לא להעניק את הניצחון לאירן

מכונת התעמולה האיראנית בפעולה. לקראת שיחות בגדד בנושא הגרעין האיראני, שיחלו ביום רביעי השבוע, כבר כותבים עיתוני טהרן הרשמיים על ההישג האירני החשוב שבהכרת ארה"ב בזכותה של אירן להעשיר אורניום.

מצד אחד זה די מעצבן את האמריקנים, שלא העניקו שום הכרה כזו בינתיים, ומצד אחר זה מעודד אותם, משום שזהו סימן לכך שההנהגה האיראנית מכינה את הציבור לוויתורים בתחום הגרעיני, תוך כדי הצגתם - מראש - כהישג גדול לאומה הפרסית. אם אכן תיווצר בסוף השבוע תחושה בעולם כי השיחות בבגדד מגבירות את התקווה להסדר עם אירן (מה שעדיין נמצא בספק גדול), ואם אכן ימהרו האיראנים להציג את תוצאות השיחות כניצחון בעבורם - תעלה השאלה כיצד תגיב על כך ישראל.

הממשלה הציבה רף גבוה להצלחת השיחות (כגון ביטול של כל העשרת האורניום באירן, סגירת מתקן ההעשרה בפורדו ועוד), וראשיה מביעים חוסר אמון מוחלט בסיכוי להגיע באמצעותן להסכם מחייב ובעל ערך. אם זו תמשיך להיות המגמה, סביר להניח כי גם אם תוצאות השיחות יניחו את דעת שש המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה - הן לא יניחו את דעתה של ממשלת ישראל, העלולה להציג זאת ככישלון.

מרחב ההסכמות המסתמן כרגע, ערב השיחות, נוגע להפסקת העשרת האורניום במתקן בפורדו; להעברת כל האורניום המועשר לרמה של 20 אחוזים אל מחוץ לאירן, כדי להופכו למוטות דלק למחקר ולהשיבו לאירן; למתן אפשרות לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית להגיע לכיסוי מלא של אירן לצורך איתור מקומות אפשריים שמתקיימת בהם העשרת אורניום; וכנראה גם להגבלת העשרת האורניום לרמה של 3.5 אחוזים.

כל זה תמורת הסרה הדרגתית ומדודה של הסנקציות, ובלי לבטל כרגע את הסנקציה העיקרית - הפסקת ייבוא הדלק על ידי מדינות אירופה ב-1 ביולי הקרוב.

אם תסתמן הסכמה רחבה שכזו בבגדד השבוע (וקשה להאמין שיהיה אפשר להגיע לכך בישיבה אחת), ברור לחלוטין מה תהיה מדיניות ההסברה האיראנית: הטענה תהיה כי הנשיא אובמה, המוטרד מאוד מן הסכנה שלא ייבחר מחדש, חייב להבטיח את אי עלייתו של מחיר הדלק לפני הבחירות, ועל כן הוא חייב להגיע להסכם עם איראן, שבמסגרתו יבטיח לה, רשמית, את מה שרצה למנוע עד כה: הזכות להעשיר אורניום.

וישראל?

סביר להניח כי אם אלו יהיו קווי ההבנה היא תאמר שמדובר במהלך שאינו עונה על הצורך לנטרל את היכולת הגרעינית של איראן, שהפסקת הפעילות בפורדו תהיה כנראה זמנית, שהעשרה של 3.5 אחוזים מסוכנת מאוד גם היא, ושהסרה של סנקציות, גם אם היא הדרגתית, עלולה להעניק לאירן, מהר מדי, מה שאינו מגיע לה.

תהיה זו טעות. לכך בדיוק תחכה אירן. הצגת ההסכמות ככישלון על ידי ישראל תשחק לידי מכונת התעמולה האירנית יותר מכל דבר אחר. אם ישראל רואה בהסכמות כישלון של המערב, ואם היא רואה במצב שייווצר בעקבותיהן את המשך הסכנה למערב ולעצמה - סימן שהיה זה ניצחון אירני.

איני מציע לרקוד על הגגות אם אכן יושגו הבנות בין הצדדים. אבל ברור שאם יושגו הבנות שכאלו, תוסר, בינתיים, האופציה הצבאית. שום רווח לא יושג על ידינו, אם נציג את ההסכמה הבינלאומית כטעות מרה וככישלון.

יהיה נכון הרבה יותר להציג זאת כמהלך שהושפע מאוד ממאבקן של ממשלות ישראל ב-20 השנים האחרונות, בפומבי ושלא בפומבי, כדי להסיר את הסכנה האירנית ולהסב אליה את ליבו של העולם.

יהיה חשוב להבהיר כי ההסכמה אינה, עדיין, בבחינת סוף פסוק, כיוון שהיא מחייבת מעקב בלתי פוסק ופקיחת עיניים כדי להבטיח שאירן אינה מרמה את העולם, כפי שעשתה בעבר.