הזדמנות כנה לשלום ולביטחון

בתחילת השבוע עמדתי נפעם במרומי הר כביר שבשומרון. הר המתנשא לגובה של 800 מטרים מעל פני הים. במזרח ראיתי את נחל יבוק ואת דרך מבוא השמש. זהו נתיב התנועה של עם ישראל אל תוככי הארץ המובטחת. במבט לדרום ראיתי את הר עיבל ובצלעו את שרידי מזבח האבן שהקים יהושע בן נון. מזבח שלידו התקיים האירוע המכונן של כריתת הברית בין עם ישראל לאלוהיו. בעמק נראו שני מטוסים כסופים של צה"ל עורכים אימוני קרבות אוויר מעל שרידי תל תרצה, בירת ממלכת ישראל הקדומה.

למטה, בשכם, התאבך ענן אבק מיותם מעל קבר יוסף, שנזנח לשיממונו, ענן שנע לאיטו לעבר מחנות אסכר ובלטה, שבהם חיים בצפיפות אלפי פליטים הממתינים לשוב לתל אביב וליפו.

ברגע אחד על פסגתו של הר נישא מקופלת כל ההיסטוריה היהודית בת אלפי השנים - עם של עבדים משוחררים שנע במדבר, מקבל את התורה ונכנס אל הארץ המובטחת לאבותיו. עם שגלה ממולדתו לאלפי שנים, אך נגד כל הסיכויים חוזר אליה ומקים מחדש את ממלכתו ואת צבאו. כיום יורשיהם של לוחמי דוד המלך מטיסים בגאון את מיטב המטוסים בעולם.

רוחות של יום שרבי עושות את דרכן בין כרמי אלון מורה והר ברכה. רוחות קיץ מכות בחומן את ענבי השפע המתקתקים. כרמים שמבשרים את התגשמות נבואתו של ירמיהו "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון, נטעו נוטעים וחיללו". גגות הרעפים האדומים מבהיקים כמדורת ענק אל מול קרני השמש המפזזות כאומרים "עוד אבנך ונבנית... עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים".

בצומתי דרכים, בואכה הר ברכה ויצהר, עומדות אמהות עבריות גאות, שביס על ראשן, וממתינות להסעה לביתן. נשים מופלאות, חלוצות ומגשימות, שבזכות מסירותן לחזון שיבת ציון, מחדש השומרון את ימיו כקדם.

בעוד 50 שנה, ואולי 100, יכתבו ספרי ההיסטוריה של עם ישראל על קבוצה מופלאה של גברים, נשים וטף, אשר בכוח נחישותם ואמונתם החזירו לעם ישראל, לנצח נצחים, את שטחי המולדת שמהם הוגלו.

מדובר במשפחות שלא פעם שילמו מחיר כבד על היאחזותן בארץ ישראל. גלי עד לזכר יקיריהן מפוזרים לאורך דרכי השומרון.

באזורי תעשייה בשומרון ראיתי במו עיניי דו-קיום בין יהודים לערבים. מפעלים שמצליחים לחבר בין יתרון היזמות היהודית לבין החריצות הערבית. שילוב מנצח שיכול להפוך את האזור כולו לגן עדן חדש. עובדי המפעלים משתכרים שכר נאות, ובכל כפרי הערבים בולטת תנופת בנייה אדירה, כולל של בתים רבי קומות ושל טירות יוקרה. רמת החיים במגמת בעלייה, הילודה בירידה.

ככל שהחיים הטובים מאירים פנים, כך הנטייה לעסוק בטרור פוחתת. במרכז האוניברסיטאי באריאל לומדים יחדיו סטודנטים יהודים וערבים. הרחק מהפוליטיקה נוצרת מערכת של הבנה בין בני אדם. רק השלמה בין בני אדם יכולה להוביל לשלום אמיתי.

חבל שההנהגה הפלשתינית מכחישה את המציאות ומונעת התקדמות למשא ומתן על ניהול חיים משותפים בכברת ארץ טעונת משמעות וגעגוע. אין איש בעולם שיוכל למנוע מבני העם היהודי את זכותם המלאה לחיות כבני חורין במולדת הישנה-חדשה, כפי שאין שום ישראלי הגון שרוצה לגרש בכוח את יושבי הארץ.

בנסיבות חיוביות אלה לא נותר לנו אלא ללמוד לחיות יחד, לטובת כולם.