מחר יעוטר הנשיא פרס באות ההצטיינות האזרחי הנעלה ביותר של ארה"ב, מדליית החירות הנשיאותית. הנשיא, אגב מעמד כה חגיגי, ישטח את בקשתו בפני הנשיא אובאמה לחון את ג'ונתן פולארד, תוך כדי שיצביע על כך שעשרות אישים, מרום העילית התרבותית והמדעית של ישראל, מצטרפים לבקשתו ולמשאלתם של רוב אזרחי מדינת ישראל.
כ-27 שנים כלוא פולארד, ודומה כי המשך מאסרו משול עתה למעשה נקמה של מדינה, ארה"ב, באחד מאזרחיה שהורשע בריגול, לאחר שכבר שילם על מעשהו, וביוקר רב. עד כה נענו נשיאי ארה"ב בסירוב לבקשות לחון את פולארד. גם לחצים שהופעלו על ידי אמריקנים בכירים לשעבר, ובהם ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי, לא הועילו.
מחר תוצג לאובאמה הבקשה הנעלה ביותר לחנינת פולארד, היישר מפי נשיא מדינת ישראל. נראה כי צוות הבית הלבן וזרועות המודיעין של ארה"ב כבר הגישו לנשיאם את חוות דעתם, השלילית, לבקשת החנינה. פרשת ריגול אומללה זו טרם נסתיימה. הגחלים בוערות, וארה"ב אינה סולחת לישראל על גיוס פולארד (ואולי גם על גיוסם של ישראלים או אמריקנים אלמונים נוספים) לריגול בתוך ארה"ב.
פרופ' איתמר רבינוביץ', לשעבר שגרירנו בארה"ב, מטיל ספק אם אכן אובאמה ייעתר לבקשתו של פרס. הסיבה האפשרית: ייתכן כי זרועות המודיעין של ארה"ב מייחלות, עדיין, למידע נוסף מישראל, אפילו רק בעל ערך היסטורי עקב הזמן שחלף, על רשת ישראלית שאולי פעלה בתוככי ארה"ב. במילים אחרות: פולארד לא היה לבד.
אבל מה באשר לגלוי, לפומבי, בפרשה אומללה זו? האם מקבלי ההחלטות בוושינגטון יכולים לומר לעצמם כי אכן ישראל והישראלים הרימו קול גדול של זעקה למען החנינה, ולאורך שנים? הבה נהיה כנים עם עצמנו: מאסרו של פולארד לא עניין את הרבים כאן. התביעה למתן חנינה יצאה בעיקר מטעם חוגי ימין וחוגים דתיים ועל כן, בדרך כלל, אישים בולטים מן השמאל לא הצטרפו אליה ולא תמכו בה. פולארד נתפס כאיש ימין, מין טיפוס דתי-קיצוני. במילים אחרות: הוא לא משלנו, הוא משלהם. זו האמת העצובה.
כאשר נקראו אזרחי ישראל להפגין, למשל ליד הקונסוליה של ארה"ב ברחוב אגרון בירושלים, מעטים מאוד נענו לקריאה. ומי המעטים שהפגינו? צעירים חובשי כיפות. ואין להשוות בין ההתגייסות האוניברסלית למען גלעד שליט למחאה המנומנמת למען חנינה לפולארד.
ובעצם, מה נשתנה? מדוע חתימה על עצומה למען חנינה היא בעצם ימים אלה בון טון, עניין שבאופנה שטוב ויפה להיות חלק ממנו, לעומת שנות השתיקה שליוו את שנות מאסרו של פולארד? אגב, השתיקה לא היתה רק נחלתו של חלק ניכר מן הציבור בישראל, אלא גם של דובריה של יהדות ארה"ב, שחששה פן תואשם בנאמנות כפולה.
מי ייתן שכל ההשערות הנ"ל יתבדו. ואם לא יגיע פולארד לנתב"ג לקראת סוף השבוע הזה, במטוסו של הנשיא פרס, אפשר שאובאמה יחליט על החנינה במועד מאוחר יותר, אם ייבחר מחדש. והיה אם ייבחר בנובמבר יריבו, מיט רומני, ספק אם חנינה לפולארד תעמוד במקום גבוה בראש סדר העדיפויות שלו כנשיא. צר לנו מאוד על מר גורלך, ג'ונתן פולארד.