תובעת את דמיהם

ליאון קלינגהופר ז"ל, יהודי-אמריקני, סבל מנכות והיה מרותק לכיסא גלגלים. ב-1985 הוא הפליג בספינה האיטלקית "אקילה לאורו", שנחטפה ליד מצרים בידי ארגון הטרור "החזית לשחרור פלשתין". המחבלים השליכו את קלינגהופר לים בעודו חי, והוא טבע למוות. העולם כולו הזדעזע מהמקרה, ובתוכו גם ילדה בת 10 בשם ניצנה. היא לא דמיינה שבהופעתה הראשונה בבית המשפט העליון, שנים אחר כך, היא תדבר בשמו של קלינגהופר המנוח.

עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר נחשבת לפורצת דרך בתחום המשפטי בישראל. בצוותא עם שורה של חברים ועמיתים (ובעל אחד), היא הקימה ב?2003 את ארגון זכויות האדם היהודי "שורת הדין". בתשע השנים האחרונות ניהלו משפטני הארגון מאות תביעות נגד ארגוני הטרור והמדינות התומכות בהם. "זכינו עד היום ביותר ממיליארד דולר", היא מעידה בגאווה בראיון ל"ישראל השבוע", "אבל הצלחנו לגבות רק 120 מיליון שהועברו למשפחות של קורבנות הטרור. אני מניחה שלעולם לא נראה חלק גדול מיתרת הסכומים שנפסקו לטובתנו".

ביום שלישי הקרוב תקבל דרשן-לייטנר את פרס מוסקוביץ' לציונות. בדרכה לבימת הכבוד היא תיזכר ודאי בפיגועים המזעזעים ששיחזרה בכל פעם מחדש, בשיחות הקשות עם המשפחות השכולות, בהתנצחויות המילוליות עם מי שהתיימרו לייצג את המחבלים וגם במאבק שנאלצה להוביל נגד האפתיות של הממסד בישראל.

"כבר מתחילת דרכי כסטודנטית למשפטים ידעתי שלא אהיה סתם עורכת דין רגילה וארצה לעסוק במשהו יוצא דופן", נזכרת דרשן-לייטנר. ואכן, עוד בימיה על ספסל הלימודים באוניברסיטת בר-אילן היא נמשכה לתחומים שונים מהרגיל. "כשנחתמו הסכמי אוסלו, ישראל איפשרה לארכי?מרצחים שגורשו לחזור לביתם כדי להצביע מטעם אש"ף. אחד מהם היה אבו עבאס, מתכנן חטיפת ה'אקילה לאורו'. היינו חבורה של 20 סטודנטים, וזה מאוד הפריע לנו. החלטנו לעתור לבג"ץ".

ניצנה היא שנזרקה להתמודד בזירה. "לא היה לנו כסף לשכור עורך דין. כולם אמרו שאני צריכה להיות בדיון בגלל שאני האישה היחידה בחבורה ושעלי השופטים לא יצעקו, וגם לא יפסקו נגדנו הוצאות משפט - שלא היה לנו איך לשלם. להופיע בבית המשפט העליון זו פיסגת הקריירה של כל עורך דין, ואני בכלל עוד הייתי סטודנטית. בבוקר ההוא בירושלים, בשנת 1996, השופטים ניסו 'להוריד אותי בטוב'. הם החמיאו לי, אמרו שאני טוענת כמו גדולי עורכי הדין ורמזו שאין לנו סיכוי. אבל לא הסכמנו למשוך את העתירה. אמרתי בדיון: 'דמו של ליאון קלינגהופר זועק מן האדמה'. אחרי שבועיים הודיע בית המשפט שידיו כבולות כי מדובר בהחלטה ממשלתית. לפחות את הוצאות המשפט לא הטילו עלינו. זה נתן לי את הדחיפה. הבנתי שאפשר למתוח את קצה גבול היכולת".

בשנים שאחרי ההפסד ההוא בבג"ץ, חבורת הסטודנטים שהפכו בינתיים לעורכי דין המשיכה לפעול יחדיו. האירוע המכונן שהביא להקמת שורת הדין היה הלינץ' ברמאללה ב?2000. חיילי המילואים ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי ז"ל תעו בדרך והגיעו לעיר הפלשתינית. המון זועם התעלל בהם, רצח אותם והשחית את גופותיהם לעיני המצלמות. "כשפרצה האינתיפאדה, זה היה אך טבעי לעשות את מה שלא נעשה בעבר - להביא את ארגוני הטרור ומשלחיהם לדין. הלינץ' הזה היה בשטח הרשות הפלשתינית, בבניין המשטרה, בהשתתפות שוטרים. היה ברור שהרשות צריכה לקבל עליה אחריות ולשלם על זה".

דרשן-לייטנר יצרה קשר עם משפחתו של נורז'יץ, והתביעה הראשונה של קורבנות הטרור נגד הפלשתינים יצאה לדרך. "נדרשנו לשלם 30 אלף דולר על התיק הראשון בשביל עדים, תרגומים והוכחות. נאלצנו לקחת הלוואה ממכר, והבטחנו לו שאם נזכה במשפט הוא יקבל 400 אחוזי ריבית. מי בכלל חשב אז שאפשר להוציא משהו מהסיפור הזה? ככל שהזמן התקדם, והשקענו יותר ויותר זמן, הבנתי שלא נוכל לעשות את זה כמשהו צדדי".

מה בעצם טוענים במשפט כזה? איך גורמים להאשמות פוליטיות להפוך לראיות משפטיות?
"כדי להוכיח אחריות של הרשות הפלשתינית לא מספיק אירוע אנקדוטי. הם יכולים לטעון, וגם טענו, שהפשע נעשה מחוץ לסמכות ושהשוטרים לא קיבלו הוראה. אנחנו מראים שמדובר במעשי רצח שיטתיים. הרשות הפלשתינית היא שהוציאה לדרך את האינתיפאדה באותם ימים. היא מסיתה במערכת החינוך, ובמסגדים קוראים לאנשים לבצע מעשי רצח. הרשות עצמה מעודדת את ההערצה למחבלים וקוראת כיכרות בערים על שמות של שאהידים. זו מערכת אדירה של ראיות".

64 מיליון שקלים עוקלו מכספי הרשות בהוראת בית משפט, אולם גם היום - כמעט 12 שנים אחרי הלינץ' - הם לא הגיעו למשפחות שני הקורבנות. הנושא עדיין נסחב בערעורים. "זה לא הולך להסתיים בקרוב", מעריכה דרשן-לייטנר. "אחד הקטעים המאתגרים במה שאנחנו עושים הוא המאבק בממסד הישראלי. המדינה צריכה לטפל בזה בעצמה, וזה מעוות שאנחנו, האזרחים, מבצעים את תפקידה. במשך שנים בתי המשפט בישראל ראו בנושא הזה תפוח אדמה לוהט והתברברו בטענות סרק. עכשיו יש התקדמות, אבל בפועל עוד לא קיבלנו בישראל אפילו פסק דין אחד".

ומשרדי הממשלה?
"משרד הביטחון רואה בתביעות פעילות ברוכה, כי זה אמצעי לגיטימי ולא אלים לפגוע בתשתית הטרור. הם יודעים שהכסף מניע את הטרור. משרד החוץ, לעומת זאת, לא תמיד מסכים איתנו. כשיאסר ערפאת היה בשלטון כולם היו בעדנו, אבל אחר כך התחלנו לקבל מסרים שנרד מהפלשתינים, ושקונדוליסה רייס לוחצת להסיר את העיקולים".

למה שלא תנסי לתקן את העוולה מבפנים, ותשפיעי מתוך המערכת הפוליטית?
"אין לי שום שאיפה להיכנס לשדה הפוליטי. אני מרגישה שאני משפיעה הרבה יותר מבחוץ. אני לא מוגבלת בשום צורה, ואני מעדיפה להתנהל באופן עצמאי, בלי הממשלה. כשהם רוצים שאפסיק, אני לא מחויבת להם. תביעות כאלה אינן יכולות להתנהל לפי משב הרוח הפוליטי. חייבים ללכת בהן עד הסוף".

רק לפני שלושה ימים רשמה דרשן-לייטנר הישג משמעותי נוסף: בית המשפט של מחוז קולומביה בוושינגטון חייב את סוריה לשלם פיצויים בסך 323 מיליון דולר למשפחת וולץ הישראלית-אמריקנית, ששכלה את בנה דניאל בפיגוע התאבדות במסעדת "שווארמת ראש העיר" בתל אביב בשנת 2006. במשפט הובאה שורה של הוכחות ושל עדויות לכך שהג'יהאד האיסלאמי התאמן, קיבל מימון ונתמך על ידי סוריה ואיראן. "זהו פסק דין חשוב ומרגש", אומרת דרשן-לייטנר, שמקדישה את כל הפעילות ממשרדה במתחם הבורסה ברמת גן לטובת הנושא הזה.

איך מוציאים מממשלות סוריה ואיראן את הכספים שנפסקו לחובתן? אני מניח שבשאר אסד ומחמוד אחמדינג'אד לא מיהרו להעביר צ'ק בנקאי עם הסכום הנקוב.
"הדרך לממש את הפיצוי מתבצעת באמצעות איתור ועיקול נכסים. מצאנו בארה"ב חשבונות מוקפאים ששייכים לאיראן, בית בטקסס ששייך לשאה הפרסי והולאם לטובת הממשלה. הגשנו תביעות נגד בנקים בינלאומיים שפעלו בעזה, או שבאמצעות החשבונות שלהם הועברו כספים לפעילי טרור. התגלה חשבון של פעיל חמאס בבייג'ין, שדרכו מיפקדת חמאס בסוריה העבירה מאות אלפי דולרים לאחיו בעזה. משרד הביטחון ביקש שנטפל בזה, והחשבון הוסר אחרי שהגשנו תביעה. זה מקשה על ארגוני הטרור, ואין להם ברירה אלא להבריח את הכספים דרך המנהרות במזוודות".

המשפטים מול האחראים לטרור, בניגוד להנחה הרווחת, לא מתקיימים במעמד צד אחד, וגם המדינות והגופים הנתבעים ממהרים לשכור עורכי דין שייצגו אותם. "בתיקים שמתנהלים בישראל אנחנו תובעים רק את הרשות הפלשתינית, ומבחינתה זו התאבדות לא לקחת עורך דין, כי היא מקבלת כספים קבועים מהמדינה ואפשר לעקל אותם בנקל. בארה"ב? כשהנתבעים רואים שהחרב מונחת על צווארם, הם לא מתעלמים. כולם חוששים בסוף לכיסם. סוריה שכרה בזמנו את שר המשפטים האמריקני לשעבר, רמזי קלארק. אפילו איראן, שבכלל לא מכירה במערכת המשפט האמריקנית, התגוננה והגישה ערעור אחרי פסיקה שהורתה להעביר לרשותנו אוסף אמנות בשיקגו ששייך לממשל בטהרן. חוסר היכולת שלהם להתעלם הוא ניצחון קטן שלנו".

ארגון שורת הדין מטפל כיום בכ-50 תביעות. בישראל חברים בו שבעה עורכי דין, הוא עובד עם משרדים שונים ברחבי העולם ומתקיים מתקציב של כמיליון דולר בשנה, כשכל הסכום מגיע מתרומות. גם כשנזקפים לחובת הארגון הפסדים בבית המשפט - הם לא עוברים בשתיקה, והערעורים תמיד יגיעו עד לערכאה הגבוהה ביותר.

דרשן-לייטנר, אם לשישה ילדים, גרה באזור מודיעין. היא משלמת מחיר אישי על העיסוק שבו בחרה. היא שוהה פעמים רבות בשנה בחו"ל במסגרת משפטים וגיוס תרומות, ולעיתים נוסעת למשרד ברמת גן בשעות הקטנות של הלילה. "אני עובדת עד דקה לפני כניסת השבת, ומדקה אחרי צאת השבת. הילדים שלי סובלים מזה. זה הקושי האמיתי. אני מנסה להביא עוד אנשים ולהאציל סמכויות, אבל בינתיים לא כל כך הצלחתי".

זה בטח לא פשוט לפנות למשפחות של הקורבנות זמן קצר אחרי שאיבדו את יקיריהן ולנבור כל הזמן בסיפורי השכול.
"זה מטפח בהן תקוות, ואת חלקן זה מרים מאשפתות, אבל אין ספק שיש לזה מחיר לא קל. הן צריכות לחוות הכל מחדש, להעיד בבית המשפט ולספר. בהרבה מקרים העדים מתפרקים על הדוכן. השופט, הקלדנית, אני, כולנו בוכים".

והעימותים עם פרקליטי המחבלים?
"אלה שמתנצחים איתנו בבתי המשפט הם בני תרבות, אבל אני מקבלת גם שיחות נאצה בטלפון. למזלי, אני לא מבינה ערבית, כך שאין לי מושג מה הם מבטיחים לי שם".

איך העיסוק בתחום הזה השפיע עלייך ביומיום?
"אני נוטה לבכות יותר, ואני לא נוסעת באוטובוסים. שמתי לב שבמסעדות אני תמיד יושבת עמוק בפנים, ולא קרוב לדלת הכניסה. אני לא חושבת שאני חרדתית יותר כלפי הילדים שלי, כי כולם חוששים. אבל אני מרגישה גם שקיבלתי את האמונה שאפשר לעשות צדק. מדובר בחלאות אדם, וכשאתה מביא אותם לדין - אתה עושה מעשה".

ביום שלישי הקרוב תקבל ניצנה דרשן-לייטנר את פרס מוסקוביץ' לציונות לשנת 2012 עם יו"ר מרכז החירום הרפואי באפרת, ד"ר יצחק גליק, ועם מייסד גוש אמונים והמרכז האוניברסיטאי באריאל, צביקה סלונים. את הפרס בשווי 100 אלף דולר יעניק לשלושה שר החינוך גדעון סער.

מפעל פרס מוסקוביץ' לציונות, או בשמו "פרס עוז ציון", נוסד על ידי ד"ר ארווינג וצ'רנה מוסקוביץ', כביטוי לתמיכה במגשימי הציונות בחברה הישראלית של היום.

מאות מועמדויות הוגשו לוועדת הפרס, שבחרה לבסוף בדרשן-לייטנר, בגליק ובסלונים. "ניצנה הרשימה את הוועדה במסירות היומיומית שלה בשמירת כבוד המדינה ולא הרפתה באלה הרוצים לפגוע בה", החמיא לה תא"ל (מיל') אביגדור קהלני, חבר בוועדת הפרס. "עקשנותה והמקצועיות שלה הביאו להישגים שאפילו לא כולנו במדינה מודעים אליהם. אנשים כמותה הם סמן ימני לחברה".

עו"ד דרשן-לייטנר עצמה רואה במתן הפרס חותמת לחשיבות פעילותה. "ישראל נלחמת באויבים שלא בוחלים בשום טקטיקה - מפיגועי טרור, דרך לוחמה משפטית ועד מסע של דה?לגיטימציה, סנקציות וחרמות", אמרה השבוע, "מתן הפרס הוא גושפנקה לכך שהדברים שאנחנו עושים זוכים להכרה ויש להם השלכות והשפעה על חוגים נרחבים".