מדיניות הגירה מאוזנת

זכותה של מדינה לשלוט על שערי הכניסה אליה. זהו הבסיס לריבונותה. ללא גבול אין ריבונות. מדינה המוותרת על שליטה זו, מזמינה אנרכיה ומסכנת את קיומה.

שליטתה של מדינה על שערי הכניסה מחייבת מדיניות הגירה. מדיניות הגירה אינה סגירה הרמטית של שעריה. סגירה הרמטית אינה מדיניות. מדיניות הגירה מבטאת את דרכה של מדינה להתמודד עם סוגיית ההגירה ומתן מענה הומני למצוקה, תוך שמירה על כך שהחברה הישראלית לא תיפגע מכך.

העולם נמצא בעידן של תנועה גדולה. סוגיית ההגירה הופכת בהדרגה למרכזית ביותר בעולם כולו. העולם מחולק למדינות שמהגרים מהן ולמדינות שמהגרים אליהן. במילים אחרות, לארצות שרע לחיות בהן ולארצות שטוב לחיות בהן. עלינו להתברך בכך שאנו שייכים לקטגוריה השנייה. העובדה שאנו המדינה המתקדמת והחופשית היחידה בתוך אוקיינוס של עולם שלישי מפגר, עני ומדכא היא הצלחה אדירה שיש להתגאות בה. שטף ההגירה לישראל הוא מחיר ההצלחה הזאת. את המחיר הזה משלמות כל המדינות המתקדמות והמפותחות בעולם.

כל המדינות האלה מתמודדות עם הסתירה המובנית בין שני ערכים - הערך ההומני של סיוע לאנשים במצוקה מול ההגנה על זהותה ומהותה של המדינה, על כלכלתה ועל אזרחיה. בישראל בעיית ההגירה קשה יותר מאשר במדינות אחרות, משני טעמים: ישראל היא המדינה המערבית היחידה שאין צורך בחציית ים כדי להגיע אליה. הטעם השני הוא שישראל מתמודדת עם בעיות דמוגרפיות קשות, בהיותה מדינת לאום המצויה במלחמת קיום ובתוכה מיעוט לאומי גדול הנלחם נגד קיומה. כמדינה יהודית אנו מחויבים לערכים היהודיים. הציווי של "ואהבת את הגר" והדרישה ליחס נאות ומקבל לגרים בתוכנו הם מיסודות היהדות.

מתוך כך על ישראל לגבש מדיניות הגירה מאוזנת, כיאה למדינה יהודית ודמוקרטית, נאורה וחפצת חיים. מדיניות הגירה מאוזנת יש להשתית על שלושה עקרונות: שערי הכניסה יהיו פתוחים בפני כל יהודי. כל יהודי בעולם הוא אזרח ישראל בפוטנציה ובעלייתו לארץ הוא מממש את אזרחותו.

העיקרון השני, שערי הכניסה לישראל יהיו סגורים הרמטית בפני פלשתינים, המצויים במצב מלחמה בישראל והרואים בהצפתה בפלשתינים כלי במאבק נגד קיומה. והשלישי, שערי הכניסה לישראל יהיו פתוחים מסיבות הומניטריות למכסה קבועה בחוק של כ-1,000 פליטי חרב, מדי שנה.

את מימוש העיקרון השלישי יש ליישם אחרי התמודדות עם מחדל ההגירה בשנים האחרונות - הסתננותם של 60 אלף מהגרים, רובם מחפשי איכות חיים ועבודה, והכנסתם על ידי המדינה לתוככי שכונות המצוקה, בעיקר בדרום תל אביב. לשם כך יש להשלים את בניית הגדר ולבנות גדר גם בגבול עם ירדן, להבחין בין פליטי חרב ומהגרי עבודה ולהשיב את מהגרי העבודה לביתם בהקדם האפשרי. לפליטי החרב יש להעניק מעמד של תושבים ארעיים בישראל, כל עוד נשקפת להם סכנה. יש להוציא אותם משכונות העוני ולשבץ אותם לעבודה על חשבון מכסת מהגרי העבודה החוקיים. ובכל מקרה, יש לנהוג בכבוד ובאנושיות כלפי כל אדם הנמצא בתוכנו.