בדיוק בשמונה בבוקר נשמעת יריה, מאות האנשים מאחוריי נלחצים אל הגדרות. מצד השני הסיפור דומה. בתווך, בין הגדרות, מרחק של אולי ארבעה מטרים, מתרוצצים עשרות אנשים לבושים אדום-לבן. בתוך דקה מתערבבים בהם 4-5 פרים. אחד מהם נכנס בגדר, אחד ממשיך הלאה ואחד נוגח בעסיסיות בקורבן התורן ומדביק אותו לרצפה. כל העסק אורך אולי שבע שניות ועכשיו הפצוע הופך לאטרקציה. מצלמות טלוויזיה, התקהלות, אמבולנסים ממש כמו בשטחים. רק שכאן, משום מה, האנשים הרבה יותר משועשעים מהעניין, בוהים בהר הגעש הקטן שצמח למסכן על הישבן.
ניצול למטרות פוליטיות
לפני משהו כמו 2000 שנה החליט פרמין, בנו של מושל פמפלונה הרומאית, לעשות משעה ולהפיץ את הנצרות. רומא החליטה לגמול לו על ההחלטה ולהפריד בין ראשו לשאר הגוף. פרמין הוכרז כקדוש, הפך ל"סן פרמין" ומשום מה הפך מותו לסיבה למסיבה לתושבי נבארה, חבל הארץ בצפון ספרד, שפמפלונה בירתו. וכך, מדי שנה, מתנהל בין ה-14-6 ביולי פסטיבל סן פרמין, שבמרכזו מירוץ ומלחמת השוורים. הסמטאות המדהימות של העיר הזו נצבעות במשך שבוע בעשרות אלפי בני אדם, לבושים באדום-לבן בלבד. הבאסקים תושבי המקום מנצלים את ההזדמנות לתלות את דגלם בכל חור, למחוק את שמה הספרדי של העיר מכמה שיותר שלטים ולכתוב תחתם את שמה הבסקי אירוניה.
העסק מתחיל כל יום ב-06:45, כשהחוגגים דואגים להעיר את כל העיר בתקיעת חצוצרות. מירוץ השוורים הוא למעשה הדרך שעושים השוורים ברחובות העיר עד כניסתם לזירה. עד 8:00 כולם מתאספים סביב הרחובות בהם עוברים השוורים. מקום טוב תלוי בכמה מוקדם היית מוכן להגיע לרחוב, עם אופציה סבירה שעדיף שתבלה שם את הלילה. המירוץ, כאמור, קצרצר ומלחמות השוורים נערכות בזירה ב-18:30. כרטיס אי אפשר להשיג, אבל אם תתעקש יעשה לך מישהו טובה וימכור לך את שלו תמורת 50 יורו (כ-230 שקל).
אבל בינינו, כל הסיפור הוא סך הכל עילה לספרדים בשביל לטבוע באלכוהול. העיר כולה מדיפה ריח דק של תערובות קיא-שתן. במהלך היום מסתובבים רוב האנשים עם פרצוף של "אחי, תמצא לי פינה ואני נשפך פה". מדי שנה נפגעים כמה עשרות מהפרים, אבל כמות קורבנות השתיה גדולה הרבה יותר.
בלילה הופכת העיר למסיבה אחת ענקית של אלכוהול ומוסיקה. לפנות בוקר כמעט כל ספסל מעוטר בפסל סביבתי אנושי בתנוחה מקורית ועל הרצפה שפוכים עוד כמה אנשים, שלידם דוגמיות מארוחת הערב שלהם. ב-06:45 יבואו החצוצרות ויעירו אותם כדי להתחיל הכל מחדש.