ועידת קהיר: מצרים מרוצה, המצרים לא

מאת שי שריג

ההחלטות שנתקבלו בפסגה הערבית בקהיר משקפות היטב את הפשרה שהצליח הנשיא מובארק להשיג בין הקו הקיצוני כלפי ישראל, אותו הנהיגו סוריה, לבנון, סעודיה, תימן והפלסטינים; לבין הקו המתון והשקול יותר בראשות מצרים וירדן. גורמים המעורים בפרטי הדיונים הסגורים שהתקיימו בימים האחרונים מדווחים כי טיוטת הודעת הסיכום שונתה אין ספור פעמים בשל הפערים הגדולים בין עמדות הצדדים.

הפסגה היא בראש ובראשונה ניצחון של מובארק ואחריו של המלך עבדאללה. מצרים ידעה שצעד דרסטי כמו ניתוק היחסים עם ישראל, עשוי להביא לקריסה של תהליך השלום ולפגיעה קשה בפלסטינים. ניתוק היחסים הדיפלומטים עם ישראל לא יוכל להביא, למשל, לכינוס "פסגת שארם" נוספת בין ברק לערפאת.

ההודעה אינה כוללת אף החלטה המחייבת את מדינות ערב, לפחות לא בטווח המיידי. אפילו טוניסיה, שהחליטה לסגור את נציגותה בישראל, קיבלה את ההחלטה עוד אתמול בלילה, טרם פרסום הודעת הסיכום, וללא ציון קשר אליה. עם זאת, הפסגה מבהירה לישראל כי לפי שעה, לא ניתן לדבר על דו-קיום בין ערבים לישראלים או על השתלבותה באומה הערבית.

מנקודת מבט ערבית, אחד החסרונות הגדולים של הודעת הסיכום הוא היעדר ביקורת על ארה"ב, והקריאה שהופנתה אליה לשמש נותנת חסות אובייקטיבית לתהליך השלום באזור.

המפסידים הגדולים הם דווקא הפלסטינים, החשים תסכול רב, הן בהיבט הכלכלי – כיוון שלא זכו לסיוע מיידי - והן בכל הקשור לצעדים שהוחלט לנקוט נגד ישראל. האזרח הערבי הפשוט, כמו גם העיתונות הערבית, חשים אכזבה מכך שהפסגה לא ענתה על הציפיות שתלו בה.

תוצאות הפסגה יתבררו בשטח בטווח הקרוב והרחוק. כבר בימים ובשבועות הקרובים נוכל לדעת עד כמה גדולים הפערים בין עמדות מדינות ערב, והאם באמת ייפגעו היחסים עם ישראל, או שהאחדות הערבית תישאר, שוב, רק על הנייר.