פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מיוחד: שר הביטחון אהוד ברק מספר על מבצע "סבנה"

      40 שנה אחרי שפיקד על מבצע הבזק לשחרור בני הערובה בנמל התעופה בלוד, חוזר ברק לרגעי ההכרעה. "הנחנו שהמחבלים לא יתאבדו. היום היו אומרים שזו הנחה סהרורית"

      ב-8 במאי 1972 צלצל הטלפון בביתו של מפקד סיירת מטכ"ל, סגן-אלוף אהוד ברק. על הקו היה ראש אגף המבצעים, אלוף ישראל (טליק) טל. "אהוד, חטפו מטוס", אמר טליק. "הוא בדרך ללוד, תבוא מהר ונראה מה לעשות שם, אני גם כן בדרך לשם". כך החל המבצע שהעלה את סיירת מטכ"ל לכותרות ברחבי העולם - המבצע שזכה לשם הקוד הצבאי "איזוטופ" וכונה לימים מבצע "סבנה". בראיון בלעדי לוואלה! שחזר שר הביטחון אהוד ברק את הרגעים הבולטים במבצע. במקביל, חשף משרד הביטחון את תיק המבצע, שעיקריו מובאים בהמשך.

      מבצע סבנה, מאי 2012 (אתר רשמי , ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
      אהוד ברק, בסרבל לבן, ליד מטוס סבנה בתום המבצע (צילום: רון אילן, דובר צה"ל )

      מוקדם יותר באותו היום, בשעה 13:34, המריא מטוס בואינג 707 של חברת התעופה הבלגית "סבנה" מבריסל ללוד, דרך וינה. על המטוס היו 99 נוסעים, כמחציתם ישראלים, ועשרה אנשי צוות. ארבעה מהנוסעים החזיקו בדרכונים ישראליים מזויפים. כשהמטוס היה מעל יוגוסלביה, הם השתלטו עליו ואיימו לפוצצו, אלא אם ישוחררו אסירים פלסטינים הכלואים בישראל. בשעה 19:05 נחת המטוס בנמל התעופה בלוד ומבצע "איזוטופ" נכנס לפעולה. האחריות לביצוע התוכנית לשחרור החטופים הונחה על כתפיו של ברק.

      מהר מאוד הבין ברק שנדרשת פעולה מבצעית להשתלטות על המטוס. הכוח חולק לחוליות, כשהגדולות שבהן התרכזו על הכנפיים בשני צדי המטוס, מתוצרת בואינג. הרעיון המבצעי לפרוץ למטוס משישה פתחים שונים קיבל אישור הדרגים הבכירים, ולוחמי סיירת מטכ"ל ובהם האלוף (מיל') עוזי דיין, ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר דני ארדיטי, האלוף (מיל') דני יתום וראש הממשלה בנימין נתניהו, החלו להתאמן על מטוס דומה של חברת אל על באחד ההאנגרים.

      כדי להערים על המחבלים החמושים שחיכו לכוח במטוס, הוחלט שהלוחמים ילבשו סרבלים לבנים של טכנאים וכשכולם יהיו מוכנים, אהוד ברק ישרוק וכל החוליות יפרצו פנימה בו-זמנית. המחבלים ביקשו מהלוחמים לפתוח את הסרבלים כדי להראות שהם אינם חמושים. אחד מאנשי הצלב האדום ראה שיש ללוחמים אקדחים וכנראה דיווח לאנשיו אך ברק אמר להם: "זה רק להגנה עצמית, לא ישתמשו בהם".

      מבצע סבנה, מאי 2012 (דובר צה"ל)
      הנוסעים יורדים מהמטוס (צילום: רון אילן,דובר צה"ל)

      מה היה הרגע הקריטי במבצע?

      "הרגע הקריטי זה כשמסתערים. אתה לא יודע מה יקרה. מדובר במחבלים. מעל מאה בני ערובה. יש שם חומרי נפץ. חשש מהפעלת רימונים שלטענת הקברניט היו ללא נצרות. כל המבצע לקח בסך הכול 90 שניות והשניות הראשונות הן החשובות ביותר. הן קובעות אם תהיה זו הצלחה או כישלון כואב מאוד. גורם ההפתעה היה רכיב מרכזי. העובדה שהגענו מחופשים לטכנאים שמכינים אתה מטוס להמראה סייעה לנו מאוד. בקצה המסלול הם ראו את המחבלים לכאורה שאנחנו היינו אמורים לשחרר במסגרת עסקה מדומה, כשבפועל מדובר היה בחיילי צה"ל מחופשים. המרחק היה גדול כך שהם לא יכלו לראות אפילו את הפרצופים".

      מה הכריע את המבצע. המיומנות? קור הרוח?

      "אי אפשר לומר שהיינו מקצועיים באותם ימים בלחימה בתוך מטוסים. מדובר בשימוש באקדחים במקום מאוד צר וצפוף. התאמנו על זה בחיפזון ב-18 שעות שקדמו למבצע, תוך כדי שאנחנו מגלגלים כמה תוכניות מבצעיות ושאנחנו מנסים להרוויח זמן כשכאילו אנו מכינים את המטוס להמראה".

      היו רגעים יוצאי דופן במהלך במבצע מעבר לרגע ההסתערות?

      "היה גם רגע מצחיק. מאחר שלא היינו מאומנים בלחימה מהסוג הזה, חילקנו את הכוחות לחוליות ובכל פעם שהגיע מטוס 'אל על' בדקנו מי מהמאבטחים היה בעבר ביחידה, כדי שיצטרף למשימה. כל פעם החלפנו את אחד החיילים במאבטח, תוך כדי שאנחנו מסבירים למאבטים את תוכנית המבצע.

      "שתי דקות לפני הפריצה, כשעמדתי לשרוק את השריקה המוסכמת לפריצה פנימה משתי הכנפיים, אחד הלוחמים - מאבטח ב'אל על' שהגיע מחו"ל שעות ספורות קודם לכן - הודיע לנו שהוא לא מרגיש טוב וחייב לשלשל. הלוחם קיבל אישור לרדת מהמטוס וככה בעודנו דרוכים, גם אצלנו מתחת לכנפיים ומעל הכנפיים וגם במגדל הפיקוח ובחפ"ק, נאלצנו לעמוד ולהתבונן באדם שפותח את הסרבל כדי לעשות את צרכיו רגע לפני פעולה. ברגע שסיים את מלאכתו ורכס את הסרבל מחדש, הגיעה השריקה והסתערנו".

      היה לוחם מסוים שבלט במבצע?

      "בסך הכל היינו 14 בחורים שאת מרביתם הציבור מכיר. כל אחד תפס את מקומו על פי התוכנית. אחד מהבחורים היה מרדכי רחמים מגיבורי האירוע בציריך במהלכו ניסו מחבלים להרוג אזרחים ישראל והוא הכריע את האירוע. גם במבצע הזה הוא הצטיין".

      מדוע בחרתם בדרך המבצעית הזו שנראית כסיכון משמעותי לנוסעים?

      "אי אפשר להתעלם מההשתנות של הנסיבות. הקפטן חזר למגדל הפיקוח עם דוגמות מחומרי הנפץ כדי לשכנע אותנו שהמחבלים מחזיקים ביד אחת רימון ללא נצרה וביד השנייה נשק. למרות זאת, הערכנו שהאנשים הללו לא באו להתאבד אלא לקחת בני ערובה. המצב היה שברירי. בסופו של דבר יש כאן סיכון של הנוסעים, לא רק של הלוחמים. הסבירות שהם באמת יתאבדו היא קטע מאוד קריטי. טענו אז שלא סביר להניח שהם רוצים להתאבד. לכן הערכנו שאם נפעל תוך שניות ונפגע בהם בצורה מהירה ומדויקת זה לא יגמר בפיצוץ. בדיעבד צדקנו. עם התרבות העכשווית כשהעולם מלא במחבלי התאבדות, אם היה מישהו מנסה להניח הנחה כזו היום היו אומרים עליו שהוא סהרורי. אי אפשר היום להניח הנחה שהמחבל לא יתאבד בשנייה הראשונה שנירה עליו. הרבה דברים השתנו ושום דבר לא חוזר עצמו. הלקח המרכזי הוא שאסור להיכנע לטרור. צריך לבצע פעולה ולא להירתע מפעולות מורכבות. נכון שגם אם מדובר במערכת שקולה יחד עם היחידות הכי מתאימות צריך גם לדעת איך לבצע".

      מבצע "איזוטופ" נחשף

      תיק מבצע "איזוטופ" נחשף כעת לראשונה, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. מהתיק עולה כי רחבעם זאבי הוא שהגה את תוכנית הפריצה המוצלחת, כי עוזי דיין לא שמע את השריקה שפתחה את המבצע אך גילה אומץ כשהשתלט על מחבלת ובידה רימון ללא נצרה, כי אחת המחבלות פעלה תחת השם "שרה ביטון" ופרטים מפתיעים נוספים.

      חברי החוליה שחטפה את המטוס השתייכו לארגון "ספטמבר השחור". החוליה כללה שני גברים ושתי נשים. המפקד היה עלי טהה אבו סנינה, שכונה אבו נדאל. סגנו היה עבד אל-עזיז אל-אטרש, שקיבל דרכון על שם זכריה גרייד. שתי הנשים היו רימה עיסא טנוס, שכונתה זכיה ואשר נשאה דרכון על שם שרה ביטון, ותרז אסחאק חלסה, שכונתה סמירה. השם שהופיע בדרכונה המזויף היה מרים חסון. המחבלים נשאו על גופם שני אקדחים, שני רימוני יד, שני מטעני חבלה במשקל שני קילוגרמים כל אחד, נפצים חשמליים ושש סוללות.

      שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר וראש אגף המבצעים בצה"ל, האלוף ישראל (טליק) טל הגיעו לנמל התעופה, הקימו חפ"ק במגדל הפיקוח ויצרו קשר עם קברניט המטוס. עם הנחיתה, שידר הקברניט את שמותיהם של 317 מחבלים הכלואים בישראל, אותם דרשו החוטפים לשחרר. שעה לאחר הנחיתה, הודיעו המחבלים כי הפעילו פצצה, שתתפוצץ בתוך שעה. הקברניט רמז בקשר כי פתח תא הטייסים פתוח, כדי לעודד יוזמה מצד צה"ל. לאחר שהתברר כי אין התקדמות במשא ומתן, הורה הרמטכ"ל להכין תוכנית פעולה והטיל את ביצועה על סיירת מטכ"ל בפיקודו של סא"ל אהוד ברק.

      דרכונה של שרה ביטון (יח"צ , ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
      צילומי חגורות הנפץ וצילום הדרכון המזויף על שם מרים חסון, שנשאה אחת החוטפות. מתוך תיק מבצע "איזוטופ", באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

      כעבור כמה שעות יצא כוח בפיקודו של ברק לעבר המטוס, ורק אז הזמין סולמות ואקדחים. האלוף טל פנה כמה פעמים לרמטכ"ל וביקש אישור לפרוץ למטוס, מחשש שעם עלות השחר ייחשפו הלוחמים, אך הרמטכ"ל סירב. כעבור חצי שעה הוחלט להרחיק את הלוחמים מהמטוס; דיין העריך שהחוטפים לא יפוצצו את הנוסעים ושניתן להמשיך במשא ומתן. אנשי הצלב האדום צורפו למשא ומתן, ולאחר ששוחחו עם החוטפים, הם הוסיפו לרשימת האסירים תשעה שמות שהמחבלים "שכחו" בתחילת המשא ומתן.

      בינתיים, ברק ולוחמיו המשיכו להתאמן לקראת הפריצה למטוס, מבלי שהיו להם נתונים מדויקים על מה שמתרחש בתוכו ומבלי שידעו כמה חוטפים יש בו. החוטפים, מצדם, שלחו למגדל הפיקוח את הקברניט, רג'ינלד לוי, עם חומרי נפץ, כדי להמחיש לישראל את רצינות כוונותיהם.

      הקברניט שרטט תרשים מפורט של פנים המטוס וסימן את מיקום החוטפים. הקברניט הודיע לחוטפים כי הגיע להסכם עם ישראל, לפיו ישוחררו האסירים. המידע המודיעיני שהעביר, שינה את ההיערכות של סיירת מטכ"ל. האלוף רחבעם זאבי הגה את התוכנית השלישית והאחרונה לשחרור החטופים על בסיס המידע שהעביר הקברניט: הלוחמים יסוו עצמם כמכונאים בסרבלים לבנים, וכמה חוליות יפרצו מכמה כיוונים. כוח הפעולה כלל 16 לוחמים מסיירת מטכ"ל, שחלקם הוחלף לאחר מכן במאבטחי חברת "אל על" ושני מכונאים של "אל על". שבעה לוחמים נוספים וצלף נערכו מסביב למטוס.

      חיילים מחטיבת הצנחנים וגששים מחטיבת הבקעה התחפשו לאסירים ביטחוניים כדי ליצור מצג ולפיו ישראל מקיימת את חלקה בעסקה. מטוס של חברת TWA שהיה באחת הסככות לצורך תיקון טכני, הועבר לאחד המסלולים, הוצב במרחק של קילומטר וחצי מהמטוס החטוף, כדי לקלוט את ה"אסירים". לא הרחק משם המתינו נגמ"שים של צה"ל וכוחות חי"ר נוספים, כולל עשרות אמבולנסים וכבאיות.

      רימון בלי נצרה

      שריקה סימנה את תחילת הפריצה. החוליה הראשונה חדרה דרך פתח החירום השמאלי הקדמי. סגן חוליית החוטפים החל לירות על החיילים. באותו זמן פרצה פנימה חוליה נוספת, דרך הפתח הימני הקדמי והמחבל ירה גם לעברם. הלוחמים התעשתו במהירות והרגו אותו. החוליה של עוזי דיין כלל לא שמעה את השריקה ולכן לא פרצה בזמן, אלא רק לאחר שברק הפעיל אותה בנפרד.

      בחלק האחורי של המטוס חיפשו הלוחמים את זכיה, שעל פי החשד נשאה מטעני חבלה. עוזי דיין הבחין כי אחת הנוסעות מצביעה לעבר המחבלת, וזו התחננה באנגלית שלא ירו בה, בעודה אוחזת ברימון. דיין חטף ממנה את הרימון, והשתלט עליה.

      אחד הלוחמים שזחל לכיוון החלק הקדמי, חש לפתע שמישהו דורך עליו. הוא פתח באש והרג את מפקד החוטפים, שקודם לכן ירה על הלוחמים ונפצע בידו. שניות קודם לכן, אבו נדאל ניצל את העובדה שלאחד הלוחמים נגמרה התחמושת ונמלט לחלק האחורי של המטוס – עד שדרך על הלוחם שירה בו מטווח קרוב.

      חוליה נוספת לא הצליחה להיכנס לתוך המטוס משום שהדלת השמאלית לא נפתחה. הלוחמים ירו לעברו של מפקד החוטפים, אך לא לא הצליחו לפגוע בו כי דפנות המטוס בלמו את הקליעים.

      בהמשך הסריקות על המטוס, אותרה החוטפת סמירה, לאחר שאחד הנוסעים הצביע על מיקומה. אחד הלוחמים, ערך חיפושים על גופה ומצא בחזייתה סוללת טרנזיסטור להפעלת המטען. המחבלת החלה להשתולל ואחד הלוחמים סטר בפניה. לפתע, נפלט כדור מאקדח של אחד הלוחמים ופצע את הלוחם בנימין נתניהו ואת החוטפת. בסריקות אותרה גם חגורת הנפץ והיא נוטרלה במהירות. בכל אותה העת הסתובב עוזי דיין כשבידו רימון ללא נצרה, שאותו לקח מוקדם יותר מהמחבלת.

      ההשתלטות על המטוס ארכה תשעים שניות. סיירת מטכ"ל ירתה חמישים כדורים. המחבלים ירו יחדיו עשרה כדורים. שני מחבלים נהרגו, ושתי המחבלות נעצרו. מהירי נפצעו באורח קשה שתי נוסעות. אחת מהן, מרי הולצברג, בת 22, מתה מפצעיה לאחר כעשרה ימים.