הגרעין האיראני: התפתחויות במוסקבה?

עגלת השיחות בין איראן לקבוצת ה"חמש פלוס אחת" (החברות הקבועות במועצת הביטחון פלוס גרמניה) ממשיכה לדדות, כמו בשיר המפורסם "צעד קדימה, שניים אחורה". התחנה הבאה היא מוסקבה, שבה יחלו היום השיחות. בשבוע שעבר החלו לצוץ שמועות ורמזים, כולל ממקורות איראניים, שלפיהם, ובניגוד לאווירה הפסימית ששררה אחרי הפגישה הקודמת בבגדד, הפעם יש סיכוי להתקדם. אכן כך, השאלה היא לאיזה כיוון: האם להשגת המטרות המוצהרות של המערב, כל שכן התביעות הנחרצות יותר של ישראל? או לקידום העמדות של טהרן?

לפי השיטה הידועה של "הוצאת העז", האיראנים "ויתרו על דרישתם לקיים שיחה מוקדמת לפני הפגישה במוסקבה", שיחה שבה רצו, כנראה, לשנות מראש את תנאי הסף של המו"מ. מדינאי מערבי עלום שם כבר אמר ש"אנחנו נגיב בחיוב על כמה רעיונות שלהם". מהם הרעיונות האיראניים? עיקרם מתמקד בצמצום הסנקציות תמורת נכונות (עקרונית) להוציא אל מחוץ לגבולות איראן את המלאי הקיים של האורניום המועשר לרמה של יותר מ-20 אחוזים.

ברם, אם נוסחה זו תתקבל, האיראנים יוכלו להמשיך להעשיר כמויות נוספות כאוות נפשם, בין השאר במתקן התת-קרקעי בפורדו. ועלינו להבין שגם מאורניום המועשר לרמה של פחות מ-20 אחוזים הדרך ליצור פצצה גרעינית אינה ארוכה. עם זאת, דיפלומטים מערביים רמזו שאם האיראנים יציעו את נוסחתם הנ"ל, המערב יהיה מוכן להציע מחוות מצידו (אף שלא הבטיח מראש להסיר את הסנקציות העיקריות). בנוסף, טהרן רוצה לכרוך בשיחות הגרעיניות גם נושאים אחרים, כגון סוריה ובחריין. לפי מקור איראני ידוע, אך בלתי רשמי, הם ידרשו גם את פינוי הנוכחות הצבאית האמריקנית מהאזור, הכרה במעמדה הבכיר של טהרן בעיראק ובאפגניסטן, הסרת אמצעים שאיראן מפרשת כאיום אמריקני על המשטר שלה, צמצום התמיכה הביטחונית בישראל והסכמה לכינון מערך ביטחוני חדש לאזור כולו, מערך שאיראן תימצא בטבורו.

רוסיה, מסיבותיה שלה, היתה אולי מסכימה לחלק מהדרישות, אך אין להניח ששותפיה המערביים, ובפרט ארה"ב, ייאותו ללכת בעקבותיה. אבל עצם העלאת מחשבות מסוג זה על ידי גורמים איראניים מעידה על הכוונה להשתמש בנושא הגרעיני כאמצעי לביסוס ההגמוניה שלהם במזרח התיכון.

זה יהיה לא נכון לומר שישראל ואמריקה נמצאות בעניין האיראני על מסלול התנגשות. אדרבה, ירושלים מברכת על כך שארה"ב, על פי הצהרותיה, "לא תרשה לאיראן להשיג את הפצצה" ושהיא מתנגדת למדיניות של "הכלה" (כלומר לאפשר לאיראן להגיע לפצצה, אך להציב מול זה מערך של אמצעים שימנעו ממנה להשתמש בה). גם נוסחת "כל האופציות על השולחן" היא לשביעות רצונה של ישראל. זאת בתנאי שהמרחק המעשי בין "האופציה" להחלטה אפשרית למימושה לא יהיה רחב מדי. לכן יותר מדויק לומר שישראל וארה"ב נמצאות על מסלולים נפרדים אך מקבילים, שכן ישראל מודאגת מכך שהאיראנים ינצלו את רצונו של הממשל "למשוך זמן" מסיבות כאלה ואחרות לקידום מטרותיהם הגרעיניות.

יש לחכות ולראות מה יהיו התוצאות של המפגש במוסקבה, אך סביר להניח שגם לאחריו תמשיך העגלה לקרטע, עד לתחנה הבאה.