הכלל היהודי העתיק "תפסת מרובה - לא תפסת" תואם את לשונם המתלהמת או את יוזמת חקיקתם החריגה של אופיר אקוניס ומירי רגב. חמש שנות מאסר לבעל מסעדה שיעסיק מסתנן בבלויי סחבות? לקבלן בניין שיעניק תעסוקה מזדמנת ליחפן חסר בית? או חצי מיליון שקלים קנס? זה לא מידתי ולא יהודי.
אין מקום להתפלמס עם מי שאופייה היהודי של ישראל זר להם; אלה שאינם מכירים בלאומיות היהודית; אלה שסוגרים על ישראל במירכאות כפולות ומכופלות בהציגם אותה כ"מדינה יהודית." אך מה על רוב היהודים שהדמוגרפיה מתמודדת בליבם עם ההומניזם?
אילו, למשל, נאמר כי ישראל תקלוט את 50 אלף המסתננים שכבר חדרו לתחומה, אבל תעצור בכוח - ואפילו בכוח אש - כל מי שינסה לחדור בעד הגדר הנמתחת בין ישראל לבין מצרים, אפשר היה לקיים דיאלוג לאומי בנדון. פעילי מחאת המסתננים מסכימים? נראה שלא.
להפך, ההתרשמות הבלתי מוכחת היא שיש מנת מתאם גבוהה בין מי שמתנגדים לשילוח המסתננים למולדתם אך תומכים בלהט בגירוש יהודים מבתיהם בבית אל, ומעומק ליבם מתחילה לבצבץ תמיכה בזכות השיבה של צאצאי הפליטים הפלשתינים.
עדיין לא ברור אם ישי יצליח
אילו, לפחות, נאמר כי יניחו למסתננים להישאר בארץ וינסו לקרבם למורשת ישראל ולתרבות העם היהודי. לדון עימם על הצטרפותם לעם היהודי. לא בכפייה, בפירוש לא בכפייה, אלא מרצון חופשי ובלי לתלות זאת בשום התנכלות או פיתוי - האם מקובל על מי שמדברים בשמם שייעשה מאמץ מאורגן כזה?
ואילו קם משמר אזרחי מביניהם אשר היה מתארגן להבטיח את הסדר והביטחון והשקט והשלווה של תושבי דרום תל אביב - אבל גם זה לא.
בתנאים אלה נראה כי מדיניות הגירוש שמנסה ליישם השר אלי ישי היא מהלך מידתי-מעשי סביר. כל מה שיותר ממדיניותו הוא התלהמות מכוערת. אבל כל מה שפחות ממנה הוא שלטון של הכל דיבורים.
עדיין לא ברור אם ישי יצליח. כיצד יאזן בין גירוש ההורים לבין יחס הומניטרי לילדיהם? אך ברור כי צעדו החדש ראוי להזדמנות. כמה חודשים והניסוי יניב תוצאות, אם ראויות, אם לאו.