בעיר שבה התגודדות לילית של בני נוער בפארקים נהפכה, עם הירצחו של גדי ויכמן, משגרה בעייתית לתופעה מאיימת של ממש, יש מי שכבר זמן מה מנסים להביא לשינוי. בשש השנים שבהן היא פועלת בבאר שבע, סיירת ההורים העירונית זקפה לזכותה כמה מבצעים מוצלחים במערכה להשבת בני נוער למסלול. "היה אחד כזה, מכור לאלכוהול, שטיפלנו בו זמן ממושך והיום הוא בשירות צבאי ביחידה מובחרת", מספר מנהל הסיירת, שלמה בן שושן.
מאז שהקים את הגוף יחד עם ירדנה רחמן, יוצא בן שושן אחת לשבועיים לסיורי הלילה של הסיירת, ואת פעילותה אפשר לזקוף לזכותו. היו לו, הוא מספר, לא מעט מאבקים על אופיה של הסיירת. במהלך השנים היעדים התגבשו, ועכשיו כל מי שמקבל את החולצה הכתומה שלה יודע מה עליו לעשות כשהוא נמצא במשמרת. ולמעט אדם אחד כל אנשי הסיירת הם מתנדבים.
בליל חמישי, בעוד מוביל את הסיירת בין הפארקים, עמיתו של בן שושן, אדוארד בטיטו, מסביר בפשטות על התפקיד של ההורים המסיירים: "אנחנו באים כדי שיראו שיש מי שאכפת לו מאוד מבני נוער שנמצאים במקומות האלה. הם רואים אותנו ופונים אלינו. הם מכירים אותנו ואנחנו אותם. זאת גם נוכחות בוגרת אבל גם אנשים שיכולים לעזור להם במה שהם צריכים".
אנשי הסיירת מעידים שמה שבני הנוער צריכים יותר מכל הוא טפיחה על השכם וחיבוק, אבל גם לדעת שדבריהם מגיעים לאוזניים הנכונות. "רות למשל, ד"ר רות פרנקל, מתנדבת כבר הרבה שנים. כל יום חמישי היא מתייצבת כמו שעון. הרבה דברים עוברים אליה, וממנה - למערכת החינוך", אומר בן שושן.
ד"ר פרנקל היא אחראית תחום החינוך בעיריית באר שבע. בקרב המתנדבים הלבושים בחולצות ובמעילונים הכתומים המעוטרים בכיתוב "סיירת הורים", היא בולטת בשמלתה הלבנה ובכיפה הגדולה, הלבנה אף היא, שלראשה. "יש משמעות רצינית מאוד לסיירת הזאת", היא אומרת. "להתקרב אל הנוער, להקשיב לו, להיות במקום שבו הוא נמצא בגלל מצוקה".
"חבר שלנו גר כאן. אם נרעיש, הוא ירצח אותנו"
הסיור הלילי מתחיל בשכונות הצפוניות של באר שבע; תחילה בנווה זאב, שם נרצח ויכמן, שירד לבקש שקט מחבורת צעירים בפארק סמוך לביתו. בלוק וחצי משם, גבר דקר את גרושתו, ותושבי השכונה, שעוד לא התאוששו מהרצח, שוב בלחץ. ניידות משטרה ואמבולנסים שוב דוהרים ברחובות, ושוב סרט אדום מגדר זירה.
ההורים מסבירים שתפקידם אינו להטיף מוסר לבני הנוער. "הם רואים אותנו ובאים אלינו", מספרת אתי צדיק. "אנחנו כבר מכירים אותם והם אותנו. אנחנו באים לדבר אתם בגובה עיניים. להציע להם בנחת להיות נימוסיים ולא להרעיש". על אלכוהול או חומרים מסוכנים ואסורים אחרים, חברי המשמרת לא מדברים עם בני שיחם, אלא אם הצעירים עצמם הם שמעלים את הנושא.
בשכונת נחל עשן מתגודדת חבורת צעירים בשוליו של פארק. "מה שלומכם הערב?", שואלת צדיק כשהיא יורדת מהמכונית של בן שושן, "איך אתם מבלים?". הצעירים מכירים אותה ואת בטיטו ואת שאר אנשי המשמרת. אחד מהם פונה לבן שושן ומנהל אתו שיחה פרטית. השאר יושבים על חומת בטון נמוכה ומחליפים הבטחות לכאפות ולרצח ידידותי: "זה חבר שלנו גר כאן", אומר בצחוק אחד הנערים. "אם נעשה רעש הוא ירצח אותנו". צדיק מתעקשת: "אתם רואים שלא רק הוא גר בסביבה. יש גם שכנים אחרים וזה קצת מאוחר". בני החבורה מחייכים לאתי. "זה בסדר", מרגיעה אותה אחת הצעירות, "אנחנו לא צועקים. רק מדברים". אתי מרוצה. מבחינתה היא עשתה משהו. "הם ילדים טובים. חלק מהם אחרי שירות צבאי או שירות לאומי", היא מציינת. "יותר מבוגרים מאלה שאנחנו מגיעים אליהם בדרך כלל".
ההורים ממשיכים לסייר בין הפארקים, אולם הם פוגשים בני נוער מעטים מהרגיל אולי מפני שרבים מהם בילו לילה קודם לכן במדורות ל"ג בעומר, או שההורים החליטו להדק פיקוח. כעת מתכוונים בעיר להגביל את הכניסה לפארקים עד חצות, כדי למנוע "פעילות הרסנית", בעיקר בפארקים הגדולים.
בסיירת ההורים סבורים שצריך לחפש פתרונות אחרים. "במקום לשבת בפארקים, ישבו במגרשי חניה או מקומות אחרים", אומר בן שושן. לסיירת אין סמכויות אכיפה, ותפקידה במערכת החינוך מסתכם בפעילויות הסברה. אבל ההתנהלות בשטח מלמדת כי לסיירת ההורים השפעה חיובית על נוער הפארקים - השפעה שניתן להעצימה באמצעות גיוס הורים נוספים ואפילו של בני נוער מהכיתות הבוגרות.
לקריאה נוספת:
הצעיר שדקר את גדי ויכמן מואשם ברצח: "לא היסס לפגוע"