"אין מכס על מילים" - אימרה עממית ערבית זו מייצגת את המצב העולמי העגום נוכח התעצמות ציר הרשע. בין תמונות הזוועה שהופיעו על מסך הטלוויזיה הממלכתית של סוריה נראו ילדים וילדות שראשיהם נקובי כדורים, מונחים בשלוות מוות במסדרונות צרים של בתים אפלוליים נמוכי תקרה. ל"קלוז אפ" ממשלתי מיוחד זכה עורפו של ילד קטן, שחור שיער, שקרקפתו נתלשה. גופות נערמות בקצב רצחני בערי סוריה והופכות את פקחי האו"ם ואת הגנרל הנכלם שבראשם לצופים מוכי הלם, חדלי אונים, שותפים בעליבותם לאסון.
קולות הגעוואלד בעולם גוברים, שהרי על מילים לא משלמים מכס. הצרפתים דנים באופציה צבאית, ארדואן קובע כי "המצב הפך בלתי נסבל ואי אפשר לשתוק עוד", השגרירה באו"ם סוזן רייס מתריעה כי המשך אי הציות הסורי לתוכניתו של ענאן יביא למלחמת אזרחים בסוריה ומאיימת בהסלמה נגדה, ושרת החוץ האמריקנית קלינטון מצביעה על רוסיה כשורש הבעיה ולדבריה, הגיבוי הרוסי למשטר הסורי יוליך למלחמת אזרחים קטלנית.
אלא שהרוסים בשלהם. שר החוץ לברוב, הפועל על פי הסיסמה "כל מה שרע לאמריקנים ולבעלי בריתם, טוב לרוסים ולבעלי בריתם", גורס כי "רוסיה מנהלת בסוריה מדיניות מאוזנת". ממשרד בסגנון קפיטליסטי בקרמלין (שופץ בסיוע אמריקני?) פועלים אנשיו של פוטין לשיקום מעמדה של רוסיה כמעצמה עולמית. הם מגבים את משטרו של אסד ומאיימים על כל מי ששוקל להתערב צבאית להצלת אזרחיה של סוריה.
בצידה האחר של מפת המזרח התיכון מאיימת איראן, עוד מדינת גיבוי המפעילה את "רולטת המוות הסורית", כי אם תותקף סוריה - "תובער ישראל", המוחזקת על ידי איראן כבת ערובה לצורכי סחטנות. וכאילו זה לא מספיק לאמריקנים, יש לאיראנים עוד בני ערובה: יצואניות הנפט בעברו הנגדי של המפרץ הפרסי. ואכן, מפקד משמרות המהפכה האיראני ערך אמש ביקור מתריס בשלושת איי המריבה שאיראן תפסה בכוח, הנמצאים בציר תנועת הנפט העולמי במפרץ.
רצחנותו של אסד באה לו בירושה מאביו, שטבח בחומס ובחמה בשנת 1982 ביותר מ-30 אלף אזרחים, שנלחמו כבר אז למען אותה מטרה. עד לאחרונה אירחו "האסדים" מדמשק ארגוני טרור פלשתיניים שרצחו באופן דומה גם אזרחים ישראלים, ועתה קוצר המשטר, שזרע במשך שנים רוח רצחנית, את סופתו עתירת הדם. מעשי הזוועה נמשכים בכיכובם של הצבא הסורי, זרועות הביטחון וקבוצות הרוצחים המקצועיים הלבושים בגדים אזרחיים. הללו מכונים "השביחה". החיילים הסורים מנומרי המדים (מעדות המיעוטים שעימן עוד יבוא העם הסורי חשבון בעתיד) משוטטים, זקורי קלצ'ניקובים, כמנצחים בין גוויות הילדים השחוטים.
בעוד המשטר הסורי מאשים את קורבנותיו ואת אזרחיו בהרג אחיהם, כדרכם של רוצחים, ומפרסם רשימות לוחמה פסיכולוגית של מאות מורדים "משוחררים שחזרו בהם, כשידיהם אינן מזוהמות בדם", קשה לחשוב מה היה יכול להיות שוויו של הסכם שלום, לו היה נחתם עם משטר רצחני זה, בין ישראל לסוריה. ואף מתגנב לו סיוט: מה היה קורה חס וחלילה לנו ולילדינו, לו היה אספסוף זה, הטובח כך בעמו, מנצח במלחמה נגדנו.
לעת עתה יש בעולם הרבה "חרכה" (תנועה) ומעט "ברכה" (תועלת). האיראנים ממשיכים לשחק בצנטריפוגות ומקדמים הילוך תוך כדי חיוך לעבר הפצצה. אי שם בדוחה תתנהל ועדה שעניינה "אמריקה והעולם האיסלאמי". בעיראק המתפוררת, שאצבעות איראניות לופתות ובוחשות בה, מתבצעים בכל יום פיגועים הגובים עשרות הרוגים. מפקיסטן, מדינה סונית גרעינית, דווח על ירי טיל קרקע-קרקע לטווח קצר. קצין סורי, ריאד אסעד, מפקד המורדים בסוריה, קורא בקול ניחר ומיואש לעזרת העולם. בקיצור, עלי חמינאי חוגג ובשאר מתמוגג, אך התקשורת העולמית בוודאי תסקר השבוע עוד הפגנה אנטישמית נגד מוצרי ההתנחלויות בישראל. זהו, ללא ספק, הנושא הבוער באמת.