באופן סמלי, החלטת בית המשפט העליון בבריטניה להסגיר את מייסד ויקליקס ג'וליאן אסאנג' לשבדיה כדי שיעמוד לדין על אונס ועבירות מין נוספות, התקבלה ביום שבו גם היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין את עיתונאי "הארץ" אורי בלאו, על החזקת מסמכים סודיים. זה היה יום רע לדמוקרטיה, לחופש הביטוי ולחופש העיתונות בישראל ובעולם כולו.
אם במקרה של אורי בלאו זה יסתיים ככל הנראה בעסקת טיעון שבעקבותיה ירצה את עונשו בעבודות שירות, הרי שלאסאנג', אם אכן יוסגר - בית המשפט העניק לו ארכה של שבועיים להגשת ערעור נוסף - צפוי עונש מאסר. ואולי אף גרוע מכך. הוא עלול להיות מוסגר לארצות הברית ושם יעמוד לדין באשמות חמורות של פגיעה בביטחון הלאומי.
אם כי כמובן יש הבדל בין שני המקרים. בלאו מואשם בעבירה שביצע לכאורה במהלך עבודתו העיתונאית. לעבירות המיוחסות לאסאנג' אין כל קשר למעשיו בוויקליקס.
היו לי כל הסיבות בעולם לשמוח לאידו של אסאנג'. הוא אדם בלתי נסבל, נקמן שלמרות כל צרותיו מצא זמן להעליל עלי עלילות זדוניות.
לפני כשלושה חודשים פרסם אסאנג' הודעה לעיתונות שבה כינה אותי "פרדת מידע". זה קרה בעקבות תקיפת סייבר שביצעו אנשיו על אתר חברת הייעוץ האסטרטגי מטקסס "סטרטפור". אסאנג' ואנשי ויקליקס גנבו חמישה מיליון אי-מיילים של החברה. בהם נמצא אחד שבו נזכר שמי בתכתובת של סגן הנשיא, פרד ברטון.
הכרתי את ברטון לפני יותר משלוש שנים אף שמעולם לא נפגשתי איתו כשפנה אלי בבקשה לסייע לו במחקר לספר שהוא שקד על כתיבתו. הספר עסק ברצח המסתורי והבלתי מפוענח של אלוף משנה ג'ו אלון, נספח חיל האוויר בארצות הברית, ביולי 1973.
כמי שכתב על הנושא וגם התראיין לסרט ששודר בערוץ 1, הסכמתי לסייע לפרד. אמרתי לו את מה שידעתי וכתבתי על הפרשה.
זה הספיק לאסאנג' כדי לכתוב עלי ש"העברתי טיפים למוסד".
הניסיון המגושם והמכוער הזה שלו להשחיר את פניי ברבים, מקורו ברצונו לנקום בי.
לא לדבר על יהודים
"יחסי" עם האוסטרלי בן ה-40 החלו לפני כשנה וחצי. הגעתי ללא הזמנה, עם כמה עיתונאים אחרים, לחווה ליד לונדון שבה שהה במעצר בית. הוא יצא אלינו והחלפתי עמו כמה מילים. השארתי לו את מספר הטלפון שלי והצעתי לו שיתראיין לעיתון ישראלי.
זמן מה לאחר מכן הוא התקשר אלי ואמר שהוא מוכן להתראיין ל"הארץ" שבו עבדתי אז. הסכמתי. כעבור ימים אחדים הוא התקשר שוב והציב כמה תנאים. הוא דרש שאראה לו את הראיון לפני פרסומו ושתהיה לו זכות לצנזרו. כמו כן תבע שלא אשאל אותו על התבטאויותיו בעבר על אופיים של היהודים, שעלתה מהם נימה אנטישמית. בנוסף, דרש שלא להישאל על קשריו עם ישראל שמיר, יהודי מומר, מכחיש שואה ותיק, אנטי-ציוני ואנטי-ישראלי, ששימש נציג ויקליקס ברוסיה וברפובליקות לשעבר של ברית המועצות. בתמורה הוא הבטיח שיעביר לי מסמכים חדשים שהיו ברשותו שעניינם ישראל והמזרח התיכון, ושטרם פורסמו באתר שלו. לאחר התייעצות עם עורכיי, דרישותיו נדחתו. עיתונאי וכלי תקשורת שמכבדים עצמם לא היו יכולים להיענות לדרישות מחוצפות שכאלה.
במקום זאת החלטתי לעשות מאמץ ולהשיג את המסמכים בכוחות עצמי ממקורות אחרים. ואכן, כעבור כמה שבועות הצלחתי להשיג את כל רבע מיליון המסמכים של משרד החוץ האמריקאי (כ-30 מיליון מיילים), שהיו ברשותו של אסאנג' מסמכים שהעביר לו ברדלי מנינג, חייל במודיעין האמריקאי שהוצב בבגדד. מנינג נעצר לפני כשנתיים ובספטמבר יחל משפטו בבית הדין הצבאי האמריקאי על גילוי סודות וריגול. העונש המרבי הצפוי לו הוא מאסר עולם. התביעה כבר הודיעה שלא תבקש לגזור עליו עונש מוות.
את המסמכים השגתי בעבודה עיתונאית לגיטימית ובלי לעבור על שום חוק בשום מדינה. באפריל 2011 פרסם "הארץ" סדרה של עשרות כתבות וידיעות על סמך המסמכים שטרם פורסמו.
בעולמו הפרנואידי של אסאנג', המעשה העיתונאי שלי היה משול למזימה של "העברת מסמכי ויקליקס לישראל", כפי שהגדיר זאת בהודעתו לעיתונות.
שעות אחדות לפני שהתחלנו לפרסם את סדרת הכתבות התקשר אלי אסאנג' ודרש שנעצור את הפרסום. הייתה לו החוצפה לטעון שהמסמכים - שהוא קיבל ממנינג וששייכים לממשלת ארצות הברית - הם רכושו הפרטי ויש לו עליהם זכויות יוצרים. לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי. אביר חופש המידע מנסה למנוע פרסום בעיתונות? מי שהשיג את המסמכים מאדם שהפר את החוק האמריקאי וצפוי למאסר עולם, טוען שהם שייכים לו? משלא נענה הוא המשיך להטריד אותי בעוד שיחות טלפון ולבסוף משראה שאינו מצליח במשימתו החל להתקשר לעורכיי. גם הם דחו אותו. את השיחה האחרונה הוא סיים בסדרה של קללות שאחת מהן התייחסה למקצועה של אמי ז"ל.
וכך, עקב עבודתי העיתונאית, נוסף שמי לרשימת האויבים הארוכה של אסאנג'. היא כוללת לא רק ממשלות ותאגידים, צבאות וארגוני ביון, שעל פי תפיסת עולמו הקונספירטיבית כולם רודפים אותו, אלא גם העיתונים "ניו יורק טיימס", ה"גרדיאן" הבריטי ואחרים, ששיתפו עמו פעולה עד שנכוו וחדלו.
ולמרות הכול, חבל על מה שקורה לנווד האוסטרלי, שהביך וזעזע את הממסד האמריקאי ובזכות כישרון טכנולוגי הצליח לשנות את כללי המשחק בין התקשורת לממשלות בכל הקשור להשגת מסמכים.
את המאפיונר אל קפונה משיקגו הושיבו בכלא לא על מעשי רצח וסחיטה, אלא על עבירות מס. את אסאנג' יענישו לא על שהשיג ופרסם מסמכים סודיים, אלא על אונס.