המהלך המפתיע והדרמטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהיג האופוזיציה שאול מופז ליצירת ממשלת אחדות ולדחיית הבחירות לנובמבר 2013, הותיר את המדינה כולה פעורת פה.
אבל בסופו של דבר העיקר הוא התוכן של המהלך: הקמת ממשלת אחדות. יצירת ממשלת אחדות מספקת גם את האפשרות לטיפול במגוון של נושאים פוליטיים, חברתיים וכאלה הנוגעים לזהות. אלה נשמרו כל העת על אש קטנה, וזאת בגלל זכות הווטו המוגזמת של מפלגות קשות עורף וחד-מימדיות קטנות, אשר החזיקו במאזן הכוח בכנסת.
אם ישכיל לעקוב אחר מדיניות מרכז אחראית, יחדל נתניהו להיות נתון לסחטנות מצד החרדים, ליברמן, השוליים הימניים-קיצוניים מבית במפלגת הליכוד או קוראי תיגר חיצוניים כגון לפיד. מדיניות שכזו אף תשפר לאין שיעור את מעמדו הגלובלי, וכן את מערכת יחסיו עם הנשיא אובאמה ועם האמריקנים בכל הקשור לאיום האיראני ולסרבנות הפלשתינית.
אבל נתניהו לוקח על עצמו גם סיכון עצום. ניצחונו בבחירות היה מובטח קרוב לוודאי, אך אם ישגה כעת, או אם בעקבות אילוצי זמן לא יספיק לשכנע את הישראלים שהממשלה נחושה לבצע רפורמה אמיתית במערכת - המהלך עלול להוביל לסופה של הקריירה הפוליטית הפורחת שלו. ההצלחה תדרוש חקיקה רבה בתוך מסגרת זמן קצרה - אתגר מרתיע במקצת אך ודאי לא בלתי אפשרי.
יש חמישה נושאים קריטיים שעל הממשלה לקדם. הראשון הוא הצורך להשיב על כנו את מושג האחריות הממשלתית. הביטוי הצורם ביותר של התפקוד הלקוי בממשלות ישראל האחרונות היה נטייתם של שרים, כמו גם של מפלגות קואליציה, לנהוג כאילו הם חופשיים ולא חברים אחראיים בממשלה. על נתניהו להבטיח כי מרגע שהממשלה מאמצת עמדה, כל שר החש מחויב לביקורת ייאלץ להתפטר.
להמשיך ברפורמה הכלכלית
הנושא השני הוא הצגתה של הרפורמה בשיטת הבחירות. השלישי טמון בצורך לבחון מחדש נושאי דת ומדינה אשר מעולם לא היה אפשר לטפל בהם באופן רציונלי, וזאת בגלל התנגדותן של המפלגות החרדיות אשר החזיקו בכוח פוליטי עצום. החלפת חוק טל והצגת הדרישה לשירות לאומי כלשהו מצד כל אזרחי ישראל - כולל ערבים וחרדים - חייבות להיות מיושמות כדי להתגבר על הזעם המופנה כלפי הפטורים משירות. יש נושאי דת נוספים: תפקיד הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים בכל הקשור לנישואים ולגיורים, והצורך להבטיח כי הדורות העתידיים של החרדים יצוידו בהשכלה ובחינוך הנדרשים כדי לאפשר להם להתפרנס ולא להיות תלויים ברווחה למשך כל ימי חייהם.
רביעית, על הממשלה להמשיך בדרך הרפורמה הכלכלית, במיוחד בעת שהקריסה הכלכלית האירופית צפויה להשפיע על ישראל במהלך השנה הקרובה. ההתמקדות המרכזית חייבת להיות בניתוץ הריכוזיות, השליטה המוגזמת של כמה חברות גדולות שאינן מאפשרות תחרות במשק.
לבסוף, יש ליזום הערכה מתמשכת של מערכת החינוך, אשר במתכונתה הנוכחית מעודדת את חלוקתה של החברה לשבטים במקום לחזק את האחדות הלאומית. כל המטרות הללו יכולות להיות מוגשמות בטווח זמן מוגבל, והן ייהנו מתמיכה נלהבת של רוב הישראלים.