השיחות במוסקבה על תכנית הגרעין של אירן הוגדרו ככישלון, אולם שני הצדדים החליטו להיפגש שוב בראשית החודש הבא באיסטנבול. הסיבה לכך היא שכל המעורבים בדיונים, הן מצד אירן והן מצד מעצמות המערב, אינם מעוניינים לשבור את הכלים אלא רוצים ליצור מראית עין של המשכיות דיפלומטית. זאת על אף שלמעשה, לאחר יומיים של שיחות קדחתניות וקשות בין קבוצת החמש פלוס אחת (ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה) ואירן, התברר כי הפערים בין הצדדים נותרו בעינם וכמעט אינם ניתנים לגישור.
שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, דיווחה הלילה (רביעי) בתום השיחות כי הן נחלו כישלון, אך נקבע עוד מפגש בעוד כשבועיים שהוגדר "טכני". לא ברור על מה ידונו במפגש זה, אולם ברור שהוא לא יתרכז בעניינים מהותיים. הגדרת המפגש כ"טכני" מכוונת להבדיל בין שלוש סיבובי השיחות שהתקיימו עד כה באיסטנבול, בטורקיה ובמוסקבה, שהיו בדרג דיפלומטי. הכישלון הוא בראש ובראשונה של רוסיה, שקיוותה כי כמארחת השיחות וכמי שיש לה השפעה גדולה יותר על אירן מאשר לשאר החברות בקבוצה, תצליח לשכנע את אירן להגמיש את עמדתה. הרוסים הפעילו מאז שלשום לחץ כבד על אירן, והצלחתם היחידה הייתה שהוסכם להמשיך בדיונים גם אתמול. עם זאת, הרוסים נכשלו בהשגת פשרה בנושאים המהותיים.
בינתיים: אירן מתקרבת לרגע האמת שלה
שני הצדדים סירבו לוותר או להתגמש בנושא עמדתם. האירנים הציבו תנאים מוקדמים למערב כי יסיר את הסנקציות על המשטר בטהרן ולא יפעיל את חרם הנפט הצפוי להיכנס לתוקף בסוף החודש. בתמורה רמזו האירנים, אם כי לא התחייבו לדבר, כי "ישקלו" להפסיק לפרק זמן מוגבל את העשרת האורניום לרמה של 20%. ארצות הברית והאיחוד האירופי הציבו תנאים חד משמעיים משלהם כלפי אירן: הפסקת ההעשרה גם ברמה של 3.5% וסגירת המפעל להעשרה בפורדו שליד העיר קום. בתמורה הם היו מוכנים "לשקול" הסרה חלקית ומודרגת של הסנקציות בעתיד.
האמת היא שבעצם לאף צד לא ממש בוער להגיע להסכם. נשיא ארצות הברית ברק אובמה, המצוי בעיצומה של מערכת בחירות, אינו שש להגיע להסכם בשל חשש שהרפובליקנים יאשימו אותו בפשרות. במקביל, המנהיג העליון של אירן, האייתוללה עלי חמינאי, חושש להתפשר מחשש שיוצג כמי שוויתר למערב על מה שהמשטר מציג כזכותו הטבעית שלעולם לא יוותר עליה: העשרת אורנים. הסנקציות על אירן אמנם נותנות אותותיהן ואף מחלחלות ומשפיעות על הציבור, אך לא עד כדי שהמשטר יחוש כי נשקף לו איום של ממש נוכח מצוקת הציבור.
לאף אחד מהצדדים אין אינטרס לשבור את הכלים. אפשר, על כן, להניח שכל הצדדים ימשיכו להתחפר בעמדותיהם כל עוד לא ייווצר מצב של "שובר שוויון". מצב שכזה יכול לקרות אם יתמלאו כמה תנאים: רוסיה וסין יינטשו את תמיכתן באירן ויצטרפו חד משמעית לעמדת המערב, או שהמשטר בטהרן יחשוש לשרידותו בשל העיצומים או מחשש למתקפה צבאית. אופציה נוספת היא שישראל, או סביר יותר ארצות הברית, תחליט לפתוח במתקפה. בינתיים, אירן תמשיך להעשיר אורניום ולהתקרב לרגע האמת שלה: ההחלטה לעבור ממצב של מדינת סף גרעינית למדינה עם נשק גרעיני.
אתמול: "רק נס יציל את השיחות"