דרוש מנגנון בקרה לשמירה על כבוד המת

מעטים האנשים שהיו מוכנים להחליף את צוות המכון הפתולוגי ואת הרופא המשפטי הראשי, פרופ' יהודה היס', בתפקידיהם – ואולי בדיוק מסיבה זו מתעצמת חובת המדינה להנהיג מנגנון יעיל ואפקטיבי של בקרה ופיקוח. מנגנון שגרתי, אשר יפעל ללא קשר לאירוע ספציפי, ושמטרתו תהיה לוודא כי כבודו של האדם נשמר גם לאחר מותו.

מיותר לציין כי אם יתברר שבמכון הפתולוגי אכן נשמרו איברי אדם בצנצנות על מדפי המכון, וזאת ללא כל הצדקה משפטית או רפואית, יש בדבר פגיעה אנושה בערכי היסוד של מדינת ישראל, בכבודו של המת וברגשות בני המשפחה, פגיעה שבמקרים מסוימים יכול שאף תתורגם לתביעה משפטית המבוססת על טענה של פגיעה ברגשות. בנוסף, וככל שהציבור נחשף להיקף התופעה, מתעוררת השאלה אם באמת מדובר ב"טעויות" בודדות שנעשו בתום לב, או שמא במדיניות פסולה ולא חוקית של שימוש באיברים לצורכי מחקר והוראה.

בנקודה זו גם חשוב להפריד ולהבחין בין איבר או רקמה שנלקחו מהמת, ושעשויים בעתיד לשמש כעדות במסגרת הליך משפטי, לבין נתיחה שנעשתה לבקשת בני משפחה לשם חקירת סיבת המוות, כשאין חשש למעשה פלילי. ככל שמדובר בנתיחה שנעשתה לבקשת משפחה, נראה כי לקיחת האיבר ושמירתו אינה מצדיקה את המטרה לשלמה אישרה המשפחה את הפעולה. על אחת כמה וכמה כשהפעולה נעשתה בחשאי, ללא ידיעת המשפחה.

מכאן, ככל שיתברר כי הטענות שמציגות המשפחות נכונות, נראה כי לא ניתן להימנע מקביעה שבמעשיו, חרג המכון בצורה מהותית מגדרי סמכותו ומתכלית הפעולה. מדובר בקביעה שבהחלט עשויה לעלות לפרופ' היס במשרתו, כמו גם לחשוף את המכון לתביעה. חשוב להבין שהתנהלות מסוג זה פוגעת אנושות באמון הציבור, מה שכמובן משפיע על החלטת משפחה להסכים או להתנגד לביצוע נתיחה. יש להדגיש כי גם בנתיחות מהסוג הראשון ראוי שהמדינה תקבע קווים ברורים שיאזנו בין צורכי ההליך המשפטי, לבין שמירה על כבוד המת ועל רגשות בני משפחה.

לסיכום, די ברצף ה"טעויות" לכאורה, שאליהם נחשף הציבור בשנים האחרונות, כשבראשן פרשת ההסתרה ושמירת האיברים במרתפי המכון, כדי להצדיק את הקמת ועדת חקירה, ועדה שמן הראוי תבצע בדיקה מקיפה ויסודית של כל הנעשה במכון הפתולוגי, ולא תתמקד רק בגדרי הפרשה האחרונה, ועדה שתמליץ על נהלים ברורים בכל הנוגע להוצאה ולשמירת של איבר או של רקמה, ותייצר מנגנון בקרה אפקטיבי.

הכותב הוא מרצה למשפט-רפואי, מהמרכז האקדמי למשפט ולעסקים.