אמש (חמישי) פורסם באמצעי התקשורת כי מסתמן שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, יחליט בימים הקרובים שלא להעמיד לדין את הרבנים שפרסמו את הספר "תורת המלך", אשר דן בהלכות הקשורות להריגת גויים בזמן שלום ומלחמה, כמו גם את הרבנים שהביעו הסכמה לדברי הספר. הספר מכיל ביטויים מזעזעים ומצמררים, המתירים אף במקרים מסומים את דמם של גויים חפים מפשע, לרבות ילדים ותינוקות.
אני משוכנע כי נימוקי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את המסיתים והמדיחים, ייסובו סביב החשיבות שבשמירה על חופש הביטוי במדינה דמוקרטית, המחייבת אותנו לאפשר ולהשמיע גם דברים שאינם נוחים לאוזנינו. עיקרון חופש הביטוי אכן מהווה זכות יסוד דמוקרטית וחוקתית במחוזותינו. אולם, כלל ידוע ומוכר הוא, כי שומה על כל משטר דמוקרטי לפתח מנגנוני הגנה עצמית אשר ימנעו מגורמים אנטי-דמוקרטיים לאיים על קיומה של הדמוקרטיה.
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות ובמקרים של גורמים קיצוניים ואנטי-דמוקרטים אשר השתמשו בכלים דמוקרטיים כדי לבצע השתלטות עוינת על מדינות ועל משטרים, והביאו בכך לסופה הטראגי של הדמוקרטיה. הזכות לחופש הביטוי הינה זכות יסוד, אך הזכויות לחיים ולשמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם, חשובות לא פחות, ומקום שזכויות אלו מאוימות באופן ממשי על ידי הזכות לחופש הביטוי, חובה עלינו להגבילה באופן ראוי ומידתי.
לצערי, קשה לי לומר שהופתעתי מכוונת הפרקליטות והיועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את כותבי הספר "תורת המלך", חרף הביטויים הקשים והמסוכנים המופיעים בספר. אזלת היד שמגלה מערכת אכיפת החוק והתביעה נגד המנהיגות הדתית והפוליטית של גורמי הימין הקיצוני, עוברת כחוט השני בהתנהלותם.
אוכפי החוק חושבים פעמיים במיצוי הדין עם הימין הקיצוני
כולנו עדים לעצימת העיניים של מערכות אכיפת החוק מהמתרחש "בארץ המתנחלים" ומאירועי האלימות המתרחשים בגבעות השומרון וביהודה. ראינו כיצד לא נוקטים יד קשה נגד רבנים המסיתים בריש גלי להפרת פקודות בצבא וממרידים את חייליו נגד מפקדיהם. לא אוכל כמובן לשכוח כיצד בדרך פלא נמנעה המערכת המשפטית מלפעול בימים שלאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, נגד רבנים ומנהיגים אשר התירו את דמו והסיתו הלכה למעשה לרציחתו.
לא נוכל גם לשכוח את הימים הסוערים שלפני הירצחו, שבהם כולנו היינו עדים למערכת שלמה, מסוכנת ומשומנת של הסתה פרועה, חזינו באדים הרעילים המרחפים באוויר וגם בהתעלמות המוחלטת של מערכת אכיפת החוק, שגילתה חולשה מדהימה. זו היא דוגמא מצוינת למדינה דמוקרטית אשר משילה מעצמה את מנגנוני ההגנה להם היא זקוקה.
העיניים המתגלגלות בצדקנות של הפרקליטות, שעה שהיא נמנעת מלמצות את הדין באותם המקרים, לא יוכלו להסתיר את ערוותה. אל מול הרפיסות שמגלה המערכת באכיפת החוק במקרים אלו, אני נזכר בלהיטות היתר שמגלה אותה המערכת ממש "באכיפת החוק" אל מול אוכלוסיות מוחלשות (ע"ע אלימות משטרתית מוגזמת אל מול נערים עולים יוצאי אתיופיה) ואף לאחרונה בהפגנות הצדק החברתי.
נדמה כי בפרקליטות ובמשטרה נזהרים וחושבים פעמיים כאשר הם נדרשים לפעול למיצוי הדין אל מול גורמים מסיתים ומדיחים בקרב ההנהגה הפוליטית והרבנית של הימין הקיצוני. הגיע הזמן לדרוש ממערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל שלא להיבהל, לא לחשוש מלובי ומעוצמה פוליטית, ולשמור בקפידה רבה על קיר המגן של הדמוקרטיה הישראלית.
הכותב הוא עורך דין המשמש כיו"ר קבוצת "קול ישראלי" לציונות וסוציאל-דמוקרטיה, ושימש כיו"ר המשמרת הצעירה הארצית במפלגת העבודה בשנים 2004-2008.