מלחמת ששת הימים: ההימור של חוסיין

בהתבסס על מסמכים רבים שהיו סגורים בפני הציבור בארכיונים לאומיים אחדים, ואשר נפתחו בינתיים, אני מבקש להציע תפיסה חדשה ביחס לאירועי מלחמת ששת הימים, שאנו מציינים לה היום 45 שנה, בגיזרת ירדן. בתמצית, התפיסה (שפורטה בספרי שיצא לאור בבריטניה, "מורשתו המדינית של המלך חוסיין") מציגה את תוצאות המלחמה כהימור מחושב של אחד מגדולי המנהיגים באזור, שחש כי אוכלוסיית הגדה המערבית הפכה לנטל וקיווה להנציח את קיום ממלכתו באמצעות מגעים שוטפים עד כדי שלום אמת חשאי עם ישראל. זאת, תוך כדי העברת האחריות לפתרון הבעיה הפלשתינית לידי ישראל.

בדצמבר 1966 הגיע המלך חוסיין, מלכה? של ממלכת ירדן מאז 1953, למסקנה כי הפער הגדל והולך בין הגדה המזרחית, המאוכלסת בבדואים ובעבר-ירדנים, לבין הגדה המערבית הפלשתינית מעמיק והולך. אוכלוסייה זו הפכה לכלי שרת בידי שליט מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, ובידי שליטי סוריה, ששיגרו חוליות מחבלים לתוך שטח ישראל מתחום ירדן כדי לגרום לישראל להכות בה ולהפיל את המשטר הירדני ההאשמי שנוא נפשם.

שתי המדינות, מצרים וסוריה, אף חתמו בשלהי 1966 על ברית הגנה משותפת לצורך (כפי שהוכרז רשמית) מלחמה בישראל ולצורך (כפי שהובן אך לא הוצהר) הפלת המונרכיה בירדן והחלפתה בשלטון רפובליקני.

המלך חוסיין קרא נכוחה את המציאות המתרגשת עליו ועל ישראל. ניתוחו את המציאות במזרח התיכון היה כי בתוך שישה חודשים (יוני 1967!) עתידה לפרוץ מלחמה אזורית גדולה בין מדינות ערב לבין מדינת ישראל. המלחמה תביא בכנפיה, לדעת המלך, לכיבוש רוב חצי האי סיני בידי ישראל, לעימות אלים, שלא יסתיים בתפיסת שטחים, בין כוחות ישראל וסוריה, ומעל לכל - לכיבוש מלא של הגדה המערבית של ממלכת ירדן בידי ישראל. סיום כזה של המלחמה ישחרר את המלך מאחריות לתושבי הגדה המערבית, ובה בעת יקל על ישראל ועל ירדן להגיע להסכמות דו-צדדיות ולהמשיך ביחסיהן החשאיים לנוכח האויבים האזוריים המשותפים.

תוכניתו של המלך הצליחה מעל למשוער. בתהליך מדיני זהיר ואיטי עברה מדיניותו כמה שלבים, עד כדי התנתקות מלאה וסופית מהגדה המערבית ב-1988.

לצערו הרב של המלך, ישראל סיימה את המלחמה בגיזרת ירדן בתוך ארבעה ימים, תוך כדי גרימת נזק ארוך טווח לאינטרסים ההאשמיים: ירושלים אבדה למלך חוסיין ולמשפחתו. גם דריסת הרגל על הר הבית, שאותה נתן שר הביטחון דאז משה דיין באורח חד-צדדי לגורמים איסלאמיים (בחלקם אכן פרו-ירדניים) בלא תיאום עם הממלכה ההאשמית, יצרה ריק פוליטי על הר הבית. את הריק הזה מילאו, לרוע המזל, במהלך השנים גורמים עוינים הן לירדן והן למדינת ישראל.

פרופ' אלכסנדר בליי הוא ראש המרכז לחקר המזרח התיכון במרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון