המאבק על הנרטיב הצודק

גבלס, שר התעמולה הנאצי, כבר אמר כי אם "תחזרו על אותו השקר שוב ושוב לבסוף יאמינו בו". בשנים האחרונות אנו עדים למאמציהם המוצלחים של מספר גדל והולך של ערבים ישראלים רדיקליים להצגת נרטיב המתאר את אבותיהם כקורבנותיו של קונפליקט אשר הוביל לנישולם ולגירושם. הם מתאבלים על תוצאותיה של מלחמת השחרור, אך מדחיקים את העובדה כי אבותיהם דחו הלכה למעשה את תוכנית החלוקה של האו"ם ויצאו למלחמת השמדה. דומה היה הדבר לכך שהגרמנים היו מתאבלים כיום על אבדותיהם במלחמת העולם השנייה, ברומזם כי אסונם הוא תוצאה של אלימות בעלות הברית, ולא של התוקפנות הנאצית.

גם כציוני וכיהודי אפשר להבין מדוע הערבים הישראלים מתאבלים על בריחתם ואפילו על גירושם של אחיהם ושל אבותיהם במהלך המלחמה. ואולם במקום לציין את הטרגדיה האנושית הם מקדמים את שנאת העם שבקרבו הם חיים ומערערים את הלגיטימציה של המדינה היהודית.

יש להודות כי הערבים בישראל נהנים מרמת חיים גבוהה בהרבה מיתר הערבים באזור - ובניגוד בולט לשאר המדינות הערביות הם נהנים מדמוקרטיה. אף על פי כן שיעור לא מבוטל מהם ממשיך להסית נגד המדינה, שמעניקה להם שוויון וגישה לכל השירותים המסופקים על ידי תשתית רווחה מתקדמת. ובכל זאת, חבר הכנסת טלב א-סאנע הכריז כי "הנכבה לא פחות חמורה מחורבן בית ראשון ושני". קמפיינים ארסיים שכאלו מייצרים מתחים אשר יהפכו בסופו של דבר את הדו-קיום עימם לבלתי נסבל על ידי רוב הישראלים. מה גם שהם אינם מתחשבים בעובדה שרוב הישראלים היהודים הם בעצמם פליטים או צאצאי פליטים מכל קצווי תבל, אשר מצאו מקלט מרדיפה בישראל.

למעשה, 850 אלף יהודים אשר עמדו בפני פוגרומים ורדיפה במדינות ערב גורשו בכוח ממדינות ערב ונכסיהם ורכושם הוחרמו. כמעט בכל עיר ערבית במזרח התיכון יש שרידים של בתי כנסת ושל בתי קברות השוכנים בתוך מה שהיו בעבר קהילות יהודיות שוקקות. ואולם צאצאי היהודים מארצות ערב אינם מחשיבים עצמם עוד לפליטים. ובכל זאת, הפליטים הערבים הם קבוצת הפליטים היחידה בעולם אשר זוכה עד היום למימון גלובלי במטרה לשמש מכשיר לערעור מדינה קיימת.

כמה טיפות נפט ממדינות ערב העשירות היו יכולות לספק את הכספים הנדרשים ליישובם מחדש של הפליטים במדינות ערב. השיקום ממעמד הפליט אפילו אינו מחייב אותם לאמץ סביבה תרבותית חדשה. כאשר יהודי רוסי או אירופאי מהגר לישראל, עליו להתאים עצמו לשפה, לתרבות ולאקלים שונים לגמרי. הפליט הערבי צריך רק לעבור כמה קילומטרים כדי להתאים עצמו לתרבות ולקהילה דתית מוכרות.

בדמוקרטיה אין למנוע מאיש לקיים את מנהגיו ולהביע את דעותיו הפרטיות. ואולם התארגנויות קולקטיביות לצורך עיסוק פומבי בפעילויות המתנגדות להקמתה של ישראל רק יוצרות טינה בקרב האוכלוסייה היהודית ומערערות את הדו-קיום.

האם אפשר לדמיין מצב שבו יהודים, החיים בקרב קהילה יהודית בתפוצות, יסיתו נגד המדינה שבה הם מתגוררים ויערערו על סמלים לאומיים יקרים? במקרה שכזה, חלק הארי בקהילה היהודית עצמה היה מקבל בברכה פעילות ענישה מצד הממשלה במטרה להרתיע את הסוטים שבקרבה.

לממשלה יש אחריות כלפי אותם ערבים ישראלים השואפים לדו-קיום בשלום, ויש לסייע להם ולדאוג כי הקבוצות המסיתות בקרב הערבים הישראלים לא ייהנו ממימון ממשלתי.

מי שקורא לביטולה של ישראל כמדינה יהודית אינו יכול להיות מוגדר אלא כבוגד במדינתו, בייחוד מכיוון שקריאות כאלה נעשות באופן מתואם עם קמפיינים גלובליים לדמוניזציה של ישראל אשר מבקשים לדחוק את האמת: ישראל נלחמה ב-1948 במטרה להגן על עצמה מהשמדה. זהו ניסיון נואל להפוך את השיח בנוגע לקונפליקט לשיח שבו "אי הצדק שנגרם לפלסטינים" הוא מקור הבעיה. יש לקרוא תיגר על גישה מעוותת זו בכל רמה אפשרית.