בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, על רקע מסע דילוגים שערך מזכיר המדינה האמריקני דאז ג'יימס בייקר במזרח התיכון לקידום הסכם שלום בין ישראל לאש"ף, הוצג באחת מתוכניות "זהו זה" משא ומתן בין בייקר לקונדיטור שבטעות החליף לרגע את אחיו התאום, שכיהן כראש הממשלה. "האם אתה מוכן לוותר גם על הדובדבן שבקצפת?" שאל בייקר. "כן", הכריז הקונדיטור. "גם על הדובדבן".
הדובדבן שעליו נרמז במערכון סימל את ירושלים, והשאלה שהועלתה אז ושעולה גם היום היא אם השליטה על ירושלים שווה את מחיר אי השלום עם הפלשתינים, בהנחה שרק על השליטה בעיר לא תושג הסכמה. אלא שהצגה פשטנית זו חוטאת למציאות ההיסטורית והמדינית, שכן היא מבקשת להציג מצג שווא כאילו בסופו של דבר הפיוס הנכסף תלוי בוויתור על כמה שכונות אשר מוניציפלית מוגדרות כירושלים, אך בפועל אין בינן לבין העיר עצמה דבר.
אכן, יש בהחלט שכונות וכפרים המצויים בהרים ובגאיות העוטפים את ירושלים העונים להגדרה הזאת. צור באהר, עיסאוויה ושועפט - כולם מקומות שלמדינת ישראל אין לא צורך ולא רצון להחיל עליהם את ריבונותה. אך מה לגבי שייח' ג'ראח הגובלת במאה שערים? או אבו תור הצמודה לדרך חברון והמשקיפה על גיא בן הינום? האם שטחים אלה אינם נכללים בירושלים האסוציאטיבית, זו שאליה מתפלל היהודי עשרות פעמים בכל יום?
"ירושלים הפכה לחור שחור"
בעיני חוגים פוליטיים וחברתיים מסוימים הפכה ירושלים לחור שחור. סמל של לאומנות, בערות, עוני ופונדמנטליזם. לכן קלה לשונם המצהירה על נכונותם לוותר עליה לטובת הבירה הנכונה של המפעל הציוני הנאור, תל אביב, העיר העברית הראשונה השוכנת לחופו של הים התיכון.
אך ירושלים אינה קישוט המעטר את מפת ישראל. ואבו מאזן אינו אספסיאנוס שעימו אפשר לנהל משא ומתן בנוסח "תן לי את יבנה וחכמיה". כלומר, היפטרו מירושלים והצילו את תל אביב למען יישמר בישראל הרוב הדמוגרפי והשפוי.
ירושלים היא המהות הקמאית ביותר של הקיום היהודי על פני האדמה. היא לא רק סמל עירוני של ההיסטוריה היהודית. היא המבטאת הנעלה לזכות הקיום של העם היהודי בין אומות העולם. לא סלע קיומנו, אלא אבן שהמבנה כולו נשען עליה.
ירושלים לא קמה מתנומתה בשנת 1860 עת נבנתה השכונה הראשונה מחוץ לחומות, לא בותרה לשניים במאי 1948 ולא חוברה לה יחדיו ביוני 1967. היא תמיד היתה שם, מחכה לבוניה, שהיו לבניה שישובו אליה. ולכן עצם המושגים "ויתור" או "חלוקה" בהקשר של ירושלים אינם מבטאים רק הפרדה מדינית או נסיגה ריבונית, אלא השלמה עם הארעיות של החיים היהודים בארץ ובכלל.