לפעמים אני חולם בהקיץ. הלוואי והייתי לאומן ללא פשרות ובוחן כל בעיה אך ורק דרך הפריזמה של האינטרס הלאומי הבולט לעין. יש בעיה של ריבוי מסתננים מאפריקה? הבה נקים "תנועת גירוש לאומית" לפי מיטב המסורת של האנטישמים באירופה במאה הקודמת וגופים פאשיסטיים באותה יבשת היום, "נעיף אותם בגדול", נעמיד את "המתיפייפים השמאלנים" במקומם וגם נקצור קופונים בבחירות. אבל מה לעשות, הבעיה היא מורכבת ולעם שלנו יש מורשת המחייבת אותנו לפעול לא רק בתבונה, אלא גם בחמלה.
אכן, מדינת ישראל לא יכולה להפוך למקלט למאות אלפים מאפריקה, ותושבי השכונות בדרום תל-אביב (ובערים אחרות) ראויים לתנאי חיים בטוחים ואיכותיים. לכן, חייבים להשלים את בניית הגדר בדרום ולמצוא דרכים להוציא חלק גדול מהמסתננים מאזורי מגוריהם הנוכחיים.
האם הפתרון הוא מתקני כליאה גדולים בנגב? התקשורת הבינלאומית תעשה מזה מטעמים בלתי-ניתנים לעיכול עבורנו (תארו לעצמכם, דני ואלי, את תגובתה של הקהילה האפרו-אמריקנית, כולל הנשיא בשנת בחירות). מעבר לכך, האם ניתן לגרש עשרות אלפים חזרה לסודן ואריתראה כשכל מדינות העולם נמנעות מכך מתוך הבנת ההשלכות? ספק אם אפילו החזה "הלאומי" הרחב של שר החוץ יעמוד בזה. לכן, יש לחפש דרכי פעולה אחרות ואין ספק שחשיבה יצירתית לא מורכבת במיוחד תוביל אותנו אליהן. חייב לעמוד לנגד עינינו שיקול נוסף - שיקול מוסרי. שיקול המבטא, בין השאר, את הניסיון היהודי ההיסטורי המזוקק. כאשר רבבות רבות של יהודים הידפקו על שעריהן של מדינות העולם (לא רק ערב השואה) השמיעו לא מעט מתנגדים סיסמאות כמו "עניי עירך קודמים", "פצצת זמן דמוגרפית", "יש ביניהם סוכני אויב", "הם נושאים מחלות מסוכנות" וכיו"ב, ועמנו נושא את הצלקות הדמוגרפיות מכך עד היום. היו מדינות שנתנו לפליטים שלנו להיקלט בהן, עשו אתנו חסד בטווח הקצר והיטיבו עם עצמן בטווח הארוך.
שינוי האקלים הערכי
יש שיאמרו: "אבל אנחנו לא ככל מדינה". כן ולא. חשוב שיישאר פה רוב יהודי מוצק, אבל האינטרס הזה לא מחייב, וודאי שלא מצדיק, יחס אכזרי כלפי האחר. כל מדינות העולם משתתפות בנטל של קליטת הפליטים ולא ייתכן שהנימוק של "מדינה יהודית" ינוצל לשם השתמטות מצדנו. נניח, למשל, שהיינו מאפשרים לאלף אנשים המוגדרים כפליטים (או אפילו מהגרי עבודה החיים בקרבנו שנים רבות) להתאזרח מדי שנה. זה לא היה משנה באופן משמעותי את המשוואה הדמוגרפית, אבל היה בזה כדי לשנות לטובה את האקלים הערכי.
אי אפשר לברוח מהאתגר. אם ברצוננו להיות ראויים לעמוד מול המורשת שלנו בגאווה, עלינו גם לגלות חמלה כלפי מי שאינו בן-ברית. קיומו של מסלול התאזרחות כזה, יחד עם הענקת תנאי חיים סבירים לאלה הנמצאים פה בלאו הכי, גם ייטול את העוקץ המוסרי מהגירוש של אלה שניתן להחזירם לארצות מוצאם.
אז מה עושים עכשיו? קודם כל, על הממשלה - ובעיקר על העומד בראשה - להתייחס באופן רציני ואחראי לבעיה במקום להתחרות בהתלהמות של דני דנון ודומיו. על הממשלה גם להבין שאותה "תנועת גירוש" מתוכננת עלולה לא רק להחריף את השנאה אלא לגרום לתופעות איומות - כולל הצתת דירות על יושביהן - שאנו מגנים מקיר אל קיר כאשר הן מתרחשות במדינות אחרות. לא הקמנו את המדינה כדי להיות כמו אחרוני המנוולים.
הכותב הוא מורה להיסטוריה ומחשבת ישראל