החלטת טורקיה להוציא צווי מעצר וכתבי אישום נגד קציני צה"ל, שניהלו את המערכה נגד פלישת האונייה מאווי מרמרה לרצועת עזה, נפלה בירושלים כרעם ביום בהיר. חלפו שנתיים פחות שבוע מן האירוע הקשה על סיפון הספינה שסירבה לעצור, והנה לפתע צץ האיום על גבי אשכנזי, עמוס ידלין, אליעזר מרום ואבישי לוי, שאם יעגנו בטורקיה, ייעצרו ויועמדו לדין והתביעה תדרוש עשרה עונשי מאסר עולם לכל אחד מהם.
צעד זה נעשה בשעה שבה מתקיימים מגעים דיסקרטיים בין ירושלים לבין אנקרה להשתחרר מן הנטל הכרוך במשט לעזה. היה רושם כי הרוגז חולף, הפצע מגליד ואפילו תיירים ישראלים עשויים לחזור בקיץ הקרוב לאיסטנבול או לחופים, אבל רג'פ טאיפ ארדואן אינו מעוניין להחזיר את היחסים למסלול תקין. שכן אלמלא כן, אין סיבה של ממש לנקוט צעד כזה, שכל כולו היסטורי-מדיני ולא משפטי. הרי עשיית צדק והימנעות משימוש בנשק אינם מסימני ההיכר של העותמנים, כפי שיעידו ברצון הארמנים והכורדים בעבר ובהווה.
לדברי העיתון, כתב התביעה עוסק אפילו בעניינים היסטוריים כיחסה של טורקיה כלפי היהודים במאה ה-15. אם יש בדיחה כזאת בכתב האישום - מיד נגייס מן המאה ה-16 את אחותנו המיתולוגית דונה גרציה, שתספר לשופטים עד כמה היטיבה עם האימפריה העותמנית בתחום הכספי.
מבחינה מהותית נקט ארדואן צעד זה משתי סיבות מדיניות עכשוויות שהן מהותיות: הוא רואה ועיניו כלות כיצד איראן היא הגורם המזרח-תיכוני שניצב לבד מול המערב הדמוקרטי, וכיצד היא כובשת לעצמה מעמד של נציגת האיסלאם והעולם הערבי. כנהוג בעולם האנטישמי - מערבי כמזרחי - הצתת אש ביחסים עם היהודים תמיד מועילה לשליטים מסוגו של ארדואן. יש לו ניסיון מוצלח מהעבר הקרוב, ועתה הוא מחדש את החיכוך. אשכנזי וחבריו משלמים את מחיר התחרות הטורקית-איראנית על ההגמוניה באזור.
מה גם שמאז נדם קולו נגד בשאר אסד, שלא נענה לאיומיו ולא נפל, הוא חש כי נותר בצל, והוא זקוק לתשומת לב בינלאומית.
ארדואן הפך אויב לכל פשרה ורגיעה במזרח התיכון. בוודאי בכל מה שקשור בישראל. לפני חודש התפרע שר החוץ הטורקי אחמט דבוטולו נגד השתתפות ישראל בתרגיל של מדינות נאט"ו. כל צעד טורקי פומבי - בניגוד למתק השפתיים שנשמע מדי פעם בשיחות פרטיות - מעיד על כוונה רעה נטו.
ישראל תמיד צריכה לקוות לשיפור היחסים עם השכנה שהיתה עד לאחרונה בעלת ברית. אך עליה לדעת כי זה לא יקרה כל עוד ארדואן הוא ראש הממשלה. אי אפשר לאלץ סוס לשתות מן הבאר. בנתונים כאלה, לא כדאי גם להשקיע מאמץ מיוחד כדי להביאו אל שפת הבריכה.
ארדואן - אויב לכל פשרה
דן מרגלית
24.5.2012 / 9:44