חובה להסתיר האישום באונס בגן העיר

לפני כמה שנים, חוקקה הכנסת חוק שמיטיב עם קורבנות עבירות פליליות (חוק נפגעי זכויות עבירה תשס"א – 2001). החוק מעניק לנפגעי עבירה זכויות רבות וכן מעמד במשפט שמנהלת המדינה נגד הנאשם. בין יתר הזכויות שמעניק החוק לקורבן, נמנית הזכות לקבל את כתב האישום שהוגש בעניינו. לפני כמה חודשים, פורסם דבר ביצועו של מעשה אונס אכזרי, שאיננו מכירים כמותו במקומותינו. על פי הפרסומים – שני צעירים שבילו יחדיו בגן העיר, אולצו על ידי האנס לקיים ביניהם יחסי מין בפניו ולאחר מכן אילץ האנס את הבחור לצפות בו, כאשר הוא מקיים יחסים עם חברתו. הכול בכפייה ותוך איום בנשק קר, לכאורה.

מן הסתם, שני קורבנות העבירה ובעיקר הנאנסת הושפעו בצורה ניכרת ממעשה העבירה. אין כל ספק, שלשניהם שמורה הזכות לתבוע את האנס ולהיפרע ממנו ככל שיוכלו וככל שמאפשר להם החוק. למרות כל אלה, דומה לעין בלתי מקצועית, שהפרקליטות מנסה להערים מכשולים על דרכם של השניים, בכך שהיא מסרבת למסור להם את כתב האישום. עוד היא מסרבת, למסור להם חומרי חקירה ומסמכים, שעשויים להקל עליהם לדעת פרטים נוספים אודות הנאשם. האם ייתכן שהפרקליטות ממאנת לבצע את הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה? האם יעלה על הדעת, שכוונתה למנוע מהקורבנות למצות את זכויותיהם המשפטיות נגד הנאשם? הרי בדרך כלל מקיימת הפרקליטות דרישות אלה, אז מדוע דווקא במקרה זה היא נמנעת מכך?

הדברים אינם כה פשוטים. תפקידה של הפרקליטות, הוא להגן על כל הקורבנות. קורבנות למעשים קשים וכן קורבנות למעשים "קלים". לכן מקיימת הפרקליטות בדרך כלל את הוראותיו של כל חוק בדווקנות רבה. יחד עם זאת, דאגתה הראשונה של הפרקליטות, היא לקיומו של משפט הוגן גם בתיקים הקשים ביותר ואולי דווקא בתיקים אלה. כתב האישום מפרט את כל העובדות היבשות של אירוע האונס. הוא מפרט אירוע שלם ולא חלקים ממנו. לעיתים מורכבת לשונו של כתב האישום מגרסאותיהם של כמה עדים ולא רק עד אחד. אי לכך, אם תעביר הפרקליטות את כתב האישום לידי המתלוננים, ידע כל אחד מהם חלק נכבד מעדותו של חברו.

הפרקליטות מניחה שהמשפט ינוהל כולו ושני המתלוננים יידרשו להעיד ולהיחקר על גרסאותיהם. כאשר מכינה הפרקליטות עדים לקראת עדותם, אין היא רשאית להציג בפניהם עדויות של עדים אחרים, מחשש שאלה יושפעו מעדות חבריהם וינסו "להתאים" את עדויותיהם לאחרות. במקרה שבו יחשפו עדויות של עד אחד בפני עד אחר – לעולם לא יהיו חשודים בכך, שאין הם מספרים על חוויותיהם האישיות, אלא מושפעים מחוויותיו של אחר. המשפטנים יקראו למצב כזה: "זיהום עדות". משקלה של עדות כזו, נמוך הרבה יותר מזה של עדות שניתנה על פי כל הכללים. הפרקליטות אפילו אינה מזכירה בפני עד אחד את גרסתו של חברו ואינה מבקשת ממנו להגיב על עדות אחרת, מחשש מפני "זיהום הגרסה" של העד. כאשר אנו עוסקים במתלוננים המרכזיים (שיהיו גם העדים החשובים ביותר במשפט), על אחת כמה וכמה שיש להישמר מפני זיהום גרסתם.

כל סניגור, יקפוץ על זיהום גרסה כמוצא שלל רב, וינסה להוריד ממשקלה של העדות המפלילה של הקורבן נגד לקוחו. במקרה כזה, יקשה על הפרקליטות להביא להרשעתו של הנאשם. אם יזוכה הנאשם – יקשה על הקורבנות למצות את זכויותיהם נגדו שבעתיים. הרשעת הנאשם לכן, משרתת יותר מכל את עניינם של הקורבנות. אלה יקבלו לידיהם את כתב האישום ואת כל יתר המסמכים הקשורים אליו, מיד לאחר שיסיימו להעיד. לכן אין מדובר במצב קבוע, אלא בחיסיון זמני, אשר יבוא לקיצו לאחר שיסיימו שני העדים העיקריים במשפט – למסור את עדותם.

לאחרונה התבשרנו, כי כתב האישום מצא את דרכו (למרות איסור הפרסום) למספר אתרי אינטרנט ולכן למרות היותו חסוי, יכול שהוא יגיע לידיעתם של הקורבנות. למרות זאת, הפרקליטות עדיין עומדת על דרישתה לאסור את פרסומו. גם על כך קמו מקטרגים, אשר טוענים שאולי צדקה הפרקליטות כאשר ביקשה את איסור פרסום כתב האישום מראש, אך מרגע שדלף לרשת – יש לפרסמו. כל שמבקשת הפרקליטות, הוא לדאוג לכך, שלמרות העניין הציבורי הרב שמעורר תיק זה, הוא יתנהל כפי שמשפט אמור להיעשות. ללא שהתקשורת תגרום (עקב חוסר הבנה ולא עקב כוונה רעה) לזיהום עדויות העדים ולירידת משקל העדויות.

למרות שנוסח כתב האישום מצא את דרכו לרשת האינטרנט, אין זה אומר שהמתלוננים קראו אותו. כותב שורות אלה מניח, שהפרקליטות בררה עם המתלוננים אם קראו את כתב האישום ולאחר שאלה מסרו כי לא קראו, החליטה הפרקליטות להמשיך ולשמור על איפול מלא ככל שניתן. הציבור מעוניין לדאוג לכך שהצדק יעשה. גם התקשורת והפרקליטות מעוניינים באותה תוצאה ממש. ההתקפות על הפרקליטות, נובעות אם כן מחוסר הבנה של החומר, כיוון שהאחרונה משתדלת לדאוג לניהולו של משפט כדין – גם בעין הסערה התקשורתית שהוא מעורר.


עו"ד עפר ברטל עוסק בעבירות צווארון לבן ובמשפט פלילי במשרד ברטל כהן.