עדיף הרס הבתים על הרס בג"ץ

במלאות 45 שנים למלחמת ששת הימים, שרויה האליטה הפוליטית בוויכוח נחרץ על מהות אחיזתה ביהודה ובשומרון, והוא חורג מעבר לסוגיה מה יעלה בגורלם של חמישה בניינים בגבעת האולפנה בבית אל. שכן חוק ההסדרה, שיוזם הימין הקיצוני, אינו עוצר בארץ בנימין ולא ביהודה ובשומרון, אלא גולש וזולג אל מערכות החיים משני צידי הקו הירוק.

הרוחות התלהטו אתמול בוועדת ביקורת המדינה, והנציג הפחות מעודן של הקיצונים, ח"כ יעקב כ"ץ, הודיע כי הוא ובני בגין אינם עוד ידידים. פרימה חד-צדדית של הקשר. רק שזה הקטע האישי בלבד. המשמעות הנכונה של אישור חוק ההסדרה היא שישראל מאמצת חקיקה בדיעבד; היא מבטלת פסק דין שעה שבעולם הדמוקרטי אין מושג כ"חוק עוקף בג"ץ"; ובאורח תיאורטי מדינה כזאת עלולה להידרדר למצב שבו היא מענישה אזרחים שהתבטאו כחוק נגד השלטון, מפני שבינתיים היא שינתה את החוק. כר נרחב לרומן נוסף של פרנץ קפקא, שמלאו 88 שנים למותו.

במילותיו של מורי, הפרופסור יהודה באואר, מדינה כזאת מכבדת רק חוק אחד - שרצון השליט הוא החוק, והכל נגזר מכך. ישראל רחוקה משם כרחוק מזרח ממערב, אבל חוק הסדרה, כל חוק הסדרה, מוליך בדרך לשם. דן מרידור ובגין ומיכאל איתן אינם יכולים לתמוך בכך לא מפני שהפנו עורף לארץ ישראל, אלא מפני שהם מסרבים להפנות עורף לתפיסתם של זאב ז'בוטינסקי ובעיקר של מנחם בגין על מנשרו בעניין עליונות שלטון החוק מ-1951.

איש אינו רוצה לראות בהריסת הבתים ו/או בניסורם, אבל זה אחד המקרים שבהם קבלת דין רע מטעם מוסד שיפוטי טוב עדיפה על פני הרס הבג"ץ רק כדי להותיר בצדק חמישה בתים על תילם. צריך להניח גם להיסטוריה לבצבץ בדיון: ממשלתו של מנחם בגין, שקמה כעשור לאחר מלחמת ששת הימים, קבעה כי מפעל ההתנחלות לא יתנהל על קרקע פרטית של פלשתינים. אפשר כי בליכוד קם דור של עסקנים שלא ידע את מורשת ז'בו-בגין ומסתייג ממנה. בעיניי היא נתפסת כסיבה לגאווה.

גם זה: לא בג"ץ יזם את הריסת הבתים. ממשלת הליכוד הבטיחה את פינוים ביוזמתה. גם זו סיבה לגאווה למרות שכצל'ה ודומיו זועמים.

לכך נוסף הסברו של בנימין נתניהו כי חוק לעקיפת בג"ץ יזיק לישראל בכל הרמות הבינלאומיות. בלוח השחמט המדיני של ישראל נגד מכפישיה ומחרימיה בעולם, יש רגעים - כמו במשחק המלכים עצמו - שהקרבת רגלי אינה מחלישה את הצד המאבד אותו, אלא להפך.

אין צורך בחוק ההסדרה, שיובא היום להצבעה במליאת הכנסת. צריך לקוות כי ייפול, וחבל שהדבר ייעשה על ידי הטלת משמעת ממשלתית על השרים. ממילא בג"ץ טרם נתן דעתו לנושא מפני שהממשלה, באמצעות הפרקליטות, הסכימה להריסת הבתים בגבעת האולפנה. בתביעה הבאה עליה להתמודד כדי שבג"ץ יכריע על דעתו, לא מתוך ויתור של הממשלה. אז עשויה להתגלות תמונה יותר מאוזנת.