תוכניתו של ראש הממשלה להעתיק את בתי שכונת האולפנה אל תוך היישוב בית אל, על קרקע מוסדרת, ובניית עשרה בתים ביישוב על כל בית שייעקר, עוררה תגובות שליליות ומחאות משמאל ומימין.
המחאה משמאל מובנת ולשיטתם - מוצדקת. הם לא חיפשו בנרות, במשך שנים, את בעל הקרקע כדי לחזק את היישוב בית אל. מטרת המהלך שלהם היתה עקירת היישובים וצמצום מספר המתיישבים, והנה הם מגלים, למגינת ליבם, שמילוי החלטת בג"ץ ככתבה, כלשונה וכרוחה מביא דווקא לתוצאה הפוכה מזו שלמענה פעלו - לחיזוק ההתיישבות ולתוספת תושבים. לא הקרקע הפרטית של הגבעה עניינה אותם, אלא עצם מפעל ההתיישבות, שהם שוללים אותו מיסודו ורואים בו עוול, והנה, המהלך שלהם מחזק אותו. תסכולם מובן וכן מחאתם.
לא כן מחאת הימין. על מה הם מוחים? ההשוואה להתנתקות - מופרכת. שום יישוב לא נעקר. התושבים אינם נעקרים מיישובם, להפך. המהלך בכללותו מחזק את היישוב, מגדיל אותו ומוסיף לו תושבים רבים. ורעיון הניסור, המושמץ כל כך, עשוי אפילו לשמור פיזית על בתיהם הנוכחיים בשלמותם. מדוע במקום לברך את ראש הממשלה הם מוחים נגדו, מפגינים ושובתים רעב?
ההשוואה להתנתקות מופרכת
תוכניתו של ראש הממשלה להעתיק את בתי שכונת האולפנה אל תוך היישוב בית אל, על קרקע מוסדרת, ובניית עשרה בתים ביישוב על כל בית שייעקר, עוררה תגובות שליליות ומחאות משמאל ומימין.
המחאה משמאל מובנת ולשיטתם - מוצדקת. הם לא חיפשו בנרות, במשך שנים, את בעל הקרקע כדי לחזק את היישוב בית אל. מטרת המהלך שלהם היתה עקירת היישובים וצמצום מספר המתיישבים, והנה הם מגלים, למגינת ליבם, שמילוי החלטת בג"ץ ככתבה, כלשונה וכרוחה מביא דווקא לתוצאה הפוכה מזו שלמענה פעלו - לחיזוק ההתיישבות ולתוספת תושבים. לא הקרקע הפרטית של הגבעה עניינה אותם, אלא עצם מפעל ההתיישבות, שהם שוללים אותו מיסודו ורואים בו עוול, והנה, המהלך שלהם מחזק אותו. תסכולם מובן וכן מחאתם.
לא כן מחאת הימין. על מה הם מוחים? ההשוואה להתנתקות - מופרכת. שום יישוב לא נעקר. התושבים אינם נעקרים מיישובם, להפך. המהלך בכללותו מחזק את היישוב, מגדיל אותו ומוסיף לו תושבים רבים. ורעיון הניסור, המושמץ כל כך, עשוי אפילו לשמור פיזית על בתיהם הנוכחיים בשלמותם. מדוע במקום לברך את ראש הממשלה הם מוחים נגדו, מפגינים ושובתים רעב?
הצעת נתניהו לא מצדיקה את ביקורת המתנחלים
ההחלטה על שכונת האולפנה אינה עוסקת במדיניות ההתיישבות של ישראל, אלא בהגנה על זכויות הקניין של אדם אשר ביקש סעד משפטי ובית המשפט קיבל את טענת בעלותו על הקרקע אשר עליה נבנתה השכונה. זו אינה סוגיה פוליטית אלא משפטית - ובסוגיה כזאת בית המשפט הוא הפוסק.
דומה ההחלטה הזאת להחלטת בית המשפט העליון בראשות השופט לימים נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי להעתיק את אלון מורה מהנקודה שבה ישבה בג'בל כביר, מאותה סיבה בדיוק. לנדוי היה גדול מתנגדי האקטיביזם השיפוטי ועם סיום תפקידו הוא גם שיתף את הציבור בהשקפותיו הפוליטיות - ארץ ישראל השלמה. אך הגנה על קניינו של הפרט אינה עניין פוליטי, אלא סוגיה משפטית מובהקת. ראש הממשלה מנחם בגין קיים את ההחלטה וטבע את מטבע הלשון "יש שופטים בירושלים".
אפשר לחלוק על פסיקת בית המשפט. אני סבור שמיטיב היה בית המשפט לעשות, בסיטואציה המורכבת הזאת, אילו השאיר את השכונה על מכונה ופוסק פיצוי הגון והולם לבעל הקרקע. ואולם גם מי שחולק על ההחלטה אינו משוחרר מחובתו לקיימה.
וכאשר מציע ראש הממשלה הצעת Win Win, שבה פסיקת בג"ץ תיושם וההתיישבות תתחזק, אין כל מקום לביקורתם של המתנחלים עליו.