מבחנה המדיני של ממשלת נתניהו?מופז

לאחר כל הדיבורים על הטקטיקה, על שמירת הסודיות, על ההפתעה הגדולה ועל עתידם האישי של הפוליטיקאים השונים, נשאלת השאלה אם הקואליציה בת 94 החברים תהיה שונה מקודמתה בהיבטים המדיניים. אל הממשלה מצטרפת המפלגה הגדולה בכנסת, אחת המפלגות היחידות המעלות את ההסדר הישראלי-פלסטיני על סדר יומה, בראשות מי שמתנגד פומבית למהלך צבאי ישראלי נגד מתקני הגרעין של אירן בעתיד הקרוב. האם יסתפק שאול מופז בהצלת עורו, באמצעות תרגיל פוליטי מבריק, או שיבקש להשפיע ולהוכיח שעשה את המעשה לא רק מטעמים פוליטיים-אגואיסטיים?

בשמיניית השרים, ההופכים תשעה ואולי יותר, יצרף מופז את קולו למתנגדי המהלך באירן, ואולי ישפיע על מניעתו. אם כך יהיה הדבר - תצדיק הצטרפותו המהממת לממשלת נתניהו את עצמה. ובנוגע לנושא הישראלי-פלסטיני: כאן יש למופז עמדה ברורה מאוד, והוא אמור לתבוע את בחינתה מול הפלסטינים. מופז מציע הסדר ביניים שיקבע גבולות והסדרי ביטחון לקראת הסכם קבע, מאוחר יותר, שיתבסס על גבולות 1967, כולל חילופי שטחים שווים. הנושא הזה כמעט לא נבדק בשלוש השנים האחרונות, אף שאינו חסר סיכוי. מופז לא יוכל להרשות לעצמו להיות חלק מממשלה שכל מה שהיא אומרת במשך שלוש שנים הוא שאין היא מציבה תנאים מוקדמים למשא ומתן, וכיוון שהפלשתינים תובעים תנאים כאלה, היא עשתה את שלה ואינה חייבת בשום תהליך מדיני.

מעבר לעובדה שכולנו הופתענו, יהיה אפשר להעריך את המעשה שנעשה בין שני לשלישי השבוע רק בדיעבד. אי אפשר לומר שמדובר ב"תרגיל מסריח", והעובדה שהכנסת כמעט החליטה על מועד להקדמת הבחירות, וחזרה בה - אינה פגיעה בסדרי השלטון, גם אם רבים מחברי הכנסת התאכזבו מהשינוי של הרגע האחרון. אם לא ייערך שינוי של ממש בהתנהלות הממשלה, אם ימשיכו משחקי החתול והעכבר בנושא גבעת האולפנה, מגרון, סנסנה ודומיהם, אם יימשך הקיפאון בשיחות עם הפלשתינים, ואם נמצא עצמנו, לבדנו, בעימות מול אירן בתוך חודשים מעטים - תהיה הצטרפות קדימה לממשלה מעשה ציני להצלת מפלגה חסרת חוט שדרה שהאריכה את חייה בשנה, תוך כדי ויתור על מה שלכאורה נאבקה למענו.

אבל אם תצליח קדימה לעמוד מול הימין בממשלת נתניהו, אם לא תניח לרה"מ בנושא התהליך המדיני, אם תצליח להפסיק את תהליך הלבנת ההתנחלויות, ואם תמנע מהלך מסוכן ובעייתי באירן - יהפוך ליל השינוי וההפתעה לנקודת ציון חשובה שהובילה את ישראל לנתיב נכון, לאחר שלוש שנים של דשדוש מדיני ושל התרחקותנו מהמטרה הציונית העיקרית: הבטחתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.