חבל מאוד שאת התסכול החברתי של תושבי השכונות והפריפריה ברחבי הארץ בנוגע לעובדים הזרים, מנסים ללבות כמה כוחות בימין הקיצוני. ההפגנה בשבוע שעבר בשכונת התקווה היתה נקודת שיא שצריכה להזהיר את החברה הישראלית.
כשהגעתי להפגנה בשכונה, הבטתי במבקשי המקלט וריחמתי עליהם. שאלתי את עצמי אם הם יודעים שהלילה יהיה קשה, מאיים ומפחיד. על הבמה עמד אדם וביקש בקול שבור ורועד שלא תהיה אלימות. עצם בקשתו הדאיגה. המפגינים נראו מתוסכלים מאוד מהמצב. חלקם החזיקו שלטים נגד הממשלה, ולא רק נגד הפליטים.
הפחד מהסודאנים היה המרכזי, והוא התרכז בכך שהם באים ממדינה איסלאמית. אחד הנואמים דיבר על כך שהם יבנו מסגדים בכל מקום ושנאבד את המדינה היהודית. נואם אחר עלה ואמר שאין לו בעיה עם הסינים ועם השב"חים, אבל הסודאנים והאריתריאים זורעים פחד, קונים ושוכרים בתים בכל מקום. הדברים העציבו אותי מאוד. מפגינה אחרת עלתה ודרשה שלא יאנסו את הבנות שלה, וקריאות בקהל ביקשו לקחת את החוק לידיים.
הבעיה לא בפליטים, אלא בהיעדר מדינת הרווחה
דני דנון, שגינה את האלימות, דורש "גירוש עכשיו", לא רק גדר הפרדה בין מצרים לישראל ומתקני כליאה. המפגינים שרו: "העם דורש את הסודאנים לגרש". חברי כנסת רבים מתבטאים בימים אלה בקיצוניות, אבל כאשר האשים ח"כ בן-ארי את השמאלנים שונאי ישראל במצב, כבר לא יכולתי לשאת זאת. והאמת היא שאי אפשר לתפוס את החבל משני קצותיו. על הפוליטיקאים מהימין להחליט אם הם תורמים בדבריהם לאלימות, או מציעים פתרון אמיתי ורציני. הסילוק של אלפי פליטים לא ייצור מקומות עבודה וביטחון חברתי. הבעיה אינה בפליטים כי אם בהיעדר מדינת הרווחה.
יש צורך במענה מורכב למצב. יש לחלץ את מבקשי המקלט ממעגל העוני והמצוקה במתן רישיונות עבודה, כי רק בדרך זו יתאפשר להם להתקיים בכבוד כל עוד הם שוהים בישראל. פעולה כזאת גם תביא לפיזור אוכלוסיית מבקשי המקלט באופן שיפחית את הנטל על אזורים מוחלשים. בכל מקרה, כל עוד יהיה מי שיעדיף להמשיך להשתלח ולהסית, תישאר הסוגיה בכותרות אך הטיפול בה לא יקודם. ובלי קשר לדעה כזו או אחרת: כל מי שמסית נגד הזרים ראוי להיענש על פי חוק כדי לייצר אווירה ציבורית עניינית ולא מתלהמת לדיון בנושא.