אסד ייפול, השאלה היא מתי

מישהו חייב ליטול על עצמו משימה כבדה לתרגם לערבית שורה אחת משל חיים נחמן ביאליק ביצירתו "בעיר ההריגה": "השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט". הוא כתב לזכר קורבנות הפוגרום בקישינב, והתרגום למוקדש לנרצחים בדרעא ובחומס. הרצח מתנהל כאילו כלום. כאילו העיתונים יכולים להכין כותרות קבועות על עוד טבח אצל השכנה הצפונית-מזרחית, ומדי יום רק לשתול לתוכן את המספר. עשרות ביום, שלוש ספרות בסופי שבוע.

סגן השר איוב קרא העלה אתמול הצעה ראויה באוזני הדרוזים ברמת הגולן: ישראל תטפל בפצועי מלחמת האזרחים. היא מיטיבה לעשות כן. אפילו אינה גובה את המחיר הפוליטי-הומניטרי הראוי. לאורכה של 2010 חזיתי מדי שבוע בפעילות הישראלית (בסיוע האיחוד האירופי) למען אזרחים מעזה. במחלקה לפיזיותרפיה בבית החולים שיבא טיפלו במחבלים מפת"ח אשר יריביהם מחמאס ירו בהם בדם קר ועקרו את רגליהם, ואף השליכו אותם מהגג לרחוב. ישראל מצטיינת ברפואתה, ומתנדבת בזול. על רקע זה, מוזר שלא קמו בעולם הערבי אינטלקטואלים או בני משפחה שכולים ונכים ולא פירסמו מנשר כזה לערך: "אנו נלחמים בישראל, אבל חייבת האמת להיאמר כי טוב היות הפלשתיני תחת שלטון צה"ל בגדה המערבית מאשר אזרח שווה זכויות בסוריה של בשאר אסד". אף לא קול אחד שיערוך השוואה כזאת?

רק שיחסה של ישראל כלפי משטרו של בשאר אסד "מתאפיין באמביוולנטיות עמוקה", כפי שכתב הפרופ' איתמר רבינוביץ' בספרו "האופק המתרחק" אשר ראה אור בימים אלה. "כאשר הגיע האביב הערבי לסוריה התקשו הישראלים לגבש עמדה. הם ראו את החלשת המחנה האיראני כרווח נקי לישראל, אך... לא היה כל ביטחון לגבי ההשלכות הצפויות על האינטרסים הישראליים במקרה שאסד ייפול".

בחוסר יציבותה גרמה סוריה ב-1967 למלחמת ששת הימים. לעומת זאת, למרות תמיכתה החמורה באיראן ובחיזבאללה - ההסכם שעשתה משפחת אסד לשני דורותיה עם ישראל ב-1974 להרגעת החזית ברמת הגולן שריר וקיים. לפחות לפי שעה.

צה"ל אינו גורם מרכזי במערכה הפנים-סורית. ישראל רק יכולה לשער מה יחסי הכוחות ולאמוד את כושר עמידותו של אסד. מומחים במערב טוענים כי אחת דתו למצוא את עצמו מחוץ לארמון הנשיאות בדמשק. יש התוהים שמא יקים תת-מדינה בכמה שטחים בצפון-מערב מדינתו. הדעת נותנת שנפילתו ודאית אבל לא ברור אם קרובה, ומכל מקום, בתולדות עמי המזרח התיכון רשומים פרקים רבים של משטרים שטבחו בבני עמם ונשארו תקופה ארוכה על כנם.

בעיקר שאסד נשען עדיין על מרכיבי ציר הרשע במזרח התיכון ועל שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, ששולל התערבות צבאית חיצונית שנועדה להדיחו. כוחם של רוסיה ואיראן, חמאס וחיזבאללה, מאפשר להם לתמוך את כס הנשיאות בדמשק.

אך להיות אזרח של אסד? זה מזכיר דברים שאמר הקיסר אוגוסטוס על הורדוס, שרצח את שני בניו מרעייתו מרים החשמונאית: "טוב להיות חזירו מאשר בנו".