אהוד אולמרט בורח. עדיין לא ברור לאן, אבל דבריו אתמול בשם "האחריות הלאומית" אינם רק הפקרות לאומית, אלא גם בריחה מההתמודדות שלה הטיף במשך שנים. איש לא הבטיח לנו גן של שושנים בירושלים. העיר הזאת, תמצית זהותנו, היא סיפור למיטיבי לכת, אבל אולמרט התעייף ונחלש. דבריו אתמול (ב"מעריב") בזכות חלוקת ירושלים ופשרות בעיר העתיקה ובהר הבית משדרים פאניקה ורפיסות.
קשה להאמין שהאיש שליווה את שכונת גילה שטווחה בנשק קל מבית ג'אלה הסמוכה, במשך ארבע שנים, מוכן היום להכניס שכונות יהודיות נוספות לסיכון דומה: הר הצופים והגבעה הצרפתית שליד עיסאוויה, תלפיות מזרח שליד ג'בל מוכאבר או פסגת זאב שליד בית חנינא. אין הרי סיכוי ממשי שישראל תוכל למנוע ניוד של נשק קל לשכונות הערביות הללו שיימסרו לפלשתינים, ממש כפי שלא הצליחה למנוע זאת מהכנופיות בבית ג'אלה.
חלוקה תיצור תוהו ובוהו ביטחוני ודמוגרפי
אולמרט אינו מספר לציבור מה קרה כשירושלים כבר חולקה פעם, ב-1948: רבע מתושביה היהודים נטשו אותה מכיוון שלא היו מוכנים לחיות בעיר מחולקת. הוא גם אינו מגלה מה אירע במיני-חלוקה בראשית שנות ה-2000, כאשר גדר ההפרדה בצפון העיר גרעה בפועל חלקים מירושלים הריבונית, ו-70 אלף פלשתינים הצביעו ברגליים ועברו להתגורר בצד הישראלי של הגדר, רק כדי לא להישאר בצד הפלשתיני.
חלוקה תיצור כאן לא רק תוהו ובוהו ביטחוני ודמוגרפי, היא עלולה לסכן גם את חופש הדת של היהודים והנוצרים בעיר. המוניטין של המוסלמים גרועים מאוד בתחום הזה: עיין ערך הר הזיתים, קבר יוסף, קבר רחל, או בתי הכנסת בגוש קטיף. גם המרקם העירוני ייפגע אנושות. אולמרט עצמו הסביר בעבר שחלוקה תהפוך את המרקם הזה ל"גיהינום". הוא ביטא בכך את העובדה שלמרות פערים בהשקעות בין מזרח ומערב, השכונות היהודיות והערביות שזורות וארוגות היום אלה באלה והפרדה תגרום סבל בל יתואר לתושבים, יהודים וערבים כאחד.
נכון ש"לא התפללנו לג'בל מוכאבר ולעיסאוויה", מר אולמרט, אבל מצד אחר לא התפללנו גם לתל אביב ולאיצטדיון טדי. זו עדיין לא סיבה למסור אותם לפלשתינים. לא מתקנים את עוול הקיפוח על ידי יצירת עוול גדול עוד יותר - איוולת החלוקה. זהו חטא על פשע. ועוד דבר: עם אינו מוכר את נשמתו גם בעד שלום, והר הבית הוא הלב והנשמה, או כפי שאתה, מר אולמרט, הגדרת זאת פעם היטב: מי שמוותר על הר הבית אומר למעשה: אין לי זכויות בשום מקום אחר בארץ ישראל.