לבנות את ירושלים במקום לריב עליה

בשנים האחרונות גובר הסכסוך בין החרדים לחילונים בבירה, סכסוך שכבר מזמן התפתח לאלימות - מילולית ופיזית. יונתן נבו, סטודנט בעיר, מציע להיאבק על החיים בה ולא על השטח

יונתן נבו

בשנים האחרונות מהווה רחוב הנביאים מוקד לתופעות שאינן מועילות לירושלים. מדי שבת מתאספת שם קבוצת קיצונים חרדים הזועקת "שבעס שבעס", יורקת ומשליכה זבל וחיתולים לעבר עוברי אורח. אל מול הקבוצה הזו נערכים שוטרים, אשר פעילות החרדים מחייבת אותם להתייצב ולאפשר מעבר בטוח וקבוע לתושבי העיר. אלוהים, ככל הנראה, לא אוהב את חילול השבת בפרהסיה - אבל אין לו בעיה עם אלימות המגבירה את חילול השבת.

בנוסף, פועלות בעיר מוניות שירות לתל אביב וחזרה במהלך השבת, העוברות דרך רחוב זה. דרכה של ירושלים כיום לקבל את פני התל אביבים הנוסעים לעיר בשבת היא ממש מלבבת - זריקת אשפה, צרחות ואלימות.

עוד בוואלה! NEWS

אז מה זה בדיוק "העסק של כולנו" - צפו והכירו

לכתבה המלאה

לקדם יוזמות שונות לדיאלוג בין-מגזרי

אל מול גל האלימות הזה, יש את אלו המציעים לנקוט באלימות נגדית. בין אם בכדי לוודא שחילונים יתייצבו ברחוב הנביאים כדי לירוק ולהשליך זבל בחזרה, ובין אם כדי להתייצב ברחוב הנביאים, לחכות לפרוץ העימות ולצלם את המתפרעים (לכאורה האפשרות המתונה יותר). למרות שאני מכבד את זכותו של כל אחד לנהל מאבק אזרחי בלתי אלים, איני חושב שזה פתרון אמיתי ושלם. שיתוף פעולה עם הסיקריקים למיניהם בהפיכת רחוב הנביאים לרחוב מריבה רק מחזק אותם. מעצרי המשטרה זוכים לפרסום רב בתקשורת החרדית (מובן שאבנים שמנפצות שמשות של מכוניות לא זוכים לפרסום כזה), והסיקריקים הופכים במהרה מחבורת משוגעים הזויים לגיבורים ולקדושים בעיני המגזר החרדי.

ההתמודדות העמוקה ביותר עם גל האלימות צריכה להיות בהמשך בניית ירושלים כעיר שטוב לכלל האוכלוסיות לחיות בה – חילונים, דתיים וחרדים, יהודים וערבים, צעירים וותיקים. במקום לצאת בשבת לריב עם החרדים, עדיף להמשיך ולדאוג לבתי עסק פתוחים בשבת באזורי הבילוי. במקום לרוץ לצלם את הסיקריק היורק ברחוב הנביאים, ראוי להמשיך ולקדם יוזמות שונות לדיאלוג בין-מגזרי ולהשתלבות של החרדים בעולם ההשכלה והתעסוקה. כניעה למעגל ההפגנות והפגנות-הנגד של הסיקריקים משחקת לידיהם – היא אולי מעודדת את האוכלוסייה החילונית לצאת מהבית להפגין בטווח הקצר, אך בטווח הארוך מעוררת ייאוש באשר ליכולת לבנות חיים ראויים בירושלים.

בני אדם אינם בונים את חייהם במקום שבו הם כועסים ושונאים, אלא בעיר שהם אוהבים להיות חלק ממנה. גם אם ננצח במאבק השטח על רחוב הנביאים, יש מאבק אחר על החיים בירושלים שהוא התמונה הגדולה. אם נתמקד בו, אולי אכן "תיבנה עיר על תילה".

הכותב הוא סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully