המלאכים של רקסי: אתר שידוכים בין כלבים ואנשים

"היתה בקשה שנגעה ללבי במיוחד", מספרת שרון חלבי, מייסדת פרויקט "המלאכים של רקסי" וכן "נתניה אוהבת חיות": "צלצל אלי אדם מהמרכז בשישי בערב וסיפר לי שכלבת המשפחה נפטרה בשיבה טובה זמן רב קודם לכן, אך אשתו לא מצליחה להתגבר על העצב כי היתה מאוד קשורה לכלבה, כל הזמן חושבת עליה ובוכה. הם ניסו לחפש כלבה לאימוץ אך לא מצאו. הוא סיפר על הכלבה, על אופיה ומראה, שלח לי תמונה וביקש עזרה. באותו ערב הוצאתי בקשה לכל העמותות בארץ וצירפתי את תמונת הכלבה. הזוג קיבל תמונות רבות של כלבות, אך אחת מהן, של כלבה מעמותה בצפון הארץ, שבתה את לבם. הם נסעו, ראו, התאהבו ואימצו אותה. כעת כולם מאושרים".

הרעיון שעומד מאחורי פרויקט "הכלבים של רקסי" אותו מנהלת שרון לבדה, מכספה ומזמנה הפרטי, הוא להיות אתר שידוכים לכלבים נטושים ולאנשים המחפשים כלב לאימוץ. כיוון שהעמותות השונות בארץ לא מקושרות ביניהן, האתר, שלא קיים כמוהו בארץ או בחו"ל, מספק פתרון פשוט.

לדברי שרון, הצורך שבעקבותיו היא הקימה את האתר, נבע ממספר בעיות: "ראיתי שאנשים מחפשים כלב לאימוץ בהסגרים עירוניים ובימי אימוץ הקרובים לביתם ואינם מוצאים את מבוקשם, או שראו ולא 'התחברו'; אנשים שמחפשים כלבים גזעיים לאימוץ, לא מוצאים ולבסוף קונים; אנשים שלא מעוניינים ללכת להסגרים או לכלביות ולראות את הסבל ואת הכלבים המתחננים שיוציאו אותם".

מצד שני, לדברי שרון, יש כלבים שנמצאים על ידי אנשים שלא מצליחים למצוא להם בית, יש גם עמותות קטנות ועמותות הנמצאות בדרום ובצפון הארץ, מהן מאמצים פחות כלבים מאשר מעמותות גדולות ומרכזיות.

"אנשים שמחפשים כלב לאימוץ פונים אליי במייל, ומציינים מה הם רוצים בכלב", מתארת שרון כיצד פועל האתר. "הם מתארים את הגזע מועדף, הגודל, הגיל, סוג הפרווה, תכונות האופי ועוד. אני מעבירה את הבקשה לעמותות ולבתים אומנים בכל הארץ. בעלי כלבים שעשויים להתאים לבקשה, שולחים ישירות ל'לקוחות' תמונות ופרטים של הכלבים. מחפשי הכלב עוברים על המיילים, ועונים על המתאימים ביותר, ואם מצאו את בחיר לבם, מאמצים אותו".

שרון מספרת כי ללקוחות יש העדפות שונות: "כלבים גזעיים רבים, שנקנו במיטב כספם של בעליהם, נזרקים מסיבות שונות, ובמקביל רבים אחרים מעוניינים לאמץ כלבים גזעיים: "יכול להיות שחיפאי מחפש בוקסר גזעי, ובעמותה בערד או בדימונה נמצא בוקסר כזה. רק בעזרת האתר יוכל החיפאי להגיע לבוקסר שחיפש, והבוקסר יוכל לקבל בית חדש במקום להירקב בהסגר, וכך גם תופחת הרבעת הכלבים הגזעיים. למשל משפחה עם ילד אלרגי או אסמטי תחפש כלב שלא משיר הרבה שיער; משפחה בעלת חתול תרצה לאמץ כלב שרגיל לחתולים; בחורה שחיה לבד ורוצה כלב שישמור עליה, או משפחה עם ילד עם בעיית התנהגות המעוניינת בכלב טיפולי".

"האהבה לכלבים היא אצלי בדם", מספרת שרון, אם לשני ילדים, ארבעה כלבים וסוסה המתגוררים איתה במושב במרכז הארץ, צלמת במקצוע, אך לא עוסקת בצילום כבר שנים, "מאז שאני זוכרת את עצמי אספתי כלבים וחתולים מהרחוב, תמיד האכלתי וטיפלתי בהם. לא הרשו לי בבית, אז גידלתי אותם במקלט הבניין שגרתי בו עד שמצאתי להם בתים. בגיל 14 הצלחתי להיכנס למעבדות האוניברסיטה 'בר אילן' ולצלם ניסויים בכלבים (הכתבה פורסמה ב"מעריב לנוער" - א.פ), ואני צמחונית מגיל 12". כיום, את רוב מלאכת ניהול האתר היא מבצעת בשעות הבוקר כשהילדים נמצאים בבית הספר, בין הטלפונים ומכונות הכביסה.

"גם לילדי, אור בת עשר ודניאל בן שבע, אני מנחילה את האהבה הזו, הרגישות והחמלה. הם יודעים שאם הם רואים כלב עזוב, אנחנו נאסוף אותו ונמצא לו בית. מאז שהם נולדו, הם חיים עם כלבים בבית ומתייחסים אליהם כאל חלק בלתי נפרד מהמשפחה. הם עונים לטלפונים וכבר יודעים מה להגיד, בימי אימוץ הם עוזרים לחלק פלאיירים ולתלות פוסטרים, הם באים להפגנות למען בעלי חיים, ומדי שנה אני עורכת בבית ספרם הרצאות על כלבים נטושים ועל נושא האימוץ".

"משמעות התאמת הכלב לציפיות המאמץ היא גורלית בעיקר עבור הכלב", מסבירה שרון, "אם הכלב לא יתאים, יש סיכוי שיימסר שוב או ייזרק לרחוב. יש דוגמאות רבות לחוסר התאמה: למשל משפחה שהילדים בה רוצים גור. צריך להבין שגור קטן מאוד חמוד אך הוא מצריך חינוך ואילוף, הוא עושה צרכים בבית, לועס חפצים ונעליים, וכעבור מספר חודשים הוא גם גדל. או למשל הורים שבטוחים כי ילדם יטפל בכלב, וזה לא קורה. לעתים כעבור זמן מה הילד מאבד עניין, וההורים צריכים לטפל בו. במקרה נוסף אנשים מבוגרים מאמצים כלב שובב שלא יוכלו להשתלט עליו בהמשך, והטיולים עמו יהפכו לסיוט".

לדברי שרון, עדיף לתאר לה גם את המצב המשפחתי - אם יש או אין ילדים ובאילו גילאים, את הבית - אם יש חצר או שזו דירה, אם יש ניסיון בגידול כלבים וכו'. היא מנסה לשדך למאמצים כלב שיתאים להם במדויק, למשל לאנשים מבוגרים יתאים כלב עדין ורגוע שכיף לטייל איתו, להורים צעירים יתאים כלב שמסתדר עם ילדים ולא קופצני מדי. למשפחה ספורטיבית יתאים כלב שצריך להוציא אנרגיה ויהנה להתלוות לריצת בוקר לצד בעליו ולטיולים.

שרון טוענת שבמסגרת פעילותה היא מצאה בתים למאות כלבים. חלקם אף ניצלו ממוות בהרדמה ומהתעללויות. "המצב בארץ נוראי", היא מספרת, "ההתעללויות גוברות, המוני כלבים נמסרים לאימוץ או נזרקים לרחובות. המצב בהסגרים העירוניים מחריד. כלבים בריאים וצעירים מומתים באלפים. הפתרון החשוב ביותר לדעתי הוא חינוך הילדים מגיל צעיר לחמלה, לאחריות, לעיקור וסירוס, להבנה שכלבים הם יצורים חיים ולא צעצוע או חפץ - אי אפשר לזרוק ולנטוש אותם. חינוך עובד, תראו כיצד חונכנו לא לקטוף פרחי בר ולא לבזבז מים. ברור שפתרונות נוספים הם הקצאת כספים לבניית כלביות הולמות, העסקת וטרינרים הומניים, אי הרדמת כלבים בריאים, השקעה בעמותות ובאימוץ.