בג"ץ דחה העתירות: "חוק האח הגדול" - מידתי

בג"ץ דחה הערב (שני) עתירות שהוגשו נגד חוק נותני תקשורת, שזכה לכינוי "חוק האח הגדול", המסמיך את רשויות אכיפת החוק לקבל מידע אישי רב מחברות סלולר וספקיות אינטרנט. הרכב מורחב של שבעה שופטים קבע כי החוק, שספג ביקורת רבה, מידתי ואינו פוגע יתר על המידה בזכות לפרטיות.

החוק שנכנס לתוקף לפני ארבע שנים קובע ששופט בית משפט שלום יוכל להוציא צו המתיר לרשויות אכיפת החוק לקבל מידע על איכוני טלפון, פרטים על המנוי, פרטים על גלישה באינטרנט, דואר אלקטרוני, כתובות ועוד. זאת, במקרים בהם ניתן להציל חיי אדם, גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן, גילוי עבריינים והעמדתם לדין, או חילוט רכוש. החוק חל על כל סוגי העבירות, ומלבד המשטרה, גם הרשות לניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים ורשות המסים רשאיות לקבל את המידע.

במקרים דחופים, קובע החוק, אף תוכל המשטרה לקבל את המידע ללא צו בית משפט. אך האם כך הדבר? נציג אחת החברות הסלולריות הודה בדיון בכנסת כי בניגוד להיגיון המקורי של החוק, כ-42% מבקשות המידע הפרטי שהופנו אל החברה הועברו ללא ביקורת שופט. לאחרונה ביקש משרד המשפטים להרחיב את מספר הגופים המורשים לקבל נתוני תקשורת מחברות הסלולר ומספקיות האינטרנט, כך שגם גופים דוגמת המשרד להגנת הסביבה, רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים, יקבלו גישה למידע הפרטי.

ב-2008 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד החוק, בדרישה לצמצמו כך שהגישה למידע הפרטי תתאפשר רק במקרה של חקירת עבירה ספציפית שאינה קלת ערך. כמו כן, העותרים דורשים הגנה על חיסיון מקצועי, בין השאר לעורכי דין ועיתונאים, וכן החוק לא יאפשר למשטרה גישה חופשית למאגרי מספרי הטלפון החסויים שאינם מתפרסמים בציבור.

השופטים לא קיבלו את הטענות בדבר פגיעה בלתי מידתית בפרטיות, אולם סברו כי יש להגיש בקשות לקבלת מידע רק גילוי עבירות או עבריינים קונקרטיים, ולא לצורכי פעילות מודיעינית כללית ביחס לעבירות או עבריינים. כמו כן, הם הוסיפו כי יש לצמצם את מידת הפניות לקבלת מידע ללא צו שיפוטי רק למקרים קיצוניים.

"המציאות המודרנית בה אנו חיים והחידושים הטכנולוגיים הנלווים לה נותנים בידי אזרחי העולם - אשר ידם משגת - אמצעי תקשורת שמידת שכלולם הולכת וגדלה ואשר מאפשרים העברת מידע בקלות, במהירות ועל-פני שטחים נרחבים", כתבה הנשיאה בדימוס דורית ביניש בפסק הדין. "מן הצד האחד הפכה מציאות זו את עולמנו למקום בו מידע פרטי רב הנוגע לאדם נע בחופשיות - ופעמים רבות בהסכמת אותו פרט - בספירה הציבורית. מן הצד האחר הפכה מציאות זאת פלטפורמה נוחה לגורמים שליליים ועבריינים המבקשים לעשות שימוש ביכולות שמקנה הטכנולוגיה לצורכיהם. מדינות העולם, וישראל ביניהן, הבינו אף הן כי ניתן לרתום שינויים אלה לטובת שיפור יכולות האכיפה שלהן, תוך שיפור איכות חיי תושביהן. החוק שנתקף בעתירות שלפנינו מדגים הסדרה בדין הישראלי של השימוש בטכנולוגיות מתקדמות לטובת אכיפת החוק".

השופט חנן מלצר סבר, בניגוד לעמדת ביניש, כי יש לקבוע שניתן לקבל מידע אודות נתוני תקשורת של מי שנהנה מחיסיון מקצועי, רק באמצעות צו שיפוטי, וגם זה רק במקרים שבהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לכך. "נוכח הפגיעה המשמעותית הפוטנציאלית של חוק איסוף נתוני תקשורת בחסיונות בעלי מקצוע ובזכויות החוקתיות המוגנות שלהם – יש להצר, לתפיסתי, את גבולות החוק האמור", כתב בפסק הדין. "בחינת ההיסטוריה שהכירה בחסיונות בעלי המקצוע – בארץ ובעולם – מלמדת כי זכויות הפרט התפתחו ונבנו, בין השאר, בהתבסס על תחום משפטי מיוחד זה. כך היה בעבר, ואף שההווה מורכב מעט כאמור – אני תקווה שכך יהיה גם בעתיד נוכח הצורך להתמודד עם אתגרים שהטכנולוגיה החדשה, החוק והפסיקה מציבים בפנינו. תובנה זו משליכה כאמור על המשך הבחינה החוקתית, שכן הפרת החסיונות, מהווה לתפיסתי למצער פגיעה עקיפה בזכויות החוקתיות לכבוד, לחירות ולפרטיות".

השופטת הבהירה כי ראוי לתת לרשויות האכיפה כלים מתאימים שיסייעו להן באכיפת החוק במציאות המשתנה. "לצד זאת, אין גם כל ספק כי מהלכים אלה הינם בעלי פוטנציאל פגיעה רב בפרטיותם של התושבים. מציאות זו מחייבת יצירת הסדרים מורכבים שנותנים משקל ראוי למכלול האינטרסים העומדים על הפרק. לאחר שבחנו בקפידה את מכלול ההסדרים שגובשו בחוק נתוני תקשורת ובנהליו, באנו לכלל מסקנה כי בשים לב לפרשנות הראויה להפעלת הסמכויות הקבועות בו - הקוראת בעיקרה להפעילו בצמצום ובנסיבות המתחייבות בלבד - לא נמצאה בפנינו עילה להתערבות חוקתית", כתבה.

היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עורך הדין דן יקיר, הגיב לפסיקה ואמר כי "בשנים האחרונות הוכיחה המשטרה שוב ושוב שהיא חורגת מהסמכויות הרחבות שהעניק לה החוק, ועל כן חיוני להציב גבולות ברורים לסמכויותיה". לדבריו, "יש לקוות כי הפרשנות המצמצמת שקבע בית המשפט תיושם באופן שיפחית למינימום את הפגיעה בצנעת הפרט, ורק במקרים ההכרחיים המחייבים זאת".