מאמר בנושא אירן שפורסם שלשום (שני) ב"וול סטריט ג'ורנל" מקפל בתוכו סיפור מעניין. מהמאמר עולה שקבוצת חוקרים מישראל ערכה סקר דעת קהל באירן. נציגי הקבוצה סטודנטים דוברי פרסית מהמרכז הבינתחומי בהרצליה התקשרו לאלפי תושבים באירן ושאלו אותם שאלות שונות. הם לא הציגו עצמם כישראלים.
בראש הקבוצה עומד יובל פורת, המגדיר עצמו במאמר "אסטרטג פוליטי ישראלי". פורת היה כתב לענייני המזרח התיכון בגלי צה"ל ועורך ב"הארץ". לאחר שעזב את עולם התקשורת היה חבר מרכז מפלגת מפ"ם ודוברה, ולאחר מכן הקים חברה ליחסי ציבור ולייעוץ פוליטי וקשר עצמו לחוגי הימין בישראל. בין השאר הוא ניהל מסע של יחסי ציבור למועצת יש"ע.
לפי הסקר שערכו פורת וחבריו, 71% מהציבור באירן תומך בעקרונות של חופש בחירה של הפרט ובסובלנות כלפי בני אדם שונים. מכאן מסקנתו של פורת, כי יש פער גדול בין השלטון הדתי-שמרני והאוטוקרטי לבין הציבור האירני, שפתוח לרעיונות של דמוקרטיה, ליברליזם ופתיחות.
מסקנות אלה תואמות את העמדות של ארגוני אופוזיציה אירניים, ובהם "מוג'הדין חאלק" ("צבא העם"), וכן אישים בימין האמריקאי. אלה טוענים כי החברה באירן בשלה לשינוי משטר, וכי אם ייפול שלטון האייתוללות הדתי, תקום באירן, במקום הרפובליקה האיסלמית, רפובליקה דמוקרטית-ליברלית בנוסח המערב.
טרוריסטים היסטוריים, חברים של המוסד
הבעיה של ה"מוג'הדין חאלק" היא שמשרד החוץ האמריקאי רואה בו ארגון טרור ואוסר לקיים עמו כל קשר. עם זאת, לפי פרסומים, למשל ב"ניו יורקר", הדבר לא מנע מסוכנות הביון המרכזית (CIA) לקשור עמו קשרים חשאיים. הסיבה להיכללותו ברשימת הטרור האמריקאית היא היסטורית: אנשיו, הדבקים באידיאולוגיה מוזרה המשלבת מרקסיזם עם אמונה איסלמית, רצחו בשנות ה-70 דיפלומטים אמריקאים.
לפני כמה שנים הוקם בארצות הברית גוף בשם "הוועדה למדיניות באירן" (IPC), שמטרתו היא להפעיל לחץ על הממשל והקונגרס כדי שיסירו את המוג'הדין חאלק מרשמית הטרור. אחד מחברי ארגון זה, פרופ' ריימונד טנטר, היה חבר במועצה לביטחון לאומי בעת כהונתו של הנשיא רונלד רייגן, ובשנות ה-70 לימד בחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך שנים מדווחת התקשורת הבינלאומית כי גם המודיעין הישראלי מקיים קשר עם ה"מוג'הדין חאלק".
רבות נכתב בשנתיים האחרונות על סיועם לכאורה של פעילי הארגון למוסד הישראלי במבצעי ההתנקשות נגד מדעני הגרעין האירניים. נטען בין היתר כי המודיעין הישראלי, כמו גם ה-CIA, נעזרים בו לשם איסוף מידע באירן וכ"מכבסה להלבנת מידע". בין השאר פרסם הארגון, באמצעות "פרונט", ארגון חזית שהוקם למענו במערב, מידע חשוב שסייע לפני כעשור לחשיפת אתרים שונים בתוכנית הגרעין האירנית שנבנו בסתר: המפעל להעשרת אורניום בנתנז, וכור המים הכבדים להפקת פלוטוניום הנבנה באראק.
לאחר שהודח השאה הפרסי מהשלטון ב-1979, הפך הארגון למתנגד חריף של משטר כוהני הדת באירן. אתמול דיווח ה"וול סטריט ג'ורנל" שרבים הסיכויים כי בקרוב תודיע מחלקת המדינה האמריקנית על הוצאת הארגון מהרשימה. אך גם אם זה יקרה, ספק אם הדבר ישפר את מעמדו של הארגון בעיני האירנים עצמם. בעיני רבים באירן, נתפש ה"מוג'הדין חאלק" כארגון של בוגדים, וזאת בשל תמיכתו בסדאם חוסיין בעת מלחמת אירן-עירק בשנות ה-80.
אירנים ישתפו פעולה עם סוקרים?
במאמרו ובשיחות עם עיתונאים ישראלים, בין היתר גם עם החתום מעלה, סיפר פורת כי נעזר לשם עריכת הסקר בקבוצה של מומחים ישראלים, שכללה בין השאר את הפסיכולוג החברתי פרופ' שלום שוורץ מהאוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל, את ד"ר עילאי אלון, חוקר פילוסופיה מוסלמית קדומה מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הבינתחומי, ואת ד"ר תמר עילם-גינדין, בלשנית המתמחה בפרסית קדומה. כן נעזר פורת במומחים לסקרים ולסטטיסטיקה. הסקר נערך בקרב 914 נשאלים, שנדגמו לדבריו מכל 31 המחוזות של אירן.
הבעיה במחקר היא משולשת. ראשית, המתודולוגיה בעייתית: השאלות שנוסחו בעזרת הפסיכולוג ד"ר שוורץ לא היו ישירות. הן התבססו על "שאלון פסיכולוגי חוצה תרבות" כהגדרתו של פורת. בשאלון שורטטה דמותו של אדם דמיוני שיוחסו לו ערכים ותכונות מסוימות. הנשאלים האירניים התבקשו להשיב אם הם מזדהים עם ערכיו של אותו אדם מדומיין.
בעיה נוספת, שעליה מצביע פרופ' מאיר ליטבק, ראש המרכז ללימודים אירניים באוניברסיטת תל אביב, היא הקושי בעריכת סקר מדגמי מייצג במדינה כמו אירן, שבה כמעט ולא נערכים סקרים לבדיקת הלכי רוח או מגמות של דעת הקהל (אף שפורסמו בה סקרים לפני בחירות). זו מדינה שאין בה ספרי טלפונים מעודכנים, שעשרות מיליונים מתושביה מתגוררים בשכונות עוני ובכפרים ללא חשמל מים זורמים וללא מכשירי טלפון. זו מדינה שיש בה מיעוטים רבים: אזרים, ערבים, כורדים או בלוצ'ים, שחוששים מזרועו הארוכה של השלטון המרכזי וספק אם היו מוכנים לשתף פעולה עם "סוקרים". גם אלה שמוכנים ספק אם הם מביעים את דעתם האמיתית.
בעיה שלישית, על פי פרופ' ליטבק, היא שעם כל הערכתו לצוות המדעי שליווה את הקבוצה של פורת, לא נכללו בה סוציולוג, אנתרופולוג או היסטוריון חברתי, שמתמחה בחברה האירנית של זמננו. בכל מקרה, פרופ' ליטבק אינו מופתע מהמסקנות. "ברור שרוב האירנים רוצים חופש וחירות ודמוקרטיה", הוא מדגיש. "השאלה היא, רק איך הרוב הזה מפרש ומבין מושגים".
אך אולי השאלה המעניינת ביותר, היא מי מימן את הסקר, שעלותו הסתכמה ביותר מ-100 אלף שקלים, ועמד מאחוריו. פורת מדגיש כי הסקר זכה בפרס על שם פרופ' אהוד שפרינצק מהמרכז הבינתחומי וכי "את הסקר מימנתי מכיסי". לשאלה מדוע היה מוכן להוציא מכיסו סכום כסף כה נכבד למטרה זו, השיב כי "הדבר בא מתוך התעניינות בנושא ומתוך גישה להעניק למקבלי החלטות מימדים נוספים, אזרחיים, על אירן" ולא רק להתמקד בסוגייה הצבאית, לתקוף או לא.
בתשובה לשאלת וואלה! חדשות, הוסיף פורת כי "לא קיבלתי כל מימון משום גוף ממשלתי או מודיעיני". כשנשאל אם הוא מכיר את "הועדה למדיניות אירן" ואת פרופ' טנטר, אמר כי "אני לא מכיר איש מהאנשים האלה ואין לי כל קשר לארגון הזה. איש לא עומד מאחורי היוזמה הזו ואיש לא מימן אותה חוץ ממני".