לא רבים מהצרכנים ניגשים בסופר לאגף מוצרי החלב ושולחים יד אל שורת בקבוקי חלב הצאן שעומדת בצד. עם זאת בשנים האחרונות, על פי משרד החקלאות, חלה עלייה של כעשרה אחוזים בבמוצע בצריכת חלב עזים בישראל ובעולם, ובחלב פרות המגמה דווקא הפוכה.
חג השבועות, שמביא איתו מלבד מתכונים של עוגות גבינה עשירות, גם כמה תהיות על משק החלב בארץ, הוא הזדמנות מצויינת לבחון את ההבדלים בין שני המשקים הללו מנקודת מבט של רווחת החיות.
ראשית, כמה מספרים: על פי נתוני אתר מועצת החלב, מונה כיום משק הצאן בישראל כ-65 אלף עזים וכבשים חולבות, לעומת כ-120 אלף פרות חולבות. משק חלב הצאן מספק כ-11 מיליון ליטר בשנה, ומשק הפרות התעשייתי מספק כ-מיליארד ליטר חלב בשנה. הסיבה נעוצה כמובן בהבדלים הגדולים בתפוקת החלב בין שתי החיות - תפוקת חלב יומית של עז היא שני ליטרים ביום לעומת זו של פרה, כ-35 ליטר), אך היא קשורה גם לתנאי המחייה השונים שלהן.
בשנים האחרונות חל שינוי בתנאי הגידול של הפרות ברפתות, ורווחתן כבר אינה נתפסת כדבר שולי, אך אל תמהרו "לקנות" את תמונתה של הפרה החייכנית מהפרסומת כמציאות. לצד בניית רפתות חדשות, שיפור של מערכות האיוורור והחמרת חוקי אחזקת וגידול הפרות ברפתות, ממשיכות הפרות לסבול מריסון קשה בעזרת נזמים, במספור של כוויות קור, בקציצת קרניהן על מנת שלא יפגעו זו בזו ברפת הצפופה. ההזרעות המלאכותיות המכאיבות, אותן נאלצות לעבור הפרות שוב ושוב על מנת שייצרו חלב לאורך כל השנה, וההפרדה של העגלים מאמותיהן דקות לאחר לידתם הן שיא הניצול של תעשייה זו.
משק חלב הצאן, בהיותו משק קטן יותר ותעשייתי פחות מאפשר למגדלים לגדל את העזים והכבשים בתנאים נוחים הרבה יותר לחיה. נכון, גם כאן מדובר בשימוש בחיה לפרנסתו ולתועלתו של האדם, וכמו אצל הפרות, גם בצאן קיימת תעשיית בשר, אך ההבדל העיקרי הוא בתנאי המחיה והאחזקה בדיר וביכולת של חלק מהמגדלים להוציא את העדרים שלהם אל שטחי מרעה, ולתת להם לבחור את מזונם. בנוסף, אין העזים עוברות תהליך מלאכותי לרבייה, וגופן נשמר בשלמותו ללא פגיעה מיותרת.
הנה כמה חוות עזים שעושות את זה קצת אחרת:
שי זלצר גבינות ועזים: חוות עזי הר איתן, למרגלות הר איתן, איזור הסטף
קצת על המקום: "שי זלצר גבינות ועזים" קיימת כבר קרוב ל-40 שנה, והוקמה על ידי שי זלצר, אחד מחלוצי מחלבות הבוטיק בישראל. הגבינות שהוא מייצר עונתיות, ומושפעות מהמזון אותו אוכלות העזים במרעה. הגבינות מיושנות במערה ונמכרות רק בחווה כחלק מהאג'נדה של החווה.
מי בדיר: עזים מזן אנגלו נובי שהוכלאו עם גזע דמשקאי על מנת שיתאימו לאקלים הישראלי. בעדר כ-140 אמהות ועוד כ-12 זכרים, שיוצאים למרעה טבעי וניזונים מהצמחייה העונתית של הרי יהודה. בחווה הם מקבלים גם את מי הגבינה העודפים, שמכילים סוכר, חלבון וחומצות אמיניות הבריאות לעזים.
גדי לצד אמו? את הגדיים מפרידים פה בימים הראשונים, והם ניזונים במשך כשבוע מהקולוסטורום, שהוא חלב האם הראשון שמכיל נוגדנים שחיוניים להתפתחותו. "הייתי מת לא להפריד אותם", אומר זלצר, "אין ספק שההתפתחות של הגדי טובה בהרבה כשהוא גדל על חלב אם. אבל אם אני רוצה להישאר קטן ולא להגדיל את העדר, אין לי ברירה אלא למכור אותם למגדלי צאן אחרים".
דורית כביה, מנהלת תחום צאן במשרד החקלאות, מסכימה כי לרוב חלב אם הוא הבריא ביותר לגדי, אבל ניתן לחיות גם בלעדיו. "זה נכון גם לגבי חלב אם, ובכל זאת רוב התינוקות בעולם המערבי ניזונים מתחליפי חלב אם", היא אומרת, ומוסיפה: "דווקא הנקה בבקבוק או במינקת מקטינה תחלואה ותמותה אצל גדיים".
חליבה ידנית/ מכנית: מכנית. "לחלוב מעל מאה עזים זה לא פשוט. החליבה המכנית נותנת אינפורמציה על איכות החלב ואינה מכאיבה לעזים. אין לי תשובה ברורה אם עדיפה חליבה ידנית או מכנית, אבל בפועל, בעדר גדול, אם אתה רוצה שאנשים מקצועיים יעשו זאת, אתה חייב להשתמש במכונות", מסביר זלצר.
רבייה: אחת לכמה חודשים הזכרים נכנסים אל מתחם הנקבות לשלושה שבועות. מי שלא הצליחה להרות, מחכה לעונה הבאה. אין שימוש בהורמונים.
מילה לסיכום: בחווה עובדים עם המרעה רק לשוק החלב והעזים והגדיים נמכרים רק למגדלי עדרי צאן לחלב. "בשר זה קארמה רעה", מסביר זלצר, "כשאני מוכר את העזים אני מוכר אותן כשהן בהריון, בשיא התנובה שלהן, כך שהן ישמשו את המגדל לחלב".
מחלבת נאות סמדר: קיבוץ נאות סמדר
קצת על המקום: קיבוץ נאות סמדר, בו נמצאת מחלבת נאות סמדר, שוכן כ-70 ק"מ צפונית לאילת, והוא שם לעצמו למטרה להתקיים במדבר לצד הטבע. במקום חקלאות אורגנית, מתקני התפלת מים, אתר קומפוסט למחזור וכמובן מחלבה אורגנית שנמצאת תחת פיקוח הארגון לחקלאות אורגנית בישראל. מוצרי המלחבה נמכרים בפונדק נאות סמדר שבצומת שיזפון ובחנויות טבע ברחבי הארץ.
מי בדיר: במקום יש מבחר עזים ותיישים ממינים שונים, החל מזן זנן השווייצרי וכלה בעזי שאמי ירדניות, המורבעות בתיישים אלפינים. במקום כ-240 עזים חולבות, 20 תיישים וכ-60 גדיים הנהנים כמה שעות ביום ממרעה של שדות אספספת וחורשות של עצי שיטה ואקליפטוס.
גדי לצד אמו: את הגדיים מפרידים פה מאמם בגיל חודשיים, שהוא גיל הגמילה שלהם בטבע, דבר שהוא נדיר לעדרי צאן במשק החלב.
חליבה ידנית/מכנית: בשל גודל העדר הוא נחלב מכנית ולא ידנית. אייזיק גורני, מנהל הדיר, מסביר: "המכונות כיום הרבה יותר משוכללות מבעבר, הוואקום מותאם לעזים והן ממשיכות לאכול תוך כדי החליבה, כך שאתה יודע שנוח להן".
רבייה: פעם בשנה מוכנסים התיישים אל חלקת העזים על מנת להרביע אותן.
מילה לסיכום: העזים יוצאות למרעה פעמיים ביום, וכשהן חוזרות, מפוזרות להן מחוץ לדיר ערמות חציר, על מנת שיחלצו עצמות, ולא סתם ירבצו.
חוות חלב עם הרוח: גליל מערבי
קצת על המקום: החווה האורגנית חלב עם הרוח השוכנת למרגלות הר השאבי בגליל המערבי, הוקמה לפני 20 שנה על ידי דליה ואמנון זלדשטיין-שפיגל, זוג עירונים שהחליטו להגשים חלום, ולחיות ממה שהם מגדלים. במקום מגדלים ירקות אורגניים, ומייצרים 14 סוגי גבינות אורגניות שנמכרות בחווה, ביודפת וב"לחם ארז". מסעדה קטנה שממוקמת בחווה תאפשר לכם לטעום גם את היין שמיישנים במקום.
מי בדיר: כ-200 עזים מזנים שונים, כמו עזים אנגלו נוביות, שמיות, אלפיניות וערביות בלאדיות, כשלצדן גם מעט כבשים. העדר של החווה יוצא אל מרעה טבעי לאחר חליבת הבוקר וחוזר לקראת ערב.
גדי לצד אמו: בחווה לא מפרידים את העזים מהגדיים שלהן, אלא במקרה שנולדים תאומים, או שהעז אינה מסוגלת לטפל בוולד. "אנחנו לא מפרידים את האמהות מהילדים, ואנחנו מנסים לא להתערב בחייהן, מלבד להגן עליהן כמובן", מספרת דליה, "אנחנו חולקים בחלב עם הגדיים, חצי חצי. כשהאמהות חוזרות מהמרעה, הן מאכילות את הגדיים ומשכיבות אותם לישון".
חליבה ידנית/מכנית: במקום מתקן חליבה ידנית שבנוי על רמפה ייחודית מעץ. "אנחנו מוצאים שהחליבה הידנית היא הטובה ביותר, והיא מונעת שימוש בחומרים קשים לסביבה ושומרת על קשר נכון יותר עם בעלי החיים", מסבירה דליה.
רבייה: טבעית.
מילה לסיכום: גידול העדר האורגני בחווה הוא חלק מהתנהלות המקום במרחב הסביבתי שלו. גם הטיפול בעזים חולות נעשה בשיטות הומאפתיות ובצמחי מרפא שהותאמו לבעיות ספציפיות. במקום מקבלים מתנדבים מכל העולם, כמו גם נערים ונערות בסיכון.
חוות קורנמל: צומת טללים, הר הנגב
קצת על המקום: חוות קורנמל הוקמה בשנת 1997 על ידי בני הזוג דני קורמל וענת אגבר-קורנמל, שניהם בוגרי הפקולטה לחקלאות. במקום נמצאת מסעדה, בה ניתן לטעום את הגבינות, לצד תוצרת מקומית מאיזור הנגב.
מי בדיר: פחות ממאה עזים חולבות מזן אנגלו נוביות שיוצאות למרעה בהתאם לעונות השנה, כיוון שהאיזור הוא מדברי ובקיץ אין מרעה. ניזונות מחציר ומגרעינים.
גדי לצד אמו: הגדי נשאר עם האם עד הגמילה. "יש מספיק לכולם", אומרת ענת קורנמל.
חליבה ידנית/מכנית: מכנית. "על מנת ולקבל חלב איכותי והיגיינה גבוהה, אנחנו משתמשים במכונות", מסבירה ענת. "המכונות היום מספיק מתוחכמות שרמת הוואקום תהיה מותאמת. צריך להבין שהעז היא חיה מאוד רגישה, ודווקא החליבה הידנית יכולה לגרום לה לדלקות עטין, מה שאצלנו בכלל לא קורה".
רבייה: הרבייה היא טבעית. כל עז ממליטה פעם בשנה, ואחרי הממלטה היא נמצאת לצד הגדי באיזור מגודר. לקראת סוף ההריון, שנמשך כחמישה חודשים, מפסיקים לחלוב את האם.
מילה לסיכום: מזג האוויר המדברי מיטיב עם העזים, ואלה שלא נמכרות לתושבי האיזור, מגיעות לשיבה בחווה, או "יוצאות לפנסיה", כפי שמגדירה ענת. את הפגרים של העזים המבוגרות מגיעים לאסוף מהשירות הווטרינרי באיזור, ומעבירים לתחנת האכלה לנשרים.
חוות רום: הר כמון
קצת על המקום: חוות רום שייכת לעמית ולישראלה (ישא) רום, שחיים בחווה מבודדת המשתרעת על כ-2,800 דונם בהר כמון. עמית הגיע לכאן לפני 21 שנה, בשביל ל"שמור על אדמות המדינה", והיום מייצרת המשפחה גבינות עזים אורגניות המשווקות בכל חנויות הטבע.
מי בדיר: כ-200 עזים שחורות חולבות ועוד כ-100 גדיות, שנחלבות פעמיים ביום ונמצאות מרבית היום במרעה, שם הן ניזונות מחורש טבעי. "בקיץ, כשהמרעה מתייבש, מקבלות העזים תוספי מזון כמו פשתה אורגנית כדי להעשיר את מזונן", מספרת ישא.
גדי לצד אמו: הגדיים מופרדים פה מאמן לאחר ההמלטה, והם מקבלים את חלב הקולסטרום בשלושת הימים הראשונים. לאחר מכן הם ניזונים מאבקת חלב בבקבוק, ולאחר מכן דרך מינקת, ממנה הם יונקים מתי שהם רוצים.
רבייה: טבעית.
חליבה ידנית/מכנית: החליבה היא מכנית, כמו ברוב העדרים הגדולים.
מילה לסיכום: הייחוד של המקום הוא בפעילות השיקומית המתבצעת בו. החווה מקבלת אליה פגועי נפש שמגיעים מהוסטלים באיזור, והם מטפלים בעדר הצאן, בגדיות ובגינת הירק.
טלפון: 04-9886174
חוות עזים הר הרוח: הרי ירושלים
קצת על המקום: חוות העזים הר הרוח של דליה וחיים הימלפרב היא חלק מפרויקט אקולוגי, בו עדר העזים יוצא למרעה כל יום בשנה ביער קק"ל בהרי ירושלים. במקום מתקיימות סדנאות וסיורים שנועדו להפגיש בין המטיילים לסביבה הייחודית ולמרעה.
מי בדיר: 60 עזים, בתערובות של זני אנגלו נובי, שאמיות, זנן ובלאדי, ולידן ארבעה תיישים, שיוצאים למרעה של חורש ים תיכוני בבוקר, ושבים לקראת ערב.
גדי לצד אמו: הגדיים מופרדים מאמן מיידית, מקבלים את הקולוסטרום בימים הראשונים בבקבוק, ולאחר מכן מקבלים חלב אם בבקבוק, ולא אבקות חלב, עד גיל חודש וחצי. "הגמילה בגיל מאוחר קשה יותר לגדי, לכן ההפרדה המוקדמת. מה גם שחלק מהאמהות אינן יכולות או רוצות להיניק את הגדיים. זו חיה שמבוייתת למעלה מ-8,000 שנה, ולכן יש שינוי באורח החיים שלה", אומרת דליה.
רבייה: טבעית.
חליבה ידנית/מכנית: החליבה היא מכנית, פעמיים ביום.
מילה לסיכום: כמו ברוב החוות, גם פה הגדיות נשארות בעדר ואילו הגדיים נמכרים לעדרים אחרים או לקונים פרטיים, וחלקם מגיעים לשוק הבשר. " זה לא פשוט", אומרת דליה, "כשאתה חי ועובד עם חיות וצריך להתפרנס מזה, יש גם דברים קשים לאורך הדרך".
חוות כישורית: דרום רמת תפן, גליל מערבי
קצת על המקום: כישורית בגליל המערבי היא בית עבור יותר מ-150 אנשים בעלי צרכים מיוחדים שגרים במקום. חוות העזים האורגנית במקום מספקת חלב לצריכה עצמית של התושבים, כמו גם למחלבות אחרות באיזור.
מי בדיר: 700 עזים, 30 תיישים וכ-300 גדיים, שנולדו לא מזמן. הזן השולט הוא אלפיני מעורב עם שאמי, אך ניתן למצוא גם עזים ממין זנן ואנגלו נובי. בתקופה האחרונה לא ניתן לצאת עם העזים למרעה, מפני שהשטחים אינם מגודרים ולא בטוחים, והמגדלים מקווים שזה ייפתר בקרוב. עד אז הן ניזונות מחציר, אספסת ודגן אורגנים.
גדי לצד אמו: הגדיים מופרדים מיד לאחר לידתם, ומקבלים את חלב האם בשלושת הימים הראשונים, לאחר שעבר פסטור ראשוני, לאחר מכן הם מקבלים אבקת חלב.
רבייה: טבעית.
חליבה ידנית/מכנית: העזים נחלבות בחליבה מכנית עם מכונות. "המכונות היום יודעות לזהות מתי אין חלב, והוואקום נסגר. המכונות לא מכאיבות לעזים, אחרת הן היו רוקעות ברגליהן וצורחות מכאב", מסביר יואב, מעובדי הדיר במקום.
מילה לסיכום: בכישורית מתקיימים לצד חוות העזים האורגנית, גינת ירק אורגנית ולול לביצי חופש אורגניות, כמו גם פנסיון לכלבים.
המילה "אורגני" שמופיעה לצד מרבית המשקים הללו מספרת גם היא את סיפור המגדלים, שמגדלים את העדרים שלהם תוך התחשבות בסביבה, והבנה כי רווחת העזים הם רווחתם שלהם. חלב העזים, המושפע מהסביבה בה העז חיה וממזונה, נחשב בעבר למרכיב עיקרי בתזונה הים תיכונית, והלך ונעלם עם התיעוש. בשנים האחרונות, בעקבות תכונותיו הבריאותיות הרבות, הוא חוזר לאט למרכז הבמה. בחג שבועות המתקרב, אולי נביט לאחור, וניזכר במשמעות החקלאית של החג ובקשר החשוב של האדם עם סביבתו.