על הטוב ועל והרע שבמחאה

בקרוב נציין שנה למחאה, ועל רקע ההפגנות במוצ"ש אפשר לנסות לסכם הישגים וכישלונות. ההצלחה הגדולה ביותר היא שמחירי המזון נבלמו במידה רבה, ובחלק מהמקרים נרשמו הוזלות של ממש. כמו כן הוקמה ועדת טרכטנברג וחלק מהמלצותיה כבר יושמו על ידי הממשלה. בשל כך בשנים הקרובות יונהג חוק חינוך חינם מגיל 3. זו תרומה של ממש להורים לילדים קטנים. מחירי הדירות, אבל לא מחירי השכירות, שנכנסו להקפאה עוד ערב המחאה, ממשיכים לשמור על דעיכה איטית. כלומר, אנשי המחאה יכולים לשמוח על כך שהשיגו את מבוקשם במידה רבה, אלא אם כן היו לחלקם גם מטרות פוליטיות, וזה כבר סיפור אחר.

בכל מקרה, זו תהיה טעות שלא להתייחס גם למחירים השליליים, לטווח הבינוני והארוך, שנגרמו בעקבות המחאה. דרכי המאבק, שכללו חרמות על גופים עסקיים והכפשה של אנשי עסקים, גרמו לשינוי מחזור המסחר בישראל. המחאה הצליחה לסגור את הארנק בקרב מפרסמים, משקיעים ובעלי עסקים רבים. זהו המחיר של הורדת מחירים.

בניגוד לחלומות של סוציאליסטים מובהקים - אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר להגיד: להרחיב את הגירעון, בלי להבין שבסך הכל מדובר בהלוואה שאנחנו לוקחים על חשבון הילדים שלנו.

מי שמוריד את המחירים במשק רק באמצעות הכפשה ולחץ ציבורי על בעלי העסקים והממשלה, ולא בדרך שמייד נציע, רק יגרום לצמצום קופת המדינה מהכנסות ממיסים ולהרחבת הגירעון, והתוצאה - הגדלת מעגל הסבל והמיתון הכלכלי.

הבעיה היא שההפגנות במוצאי שבת כללו גם רבים כאלה שנדמה כי לא ממש משנה מבחינתם מה קורה במציאות - הם שמחים לצאת לרחובות. לא משנה להם מה מציעים, הם רוצים את ההפך. כמו כן חלק מהמנהיגים של המחאה כבר התכוונו ללבוש את חליפות חברי הכנסת ומשזה לא צלח - אין ספק שהם כועסים.

בכל מקרה, לעצם העניין, ראוי להזכיר מילה אחת שנעדרה כמעט מרוב השלטים בהפגנות ודווקא היא טומנת בחובה את הדרך הטובה ביותר להורדת יוקר המחיה: תחרות. משום מה אנשי המחאה לא אוהבים את השימוש במילה הזו. ראיתם שלט אחד שקורא ליותר תחרות? ראיתם שלט שקורא לחיסול המכסים שמעשירים את קבוצות הכוח ואת הלוביסטים שלהן? לא, וחבל.

כי רק תחרות מורידה את יוקר המחיה ושומרת על איכות העסקים כאחד.

קחו למשל את שוק הסלולר. כן, זו כבר דוגמה שחוקה אך פשוטה ויעילה. השוק נפתח לתחרות והמחירים צנחו והחברות ממשיכות לעבוד תוך כדי מאמץ לכבוש את לב הקונים.

אנחנו צריכים הרבה יותר תחרות בענפים דוגמת המזון, מוצרי החלב, הנדל"ן - כן, גם שם - וכמובן בתחום נמלי הים, ייצור החשמל למשק ועוד.

תחרות נגד בריונות של מעטים היא הפתרון האמיתי ליוקר המחיה. הפתרון הסוציאליסטי אמנם מפתה לזמן קצר אך מחירו לציבור בטווח הארוך הוא עצום.