פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אין גבול? יש גבול!

      התשובה לפתרון סוגיית הזרים טמונה בתחנה הראשונה - גבול ישראל-מצרים. אריאל מורלי סבור כי על ממשלת ישראל לטפל בה ברגישות ובנחישות, ויפה שעה אחת קודם

      היום שבתי משירות מילואים של כמה שבועות בגזרת הר חריף שעל "גבול" ישראל- מצרים. נופים בראשיתיים של מדבר מדהים, אשר בלילה מתחלפים בכוננות של תפיסת מסתננים, מהגרי עבודה, פליטים, מבריחי סמים, מחבלים וכדומה. בגדול, בכל לילה, סמוך לאשמורת הבוקר מגיעות קבוצות של כמה עשרות (30-60) זרים. בכל לילה. תעשו את החשבון הפשוט כמה זה בחודש. כמה בשנה.

      ולא. לא מדובר בפליטים קלאסיים שהגיעו מאזורים מוכי אסון לאחר נדודים של חודשים רבים במדבריות המסוכנים של אפריקה. מדובר במהגרי עבודה שמגיעים בחולצות מכופתרות (ואפילו בחליפות!) שמחפשים את הדרך הקלה להגיע לאחת ממדינות העולם המערבי ולשם כך הם משלמים סכומי כסף לא מבוטלים לשליטים במדבר סיני - הבדואים.

      השיטה פשוטה: טיסה לקהיר, הגעה לנקודת ישוב הקרובה ל"גבול" עם ישראל בחצי האי סיני על ידי בדואים תושבי המקום וקבלת תדריך לגבי אופי ההסתננות. כשלוש שעות הליכה לערך מסתיימות על כביש ה"גבול" הישראלי. כל כך פשוט וקל. הם אינם בורחים מאיש. גם במידה ולא נתפסו, הם יושבים על הכביש וממתינים לסיור צה"לי שיאסוף אותם. לאחר תשאול קצר הם עולים על טיולית (מעין אוטובוס) שלוקחת אותם למתקן הכליאה בקציעות לשבוע-שבועיים שבסופם הם מגיעים למחוז חפצם, בין אם בערד, אילת או גינת לוינסקי, שם הם חוברים לחבריהם שהדריכו אותם כיצד להיכנס לישראל על בסיס הידע אותו צברו בעצמם.

      הגדר נחוצה כאוויר לנשימה

      דווקא במהלך השבועות האחרונים, כשאני רואה את המחדל אל מול עיני, החל הנושא לצבור כותרות. כיצד מטפלים בחבית חומר הנפץ הזו עליה מרתיעים רבים זה זמן רב, ואשר הפתיל שלה הוצת בשבוע שעבר בשכונת התקווה? התשובה נמצאת בתחנה הראשונה: גבול ישראל-מצרים.

      ראשית, מפסיקים להעביר אותם למחוז חפצם בערי ישראל ומוליכים אותם אחר כבוד למתקני כליאה בהם יזכו לטיפול הולם. במידה ומדובר בפליטים - יש לשכנם במחנות פליטים בהם יקבלו את מה שמקבלים שאר הפליטים בעולם מבחינת מזון ותנאים, על פי אמנות בינלאומיות לטיפול בפליטים. במידה ואינם פליטים - הם יובלו אחר כבוד היישר לשדה התעופה לטובת השבתם לארץ מוצאם. גם ה"החזרה החמה" - ההשבה חזרה למצרים - יכולה להישקל, אם כי מוטב לראות מה יעלה בגורלה הפוליטי של מצרים כדי לשוב לשיתוף פעולה שכזה.

      חיילי צה"ל בגבול ישראל מצרים (רויטרס)
      בלתי נתפס שלמדינה הכי רגישה באזור ניתן להיכנס בקלות של טיול בית ספרי. גבול ישראל-מצרים (צילום: רויטרס)

      כל מי שמכיר את המנטליות הישראלית ודאי יתפלא לנוכח העבודה הקדחתנית להשלמת הגדר. עשרות כלים שעובדים במרץ על הקמתה מגלים התקדמות יומיומית בהשלמתה על אף שמדובר בתנאי שטח קשים ביותר. הגדר נחוצה כאוויר לנשימה למרות שאיננה מנטרלת את הבעיה לחלוטין, אולם הערמת קשיים על הזרים ובעיקר מניעת הגעתם לערים יבהירו לאלו שירצו לבוא בעקבותיהם לארץ הקודש כי כדאי להם לחפש משרות נוחות בשאר המדינות הנאורות במזרח התיכון.

      ובכן, על אף המצב הקשה באילת, ערד, דרום תל אביב ושאר ערי הארץ, עיקר בעיית הזרים איננה ברבבות אשר נמצאים שם, אלא ברבבות שיודעים שקצרה ופשוטה הדרך אל האושר והעושר וממש בזמן זה עושים דרכם לתחומי מדינת ישראל דרך המערב הפרוע - גבולה של מדינת ישראל. החברה הישראלית הרב-גונית אינה ערוכה לקבל אוכלוסייה נוספת שאין לה עמה דבר וחצי דבר במשותף. השבועות האחרונים הבהירו לי שלפני שהוא נפגש עם "ארגוני זכויות האדם" למיניהם, הפליט המסכן הוא אדם שבא לחפש עבודה. אינני מאשים את הזרים ולו לרגע כיוון שהם מנצלים את העובדה הבלתי נתפסת שלמדינה הכי רגישה באזור ניתן להיכנס בקלות של טיול בית ספרי. מילא אם רק מדובר היה בתסכול של מילואימניקים שרואים את מדינתם עומדת חסרת אונים. מדובר בבעיה דמוגרפית חמורה מאין כמותה שמתחילה לפרוץ ברחבי ישראל ועל ממשלת ישראל לטפל בה ברגישות ובנחישות. ויפה שעה אחת קודם.

      הכותב הוא יהודי, ציוני, מילואימניק וחבר הדור הצעיר בליכוד.