהיו מקרים שסוחר סורי הגיע לעיסקה חמוש בנשק, "וכשתפסנו את הסוחר הישראלי - הסורי התחיל לירות עלינו מהצד השני של הגדר. ירינו עליו בחזרה". בגלל הרגישות הביטחונית, עבודת היחידה מתנהלת בתיאום ובשיתוף פעולה מלא עם צה"ל. לעיתים מגיע הטיפ הראשון מיחידה צבאית שנמצאת בשטח ונתקלה בסוחרי הסמים; כך קרה לא מכבר בפרשה שזכתה לכינוי "זרעים של תקווה", כשכוח צה"ל זיהה הברחת סמים בגבול לבנון, והמח"ט הודיע על כך למפקד יג"ל במכשיר הקשר.

בתוך שעתיים נעצרו שלושה מבריחים, ועליהם שמונה ק"ג חשיש. במקרה אחר, ביום שישי בבוקר, זיהה כוח צה"ל הברחה במטולה; בלשי היחידה שהיו בגיזרה הוקפצו ותפסו ארבעה ק"ג הרואין, שהיו אמורים להגיע לגיזרת נצרת. "מערכת היחסים שלי עם המח"ט כל כך טובה ברמה האישית, כך שאני יכול לספר לו הכל", אומר מועלם. "אנחנו נוגעים פה בדברים די רגישים, כל הדלפה יכולה לסכן חיים. אנחנו רוצים לשמור על חשאיות, ועדיין להימנע מירי שגוי של כוחותינו עלינו. אם צריך לעשות מארב, אני מציג קודם את התוכניות שלי מול מפקד האוגדה, והן מאושרות ברמת המח"טים והמ"פים".

אחד המבצעים המורכבים של היחידה נולד בזכות איש מודיעין חרוץ, שזיהה פוטנציאל להחדיר סוכן סמוי לארגון פשיעה גדול בצפון. הארגון הורכב מיוצאי צבא, שעשו כסף רב בעסקאות סמים. הסוכן היה בעבר בלדר של הארגון, וכשעמד להיות מורשע בתיק אחר, סגר עיסקה שבמסגרתה ישוחרר ויחדור בחזרה לארגון. ראש הארגון שלח אותו לדרום אמריקה כדי לייבא קוקאין ואף העביר לו סכום כסף ראשוני. הסוכן הסמוי נחת בפרו, נפגש בלימה עם סוחר מקומי, רכש ממנו 1.5 ק"ג של חומר נקי והבריח אותו לארץ במטוס, דרך ספרד. רשויות הסמים של פרו וספרד יודעו מראש על ההברחה ובלש מהימ"ר עקב אחר הסוכן הסמוי ותיעד את כל המסע.

כששב הסוכן הסמוי לארץ עם הסמים, נפגש איתו ראש ארגון הפשע בחניון באזור עפולה. הוא הגיע לפגישה עם סגנו, במכונית צנועה, יצא ממנה באדישות ופסע לעבר המונית שבה המתין הבלדר. ברגע שנעצר ליד חלון המונית, קפצו עליו השוטרים מכל הכיוונים. הוא וסגנו נעצרו מייד. בד בבד, התבצעה פשיטה על בתיהם של חברי הארגון, ונעצרו עוד שמונה מעורבים; בלדרית נוספת נעצרה עם ק"ג קוקאין. שוטרים פרואנים הסתערו על דירת המסתור בלימה שבה התאכסן הסוכן הסמוי, ומצאו שם ארבעה ק"ג נוספים. רשת הסמים פורקה.

המטרה המרכזית, פרט לתפיסות, היא לנסות למוטט את ארגוני הפשע שמפיצים את הסמים. כך, למשל, עצרה יג"ל, לאחר מעקב אינטנסיבי, צעיר מאזור ואדי ערה שמוכר כבר כמעט עשר שנים כ"יעד העוסק בהברחות, בעיקר דרך הגבול הירדני". הוא נתפס עם 250 גרם הרואין, וזה הספיק כדי להכניס אותו לכלא לשבע שנים. המשטרה עיקלה מרכושו טרקטורונים, סירה ורכבי פאר בשווי כולל של 2.5 מיליון שקלים - הכנסות מכספי הסמים. "ברור לנו שאם תהיה פגיעה כלכלית רצינית, הארגון יתפרק", אומר מועלם, "לכן אנחנו עובדים צמוד לקצינת חילוט, ועוקבים אחרי חשבונות הבנק והנכסים של הארגון. ככה, כשיש מעצר, המדינה מרוויחה פעמיים".

גם שלטונות ירדן שמים דגש על מניעת הברחות הסמים. הירדנים הקימו יחידות משטרתיות גדולות ורשמו תפיסות איכותיות. הירדנים מקיימים שיתוף פעולה עם מקביליהם ביג"ל ומחליפים עימם מידע רלוונטי, שתורם לחקירות.
ביולי 2011 ביצעה יג"ל סיכול הברחה קלאסי דרך גבול ירדן. בסרטון המשטרה שתיעד את העיסקה ניתן לראות טרקטורון ישראלי מגיע לגבול השקט, מול קיבוץ נווה אור. הסוחר הירדני משליך מעל הגדר ארבע חבילות - ובאותו רגע מזנקים שוטרי היג"ל על הישראלי, בנשקים שלופים. "הגבול הירדני בעייתי מאוד", מסביר א'. "הוא מישורי וחשוף, ולא בכל מקום אפשר להתחבא במארב בלי להיחשף. לפעמים אנחנו מתבססים על יוזמות אישיות של לוחמים, ואם אין בכלל איפה להסתתר, אז אנחנו מציבים מחסומים בכביש 90. אם אנחנו מזהים הברחה ואין כוח זמין שיכול לבצע את המעצר, אז מסתייעים בתחנות שכנות ובצבא כדי לסגור את הגיזרה ולהגיע לסמים".

גם שיתוף הפעולה עם יחידת מג"ן (מודיעין גבולות הנגב), המקבילה של יג"ל בדרום, מניב פירות. כשהגיע מידע על סוחר סמים בדואי מוכר, שמתכוון להכניס קוקאין לגיזרה הצפונית המתייבשת, עקבו אחריו שוטרים מביתו שבדרום, בסיוע מסוק משטרתי, והוא נתפס על ידי לוחמי יג"ל באזור מגידו. במכוניתו נמצאו 1.5 ק"ג קוקאין. חלק מסוחרי הסמים, בעיקר אלה העובדים עבור ארגוני הפשיעה, עוסקים גם בסחר בנשק. כך הוביל מעקב אחר ארגון פשיעה גדול מהצפון, שמתעסק בין היתר באמל"ח צה"לי גנוב ובסמים, לגילוי של כמה סליקים של הארגון. בפשיטה עליהם נמצאו רובי אם?16, שמונה רימוני רסס, חצי ק"ג חומר נפץ, חצי ק"ג חשיש ו?1.5 ק"ג קוקאין בשווי חצי מיליון שקלים, שהוסתר בתוך ארבע גרביים. "זה לחץ מאסיבי, יום?יומי", אומר מועלם, מפקד היחידה, ברגע של כנות. "אי אפשר להבין באיזה לחץ אני נמצא. צריך לקבל החלטות בזמן אמת, בתוך עשירית השנייה. כשיש הצלחה היא של כולם, אבל אם טעית - זה רק אתה. אתה יודע מה זה ללכת לאשתו של לוחם ולספר לה שהוא נפצע? וזה בכלל לא התסריט השחור ביותר שעלול לקרות".

העבודה הזאת, מטבעה, גוררת איתה גם לא מעט תסכול. המארבים יכולים להימשך ימים, ושבועות, ואף אחד לא מבטיח שבסוף תהיה לכידה. "לפעמים אתה עובד על פרשה במשך שלושה או ארבעה חודשים", אומר א', "אנשים מפוקסים, רוצים לתפוס את העבריינים, וזה לא קורה. וזה שוחק. מה שמחזיק אותנו זה שבסוף אולי מחכה לנו הדובדבן - התפיסה והמעצר - שמעניקים לכולנו את תחושת הסיפוק העצומה". ויש גם סיפורים מוזרים ומשעשעים. "לפני חודש היה לנו מרדף בגדר", מספר רס"ב מ', שהחל לשרת ביג"ל בתחילת שנות ה?90 ונמצא ביחידה כמעט 20 שנה. "לא ראינו עיסקת סמים, אבל כשעשיתי את הדרך חזרה מהמרדף מצאתי שם תיק. כשפתחתי אותו, גיליתי בו 300 אלף דולר. התקשרתי לאשתי וסיפרתי לה... כמובן, לקחתי את התיק ליחידה. בסופו של דבר הצלחנו לקשר אותו לעיסקת סמים כלשהי, אז בכל זאת היה שווה". אגב, אם שאלתם את עצמכם מה קורה לכל הסמים שנתפסים - ובכן, הם מאוחסנים ומקוטלגים ב"מחסן מוצגים", עד לסיום הטיפול בתיק. ברגע שהסם הוצג בבית המשפט והחשוד נכנס לכלא, מועברים הסמים למטה הארצי, ומשם הם נשלחים לשריפה באתר מסתורי. מעטים מאוד יודעים היכן ממוקם האתר.