פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ארוחת בוקר עם פיטר ביינרט

      במהלך ביקור שערכתי לאחרונה בניו יורק נפגשתי לארוחת בוקר עם הסופר השנוי במחלוקת פיטר ביינרט, אשר מקבל בחודשים האחרונים סיקור תקשורתי נרחב כמבקרה הבולט של ישראל.

      עלי להודות כי אני מעדיף להתעמת עם יריבים מקסימים פחות. ביינרט, בן 41, הוא אישיות חביבה, כריזמטית ורהוטה ביותר. בשונה ממרבית מבקריה היהודים של ישראל - אשר בדרך כלל אדישים ובורים בכל הנוגע למורשת היהודית - ביינרט מחשיב עצמו ליהודי מסור, שומר על בית כשר, מבקר בבית הכנסת ושולח את ילדיו לבתי ספר יהודיים. כמו כן הוא מתייחס אל עצמו כאל ציוני נלהב, וטוען כי ההנעה המרכזית שלו היא תשוקה בוערת לתרום לעתידם ארוך הטווח של ישראל ושל העם היהודי.

      אך על אף אישיותו החביבה, ואין ספק כי ביינרט נטל על עצמו תפקיד העוסק בדמוניזציה ובדה-הומניזציה של המדינה היהודית, הוא מאשים את ישראל בניצול אובססיבי של "המימד הקורבני שלה". הניתוח שלו של הקונפליקט הישראלי-ערבי מוטה, ובאופן כללי הוא אימץ את הנרטיב של אויבינו.

      בעוד מפעם לפעם ביינרט משלם מס שפתיים ומגנה את התועבות הערביות, ספרו מתרכז בסבל הפלסטיני וחסר כל הבנה וחמלה כלפי הסבל והטרור שאליהם נחשפו הישראלים מאז הסכמי אוסלו.

      חלק הארי של טיעוניו נשען על התיעוד המעוות והמופרך של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אשר ביינרט מתעקש כי היה קרוב להשגת הסדר. הוא אינו מתייחס לעקשנות הבלתי מתפשרת של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, לסירובו לשים סוף להסתה, לחנך את בני עמו לדו-קיום בשלום ולפשרה בנושא זכות השיבה.

      ביינרט שב וחוזר על המנטרה שלפיה בהיעדר התנחלויות, יהיה שלום. הוא מזהיר כי אם לא יפורקו ההתנחלויות, תקום מדינה יחידה אשר מבחינה דמוגרפית תשמיד את החלום הציוני. ההיבט הרדיקלי ביותר בגישתו הוא קריאתו הנבזית לחרם גלובלי על סחורות מתוצרת ההתנחלויות.

      קראתי תיגר על ביינרט כיהודי מסור וכציוני החי בניו יורק, ותהיתי כיצד אינו חש ייסורי מצפון על שהוא מאמץ עמדה בנושאים של חיים ומוות המנוגדת לגישתם של מרבית הישראלים. הוא השיב כי עמדותיו זהות לאלו של ישראלים רבים, וכי כיהודי אמריקני האוהב את ישראל הוא חש מחויבות להשמיע את קולו.

      כאשר נפרדו דרכינו, ביינרט הגיש לי באדיבות עותק של ספרו ובו הקדשה המתייחסת אלי כאל "שותף לאהבת העם היהודי והמדינה היהודית". עם זאת היה ברור כי דעותיו של כל אחד מאיתנו נותרו כשהיו.

      רבים טוענים כי עמדותיו של ביינרט נובעות מהחלטה מחושבת לקדם את הקריירה שלו, בעוד אחרים בטוחים כי הן מונעות באופן תת-מודע על ידי הרצון להפוך ליקיר הליברלים. כך או כך, אין להפחית בערכו של הנזק שאותו יכול ביינרט להסב. סביבו נוצרה חגיגה תקשורתית עצומה. לאופן שבו הוא מייצג את מדיניות הממשלה יש פוטנציאל להשפיע על יהודים מבולבלים ועל אלה המבקשים להשמיץ ולערער את הלגיטימיות של ישראל. הדבר מדאיג ביותר משום שרק בשבוע שעבר היה ביינרט חלק מקבוצה שנפגשה עם הנשיא אובמה בנוגע למזרח התיכון. על כן חשוב להבהיר כי דעותיו הקיצוניות מגונות ומנודות על ידי רוב הישראלים וכן על ידי היהודים האמריקנים.

      בהקשר זה, בעוד אני תומך בעיקרון שלפיו יש לאפשר ייצוג רחב ביותר של דעות בוועידת הנשיא פרס, שתתקיים בירושלים בחודש יוני, ההחלטה להזמין את ביינרט כנואם מרכזי מוזרה ובלתי מובנת. היא מרמזת על חוסר הבנה של היקף הנזק שבמתן בימה יוקרתית ליהודי המקדם קמפיין לחרם גלובלי על ההתנחלויות הישראליות. מעל לכל, ההזמנה מעבירה מסר מבולבל לממשל אובמה בנוגע לקווים האדומים שישראל מתווה לעצמה.