האהבה ניצחה

אוהד אחד הביא מיץ תפוזים. אוהד אחר דאג לסנדוויצ'ים. היה מי שלקח כדור כמעט מרופט מהשכנים, ועוד מישהו שתרם גופיות בצבע אדום. כך, לפני ארבע שנים וחצי באלקנה, יצא לדרך הסיפור הכי רומנטי ומרתק בספורט הישראלי. בשבוע שעבר הושלם המסע הארוך מליגה ב': הקבוצה הראשונה בארץ שהוקמה על ידי אוהדים, הפועל אוסישקין ת"א, העפילה לליגת העל בכדורסל.

שנים רבות חלפו מאז שבארי ליבוביץ', מייק לארגי, פיני חוזז, עמוס פרישמן ושמעון אמסלם חרכו את הרחבות והלכו מכות בדרבים הלוהטים נגד מכבי ת"א. היו גם שנים אבודות ומרות, אחרי שהדחפורים עלו על האולם הביתי ברחוב אוסישקין, ואחרי שהאוהדים המסורים נטשו בגלל היו"ר השנוא עליהם, שאול איזנברג. אבל עכשיו, הקבוצה שהקימו כנגד כל הסיכויים היא הפועל האמיתית. היא זו שקרויה הפועל ת"א, והיא זו שתשחק בעונה הבאה בדרבי. היום הם אומרים: "בשבילנו איזנברג יותר גרוע משמעון מזרחי, כי הוא ניסה להרוס לנו את האהבה".

כ-1,800 חברים רשומים בעמותה. הם לא רק מלווים את הקבוצה ומעודדים אותה במשחקים, אלא גם מנהלים אותה. אוהדי הפועל ת"א לעולם לא ישירו למאמן "תתפטר, תתפטר", כי הם יכולים לפטר אותו בעצמם. "האוהדים שלי הם בעצם הבוסים שלי", צוחק הקפטן מתן נאור. חברי העמותה קובעים לאן מועדות פני המועדון, וההחלטות הניהוליות מגיעות להצבעה דמוקרטית. בשנה שעברה, כשהוצע לאדומים להצטרף לליגת העל, כ-97 אחוזים הצביעו נגד והחליטו להישאר בליגה השנייה, הליגה הלאומית - ולהילחם על העלייה במגרש ולא בעסקנות. "היו כאלה שהצביעו בעד רק כדי שההחלטה לא תתקבל פה אחד", מספרים ראשי ההתארגנות, "פחדנו שישוו אותנו למשטרים אפלים".

הם עדיין שרים "שמעון מזרחי, תתאבד כבר", ואפילו לא מתנערים מהמילים הקשות. הם מצטמררים מכל חפץ שצבעו צהוב, לא מוכנים לשמוע על משחקים בהיכל נוקיה ולא ממש מסמפטים את ראש העיר רון חולדאי ואת בעלי קבוצת הכדורגל של הפועל, אלי טביב. אבל האדומים החדשים באו מאהבה. "קראנו לעצמנו 'היצורים', כי הלכנו אחרי הפועל לכל משחק כדורסל בארץ, גם לחורים הכי שכוחי אל בליגה השנייה", מספרים מאור הראל (26) וליאור בן-שי (31). הם מיושבי הגדרות ביציע האוהדים השרופים והיו בין מקימי המיזם הזה, שבתחילה איש לא ספר. גם לא הם עצמם. "אף אחד לא חשב שזה יגיע למה שזה היום", מודה מאור, וליאור, שביומיום הוא בכלל מדריך במוזיאון, אומר: "אני דווקא הרשיתי לעצמי לדמיין, אבל מי היה יכול לשער שזה יקרה כל כך מהר".

כמו בכל סיפור סינדרלה, גם בהפועל ת"א הכל כמעט התפקשש. בעונה שעברה הם שלטו ללא עוררין בליגה הלאומית, אבל כשלו ברגע האמת; השנה, כשנס ציונה ניצחה אותם בחצי הגמר וכמעט העיפה אותם שוב בכניסה לארץ המובטחת, מפלס הלחץ קפץ. מאור אומר שהפסד היה מכת מוות לקבוצה. "אני לא יודע אם הארגון היה מצליח להתמודד עם עוד כישלון, אם היו לנו את האנרגיות להמשיך. בשנה שעברה עוד תיעלנו את זה למחוזות חיוביים, התחשלנו והפכנו מקצועיים יותר, אבל הפעם זו כבר היתה בעיה. היינו צריכים כנראה לחשוב מחדש מי אנחנו ומה אנחנו, להפסיק להיות קבוצת אוהדים וללכת אולי לכיוון של מכירת המועדון למשקיע".

אבל בסוף הכל הסתדר. האדומים דילגו מעל נס ציונה, ובסידרת הגמר "טיאטאו" 1:3 את מכבי איתי באר יעקב. חגיגות הניצחון נערכו באופן סמלי בגן הציבורי, שהוקם על חורבות אוסישקין. השמפניה נשפכה כמים, ואפילו איגוד הכדורסל נסחף והדפיס בטעות חולצות חגיגיות שעליהן הכיתוב: "אלופת המדינה". מי יודע, אולי עוד יהיה להן שימוש בשנה הבאה. בן-שי והראל, השניים שממחישים את המהפכה הלא שקטה שעברה על המועדון שמזוהה עם צפון תל אביב, מנסים להתרחק מהתדמית האליטיסטית. לראיון הם הגיעו עם צלחת האליפות של הליגה הלאומית והתעקשו לשבת בחומוסייה מקומית ולא במסעדת דגים מפוארת בצהלה, א?לה מכבי. "כבר ניגבנו חומוס מהצלחת הזאת", הם מספרים.

אנחנו פותחים שולחן עם ליאור ומאור, המאמן ארז אדלשטיין והקפטן מתן נאור. שני אנשי כדורסל מעוטרים עם שני אוהדים מהיציע. אדלשטיין ונאור הובילו ב-2004 את הפועל לעונה הכי גדולה שלה בדור האחרון, שבה הגיעה לפיינל פור של היורופליג ולגמר הפלייאוף בישראל, וניצחו את מכבי ב-25 הפרש בדרבי. גם מאור וליאור היו שם, בטריבונה.

לא תמצאו בשום קבוצה בארץ תמהיל כזה. ליד הפיתות, החומוס, הצ'יפס והחמוצים הם מריצים דאחקות, המאמן והאוהדים. אדלשטיין מפטיר שהאוהדים של הפועל השמידו כל ראיה למשחק האחרון עם באר יעקב. "הם לא רוצים לראות את זה שוב. הם מפחדים שבשידור החוזר הכל יתהפך ונפסיד".

נאור: "אם היינו מפסידים, אני לא יודע אם היה לי איפה לשחק בעונה הבאה. בשבוע הזה הייתי עצבני בטירוף, אלה היו הימים הכי קשים בקריירה שלי. הרגשתי את זה פיזית, כאבה לי הבטן, היו לי כאבים בלב, לא הצלחתי להירדם בלילה. אמא שלי פסיכיאטרית, כמעט ביקשתי ממנה איזה כדור. בבית התפוצצתי על אשתי על כל שטות. אמרתי לה: 'אני לא יכול בכלל לעכל את זה שלא נעלה השנה'. חשבתי לעצמי מה יהיה איתי, ועם הפועל, ואיפה החלום הגדול, ולמה הוא שוב בורח לנו. כל הטראומה מהשנה שעברה חזרה אלי. לא יכולתי בכלל לשאת עוד סוג כזה של כישלון. כשעלינו הכל השתחרר. זה פשוט כיף טהור".

ההתארגנות נולדה בימים שלפני הריסת האולם באוסישקין, שעליה החליט ראש העיר חולדאי. אוהדי הפועל קיימו משמרות מחאה, הפגינו וגם נקטו צעדים אלימים, שלא כולם הסכימו איתם. המאבק נכשל, אבל ראשיו זיהו את הפוטנציאל. "חודש לפני ההריסה ישבנו כמה חבר'ה על גדות הירקון, מול אוסישקין, והתחלנו לדבר. שם בעצם הכל התחיל", נזכר מאור. "הרעיון שהאוהדים ישתלטו על הפועל נולד כבר כמה שנים קודם לכן, בגלל הסלידה מאיזנברג. כל המוסר בקבוצה היה לקוי, ובאמצעות המאבק על האולם הבנו שיש לנו כושר התארגנות לא רע".

ליאור: "למי שלא אוהד מכבי ת"א, לא קל לאהוב כדורסל בישראל. אין אפשרות לזכות בהרבה תארים, אז אתה רוצה לפחות לעמוד מאחורי הקבוצה שלך. אבל כל היחס כלפי העובדים, השחקנים והאוהדים לא איפשר לנו לעשות את זה. באחד המשחקים ניגש אלי קורקי (עומר גרין, איש המשק של הפועל) וביקש שנישאר בסיום, כי הקפטן ערן יצחק רוצה לדבר איתנו. אני, אוהד צעיר, יושב מול השחקן שאני הכי אוהב, והוא מתחנן שנאסוף כמה שקלים כדי שלשחקנים יהיה כסף לקנות בקבוקי מים".

מאור: "באותו רגע הבנו שלקחת את הקבוצה זה עניין של להיות או לחדול, שבלעדינו הפועל תמות".

ומה היה קורה אם הפועל ת"א היתה מתה?
מאור: "האמת, לא הרבה. 50 אנשים חולים בראש היו מתבאסים, זה הכל. היא לא עניינה אף אחד מעבר לזה".

ליאור ומאור היו חלק מהחבורה המצומצמת שהוציאה לדרך את המיזם, בהתנדבות, יחד עם האפסנאי המיתולוגי של הפועל, יצחק לוי ("שחור"), ואורי שלף, אחיו של גור ממכבי ובנו של עמי ז"ל, מהסמלים הגדולים של האדומים. שלף מונה למאמן הקבוצה, ועד היום הוא נחשב לאחד האנשים החזקים בהפועל ומשמש כמנהל מקצועי. "שחור" הוא השריד האחרון להפועל היפה של פעם. הוא האיש שלפני שנים רבות צבע את המדרגות באוסישקין בגלל שהיו צהובות, רחמנא ליצלן. הוא גם זה שטבע את המשפט "מי שלקח את אוסישקין, אלוהים ייקח אותו". דווקא ברגעים ההיסטוריים של החודש האחרון הוא לא נטל חלק, למרות שהוזמן להגיע.

הרעיון היה פשוט, גם אם נשמע נאיבי ולא מציאותי בזמנו: האוהדים ייסדו עמותה, וכל מי שרצה להצטרף נדרש לשלם 300 שקל בשנה. ליאור: "פנינו לאוהדים מפורסמים כמו אריק איינשטיין, עמנואל רוזן ובן כספית, ולשחקני עבר בכדורגל ובכדורסל, כמו חיים זלוטיקמן ושלום תקווה. אף אחד לא אמר לנו 'לא'. היו כאלה שהתלהבו והיו כאלה שהיו מוכנים לשלם, רק שנעזוב אותם בשקט. אבל כולם שילמו. אחריהם הצטרפו עוד רבים אחרים".

אחת לכמה חודשים נערכת אסיפה כללית של העמותה. כל אוהד שמצטרף הוא בעל זכות הצבעה, שותף בקבלת ההחלטות ורשאי להכריז על עצמו כמועמד לוועד המנהל. מאור: "בנינו את התקציב בהנחה שיהיו לנו 350 חברים, אבל בסוף הצטרפו 600 בעונה הראשונה. אנחנו אולי הקבוצה היחידה בספורט הישראלי שסגרה שנה בפלוס, עם רווח של 60 אלף שקל".

האימונים הראשונים נערכו דווקא בקריית שלום, לא רחוק ממתקן האימונים של מכבי ת"א בכדורגל. משחק הבכורה הביתי בליגה ב' (הליגה החמישית) היה אמור להתקיים בשכונת הארגזים, באולם שמכיל 300 מקומות. "התרענו בפני העירייה שיהיה בלאגן ו-600 איש יישארו בחוץ", נזכר ליאור, "ואז הגיע הניצחון הראשון שלנו על מכבי: העירייה החליטה שנשחק בהדר יוסף, והודיעה למכבי שבאותו ערב היא לא תוכל להתאמן שם".

הדרך לליגה א' (הרביעית) היתה קצרה ופשוטה. היריבה העיקרית בצמרת היתה שומרונים חולון. 900 איש הגיעו לכל משחק, והדהימו את השחקנים ואת המאמן שלף. מספר החברים בעמותה צמח וחצה את גבול ה-1,000. גם בליגה הרביעית לא נמצא אתגר ספורטיבי, והקבוצה דהרה הלאה אל הליגה הארצית. ואז, ביום קיץ חם ומהביל ב-2009, כפי שהאגדה מספרת, הכדורסל הישראלי הוכה בתדהמה: מתן נאור, כוכב הפועל ת"א וכדורסלן נבחרת ישראל בעבר, חתם בקבוצה הקטנה מהליגה השלישית.

נאור, היום בן 31, נשוי לליבי ואב לאדם (שנה ושמונה חודשים), הוא גם סטודנט לתזונה בפקולטה לחקלאות ברחובות. בעת ההיא היה בצומת דרכים, לאחר שלקח פסק זמן מכדורסל וטס לחופשה ארוכה בחו"ל. הקבוצות הגדולות לא חיכו לו בזרועות פתוחות. "הייתי צריך פסק זמן. נמאס לי ממכל מה שקורה כאן ויצאתי לטייל בעולם. כשחזרתי, חיפשתי מקום שאוכל לשלב בו גם לימודים, אבל הבנתי שלא אקבל את מה שחשבתי שמגיע לי. פתחתי את הראש, ועלה הרעיון של הפועל. דיברתי עם 'שחור' ושאלתי אותו אם הם צריכים קלע. כרגיל, הוא חשב שאני צוחק עליו. אבל הפעם הייתי רציני".

מה משך אותך ללכת לקבוצה הזאת? זה לא שגדלת במדים האדומים, התחלת לשחק בכלל במכבי רחובות.
"יש משהו אחר באנרגיות של הקהל בהפועל, היתה תחושה שקורה פה משהו שונה. האסימון נפל לי רק אחרי שסגרתי בקבוצה. רמי כהן, היו"ר, ביקש שאשמור על זה בסוד, כי רוצים לפרסם את החתימה שלי רק בסמוך לאימון הראשון. חשבתי לעצמי, 'נו באמת, הרי בעוד חמש דקות זה כבר ייצא'. אבל במשך שבוע אף אחד לא אמר מילה. לא הבנתי איך זה לא כתוב בעיתון, איך אני לא מקבל טלפונים מעיתונאים. אז כבר ידעתי שעשיתי מהלך גדול, שזה מקום עם לב, המקום הנכון והיפה ביותר בשבילי".

מאור: "השבוע ההוא היה אחד השבועות הקשים בחיי. עד שמתן הגיע, הייתי צריך להסביר לאנשים מי השחקנים שאנחנו מביאים. כאן ידעתי שיש לי ביד משהו שישמח כל כך הרבה חברים - ולא יכולתי להגיד להם מילה".

ואז זה יצא. מתן נאור, מהכישרונות הגדולים בישראל, יורד לליגה השלישית. בתוך שבוע הצטרפו 300 חברים חדשים לעמותה, והחגיגה היתה גדולה. הרבה גבות הורמו. "לא עניין אותי מה אומרים עלי. רצו כל מיני שמועות וסיפורים, ושום דבר לא היה נכון. חיפשתי את המקום שבו ארגיש הכי טוב, וזאת היתה החלטה נהדרת".

הגשמת את החלום. עשית את כל הדרך, עברת פציעות ואכזבות, ועכשיו אתה שוב בליגת העל עם הפועל ת"א.
נאור מצטמרר כשהוא שומע את השאלה. "זה מאוד מאוד מאוד מרגש. אני מאושר. עשינו את זה! הפועל היא לא עוד קבוצה בכדורסל הישראלי, זאת הקבוצה עם האוהדים הכי מדהימים בארץ - שלקחו אותה מכלום, שחיברו הכל במו ידיהם, שלא נתנו לה למות".

אתה רואה את עצמך משחק בעתיד בקבוצה אחרת?
"לא. אני אסיים את הקריירה בהפועל".

בין לבין, המשיכה להתקיים גם הפועל ת"א בניהולו של שאול איזנברג. בין האוהדים התנהל ויכוח מי הפועל האמיתית, עד שבוקר אחד קם איש עסקים - שעד היום מבקש להישאר אלמוני - ורכש מאיזנברג את השם של הקבוצה. "גם עכשיו אנחנו לא יודעים כמה הוא שילם בשביל זה", אומר מאור, ולא מוכן אפילו לרמוז מיהי הדמות המסתורית. "האמת שזה לא משנה. מבחינתנו זה שווה עשרה מיליון דולר".

הפועל עלתה לליגה הלאומית, והשתלטה במהירות גם עליה. היא הגיעה עד לחצי גמר גביע המדינה, ואז הכל נעצר. נאור והכוכב האמריקני אדריאן יוטר נפצעו, והעונה שעברה הסתיימה במפח נפש עם תבוסה למ.כ הבקעה בגמר. ואז גויס למערכה אדלשטיין. המאמן הג'ינג'י (50) התרגל לאוויר פסגות לפני שחזר לחולצה האדומה. הוא אימן בהפועל ירושלים, בגליל עליון ובמכבי רמת גן, הגיע לגמר הפלייאוף יותר מפעם אחת, היה עוזר המאמן באולימפיאקוס פיראוס (אלופת אירופה הטרייה) וגם בנבחרת ישראל. אבל עונת השיא שלו היתה בהפועל ת"א, ב?2003/04, והוא לא שכח את זה. בשנים האחרונות הוא ישב בבית, עד שרמי כהן קרא לו לדגל.

"בהתחלה דיברו איתי על האפשרות שאאמן את הקבוצה בליגת העל, וכבר סגרנו הכל, אבל בסוף הפגישה רמי שאל אותי אם אהיה מוכן לבוא גם במקרה שהפועל תישאר בלאומית. מייד עניתי 'כן'. עשינו שינוי מחשבתי: הבאתי איתי עוזר מאמן, מאמן כושר, פיזיותרפיסט, דרשתי שנתאמן שש פעמים בשבוע, ושהשחקנים לא יעבדו בעבודות צדדיות. ירון להט עבד כשמאי, לטוהר חיימוביץ' היה בר, יריב רוקני עבד במכון התקנים. נאלצנו להיפרד מהם בגלל זה".

מאור: "זו היתה מהפכה מחשבתית. פתאום התחלנו להתנהל כמו עסק רציני ומקצועני. היום אנחנו צריכים לשלם משהו כמו 200 אלף שקלים בחודש למשכורות, וזה לא פשוט". הם לא מוכנים לדבר על מאזן ההכנסות וההוצאות, אבל מאור מבטיח ש"הקבוצה לא בחובות, וכל המשכורות משולמות בזמן".

"אני אומר לכם, אין דברים כאלה", מטעים המאמן תוך ניגוב חומוס. "הפועל זה אהבה, משפחה. אני רואה ביציע אנשים מבוגרים ממני, עם פחות שיער על הראש מאשר לי, והם קופצים ושרים ומשתגעים".

נאור: "פעם, באוסישקין, הקהל היה מעודד ביציע ב', משמאל למעלה, וככל שהתרחקת משם זה היה הולך ודועך. היום כל הקהל באטרף. הם מרגישים חלק מהקבוצה". אדלשטיין: "הרגשתי שכולם רוצים שהפועל ת"א תעלה לליגת העל. קיבלתי הודעות אפילו מאוהדי מכבי".

ועכשיו, לדרבי. על חולצות האוהדים, שהודפסו עם הקמת הקבוצה, הוצבו חמש מטרות: עלייה לליגה א', עלייה לארצית, עלייה ללאומית, עלייה לליגת העל, ניצחון בדרבי. רק המטרה החמישית עדיין לא הושגה. אדלשטיין מנמיך ציפיות: "הלו, אנחנו עוד לא פותרים את כל הצרות של הכדורסל הישראלי. נבנה את עצמנו לאט לאט, כדי שלא יקרה לנו שוב מה שכבר קרה להפועל. יש לנו חזון, ומצפה לנו עוד עבודה קשה. ההבדלים בינינו לבין מכבי בכלל לא ניתנים לגישור".

אבל האוהדים רוצים לנצח את מכבי.
מאור: "לא, ממש לא. גם אם נקבל 40 הפרש בראש, לא תראו אחד ביציע שיוריד את החיוך מהפרצוף. עצם העובדה שנהיה שם, זה הניצחון". נאור: "לנצח בדרבי זה חשוב, אבל זה לא הדבר הכי חשוב. מה שחשוב לאוהדים שלנו זה שניתן את הכל, שנילחם על כל כדור. ואת זה אני מבטיח שנעשה. דרבי זה לא חזות הכל, וניצחון על מכבי זה לא הכל או כלום. יש גם דרך והתנהלות, ערכים וספורטיביות".

עם החזרה לדרבי יחזרו גם איחולי המוות למזרחי ושירי השואה נגד מכבי?
מאור: "שירים זה חלק מהספורט, כל עוד הם לא הופכים למעשים. את שירי השואה הפסקנו. נלחמנו בתופעה הזאת, היא כבר לא קיימת. קל לבוא ולהתעסק בשיר כזה או אחר. גם מכבי קוראים לנו חיזבאללה".

מתן, השירים האלה לא מפריעים לך?
"יש לי בעיה עם שירי שואה, כי זה לא פוגע בצד השני, אלא במי שבכלל לא קשור לספורט. באחד המשחקים עליתי ליציע וביקשתי שיפסיקו. אני מעדיף שהאוהדים יעודדו אותנו, ובאופן אישי לא הייתי שר שיר כמו 'תתאבד', אבל כשאתה משחק כדורסל, אתה חשוף לדברים פחות נעימים. גם אותי מקללים. זה לא נורא, זה חלק מהמשחק".

למה אתם כל כך שונאים את מזרחי?
מאור: "בשבילנו, הוא מסמל את כל הדורסנות בספורט. מכבי שולטים פה כבר 40 שנה. המציאו חוקים בשבילם, והכל נעשה לפי מה שהם רוצים, ואם לא אז הם מאיימים לפרוש מהליגה. איפה נשמע דבר כזה? אין לי טענות למזרחי, כי הוא פועל לפי האינטרס של הקבוצה שלו, אבל הוא ומכבי הרסו את הכדורסל בארץ. הם חושבים שהם יותר טובים מאיתנו".

הפועל ת"א חזרה להיות המקום שכולם רוצים להיות בו. "ביום של המשחק האחרון קיבלתי הודעות משני מאמנים", מספר אדלשטיין. "החוצפנים האלה ביקשו שאשאיר להם הזמנות בקופה. אמרתי להם: 'אצלנו אין הזמנות. הייתי קונה לכם בכיף כרטיסים ב-25 שקלים, אבל הכל נגמר'". השחקנים שלא רצו לשחק באדום בלאומית מתקשרים עכשיו למאמן כדי להציע את שירותיהם, "אבל אני לא עונה לאף אחד", הוא צוחק. איש העסקים דורון הרציקוביץ' מעוניין להצטרף כשותף, ובהנהלה מקווים להעמיד תקציב ראוי, שיאפשר להם להתמודד עם הקבוצות הגדולות בארץ.

זו קפיצת מדרגה, אתם לא חוששים לרדת ליגה?
מאור: "לא. גם אם יהיה לנו את הסגל הכי חלש, המועדון מספיק חזק כדי לשרוד".

"איך אני מאושר", צוהל אריק איינשטיין. "השמחה שלי עכשיו כפולה ומכופלת. בכל העולם אין דבר כזה, אין כאלה אוהדים. הפועל ת"א בכדורסל, זו ששיחקתי בה עוד על הבלטות בליגת העל. אח, זה נפלא". נו, ולמשחק ההכרעה הלכת? "לצערי לא, יש לי משהו בעיניים. אבל ראיתי בטלוויזיה".

אריק איינשטיין (73) קרן השבוע מאושר. הזמר אוהד הפועל, שהפך בעצמו לאחד מחברי העמותה הראשונים לאחר ששילם 300 שקלים כמו שאר החברים-אוהדים, אומר שההעפלה לליגת העל היא אחד הדברים המרגשים שקרו לו בחיים. "אני הרי הייתי שם. שיחקתי בהפועל עד גיל 18, על הבלטות, ליד מה שהפך אחר כך לאולם אוסישקין. קראו לזה 'המגרש הפתוח'. אני לא יכול לשכוח את הדרבים עם מכבי ואת הניצחונות הגדולים של הפועל. עמדתי שם בתור אוהד, אלה היו רגעים גדולים. עכשיו באו האוהדים האלה, שאין כמוהם בעולם, ועשו משהו ענק. אמרו 'אנחנו ננהל', התחילו מלמטה. כשמסתכלים מאיפה זה התחיל ולאן זה הגיע, זה פשוט משהו גדול".

בירכת את מנהלי הקבוצה?
"כן, יש לי קשר עם כמה חבר'ה שם".

ובשנה הבאה, הפועל תשרוד?
"תשרוד, תשרוד. צריך להתחזק ויהיה בסדר. אני מאמין בחברים האלה. מה שבנוי על כל כך הרבה אהבה, חייב לנצח. עם אהבה כזאת, השמיים הם הגבול".

מה נמצא שם, בשמיים? ניצחון על מכבי?
"למה לא? זה בהחלט יכול לקרות".

בשנה הבאה תבוא למשחקים?
"אני אבוא. בהחלט".

למחרת ההעפלה ההיסטורית לליגת העל הוזמנו אנשי הפועל ת"א לפתיחת אירועי הפיינל פור בהיכל נוקיה. מאור לא היה מסוגל ללכת. יו"ר הקבוצה, רמי כהן, היה שם - וכמעט אף אחד מעסקני הכדורסל כלל לא זיהה אותו. "ביום שיקראו לי עסקן, אני אפרוש", אמר למאמן ארז אדלשטיין.

לכהן (41) יש חברה לייצוא חקלאי, אבל הוא מסביר שהג'וב העיקרי שלו הוא להביא לעולם ילדים אוהדי הפועל. יש לו כבר שלושה כאלה. "משנות השבעים אני בשער 2 בבלומפילד, וגם בכדורסל. רק הפועל. זאת השריטה שלי. את כל החברים שלי בגן ובבית הספר הפכתי לאוהדי הפועל". הפרויקט הזה מרגש אותו. "ראיתי בזה שליחות. מה לא אמרו עלינו? שאנחנו 20 חוליגנים, שלא נעצור את הקידמה, שאנחנו כלום ושלא נחזיק מעמד. ואז הפכנו ל-100, ול-200, ול-1,000, ועוד מעט נהיה 2,000. וזאת רק ההתחלה".

עכשיו, כשאתם בליגת העל, לא הגיע הזמן שגם להפועל יהיה אולם ביתי?
"ברור שכן. כשהתחלנו אמרו 'בסדר, נראה אותם'. עכשיו גם אולם של 1,500 צופים בהדר יוסף לא מספיק".

"אני יודע שאני פסיכי, אבל אני מאמין באנשים", מסכם כהן. "אנשים מביאים הצלחות, והפועל היא הדוגמה הכי טובה. עכשיו תרשמו - אנחנו גם ננצח את מכבי בסוף. אמרתי שבתוך עשר שנים ניקח את ליגת העל. נו, אולי זה יקרה עוד לפני".
אחרי ההצלחה בכדורסל, עלה עכשיו הרעיון להקים מיזם אוהדים גם בכדורגל, והיא מתחילה לרקום עור וגידים. המטרה: לרכוש את הקבוצה מהבעלים הלא אהוד, אלי טביב. "הוא הבטיח לתת לנו מיליון שקל ולא עמד במילה שלו", טוען מאור הראל. "גם בכדורגל זה יקרה, ובמוקדם או במאוחר, כל הקבוצות בארץ יילכו בעקבותינו לכיוון של ניהול על ידי האוהדים".