אני לא אובייקטיבי, אבל אני סבור ששמעון פרס היה ראש הממשלה הטוב ביותר של ישראל, בתקופה הקצרה שבה ניתן לו למלא את התפקיד החשוב הזה. הוא היה מנוסה, יעיל, הכיר היטב את המערכת הממשלתית לאחר שמילא קודם לכן שורה של תפקידים מיניסטריאליים, ניווט את הצלתה של ישראל מקטסטרופה כלכלית ועשה צעד דרמטי בדרך להוצאת צה"ל מלבנון. הוא נמצא בפוליטיקה כבר 70 שנה, ואני בטוח שבמערכת גינס דנים במועמדותו לשיאן עולמי בקריירה פוליטית. הוא לא נטל לעצמו שבתון או חופשה, לא ללימודים, לא לעסקים, לא ל"ניקוי ראש", ולפתע פתאום דווקא הוא מנחית על כנס ה"ביומד" הגדול בישראל את התקווה החדשה שלו - שישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שתנוהל בידי מדענים.
רק זה חסר לנו, ומי יודע את זה טוב יותר מהנשיא עצמו.
זה רע למדע. מדענים צריכים לעסוק במדע. הם רשאים, כמובן, ליטול לעצמם חופשות, אבל מי שמתנתק מהמעבדה או מהספרות המקצועית עלול לוותר על יכולתו להמשיך ליצור. האם היינו רוצים לראות מדען מזהיר עוזב את האוניברסיטה, את הטכניון או את מכון וייצמן באמצע עבודת המחקר שלו ומשקיע עצמו בעבודה פוליטית? במירוץ בין סניפי המפלגה כדי לקושש קולות לפריימריז? בישיבות בוועדות הכנסת או בניהול משרד ממשלתי אל מול אגף התקציבים, ועד העובדים, האופוזיציה ומבקר המדינה? האם אנחנו באמת רשאים לוותר על הכישרונות הללו כדי שיעסקו בתחום שלא הוכשרו לו, שלא הכירוהו ושקודמיהם נכשלו בו כישלון חרוץ? גם החזון היווני העתיק על המלך הפילוסוף קרס כאשר לפילוסוף ניתנה האפשרות להיות שליט.
פרס זוכר היטב את המדענים שהגיעו לפוליטיקה. אחד מהם היה שר תימהוני, מעין ד"ר סטריינג'לאב, ואחרים הסתובבו כאורחים במסדרונות הכנסת וממש לא ידעו מה לעשות עם עצמם. אחד היה סופר מפורסם שנסע לשנה(!) לחו"ל תוך כדי כהונתו משום שלא ידע מה לעשות בכנסת, אחד כיהן כנשיא וכל כהונתו היה נבוך ומביך למרות גאוניותו, והרשימה לא מסתיימת בכך. סיפור המדענים, החוקרים והסופרים בכנסת הוא סיפור מתמשך של כישלון מוחלט. מה פתאום מתגעגע אליהם הנשיא?
חזון המפלגה ללא פוליטיקאים שמוביל יאיר לפיד, חזון ממשלת הגנרלים שאנו חיים בו כבר שנים רבות או חזון ממשלת המדענים של פרס הם כולם בריחה מהדבר האמיתי - את הפוליטיקה צריכים לנהל פוליטיקאים הגונים, נבונים ומנוסים, שפרס עצמו הוא מופת להם, ולא מי שלא עסקו בכך ואשר יתקשו להבין את השיקולים ה"לא ענייניים", שבלי להביא אותם בחשבון אי אפשר לקדם שום מדיניות.
* * *
אבל אם בכל זאת נגזר עלינו לקבל את ממשלת המדענים, אנא אדוני הנשיא, השתדל שנהיה השניים בתור ולא הראשונים. אולי לאחר שנלמד משהו על גבה של המדינה הראשונה שתקבל את הרעיון, נוכל להחליט אם לאמץ אותו.