כל דיון בסוגיית "שירות לכל" יהיה דיון חסר - ומופקר - אם לא יתייחס אל שאלת השאלות: האם החברה הישראלית זקוקה ללימוד תורה?
אני מעריך את המאבק הציבורי - כל זמן שאינו מסית - אבל דוחק בראשי המאבק לשאול עצמם: האם ישראל כמדינה, כחברה, זקוקה ללימוד תורה, זקוקה לעולם הישיבות כחלק אינטגרלי מחוסנה?
הישיבה היתה מאז ומעולם "בית היוצר לנשמת האומה", כהגדרת ביאליק. חשוב לבקר את עולם הישיבות. אבל החברה לא יכולה להתייחס למוסד הישיבה כאל כורח פוליטי או קיום טפילי. עולם התורה לגווניו הוא חלק מהותי מהפסיפס הישראלי. כעם, אין לנו קיום בלעדיו. זה לא סותר את עולם הרוח הישראלי, היינו האקדמיה, האמנות, התרבות והספרות ושלל המוסדות הנפלאים שפיתחנו בעת החדשה. זה הולך ביחד.
אסור לדון בסוגיה כעניין טכני: נייצר רעש, נלחץ על קובעי המדיניות, והם יכריחו חרדים להתגייס. יש פה קוצר רוח כלפי תהליכים עמוקים בחברה החרדית שעוברת תהליך של ישראליזציה. בלי הצהרות אידיאולוגיות, הציבור החרדי הופך לאומי יותר. בגלוי, לעין כל. משום שבסמוי - הציבור הזה לאומי מזמן. באומרי לאומי, אין הכוונה להגדרות מדעיות, אלא לתחושה הפשוטה של ההשתייכות והנכונות וההזדהות עם ישראל. הם יקראו לה "ארץ הקודש" (ולא מדינה) או ימנו סגן שר במקום שר, אבל מי שעיניו בראשו רואה את השינוי המדהים.
"לא לכפות חלקים בחברה זה על זה"
החברה החרדית מפוזרת כיום; מוקדי הכוח המסורתיים אינם מצליחים לפרוש חסותם; אלפים רוכשים תארים אקדמיים; אלפים התגייסו לצבא במסגרות שונות.
זה לא מספיק, אבל הרצון לכפות ולשסות חלקים בחברה זה בזה הוא טעות וחוסר אחריות, משום שאנחנו זקוקים לחרדים. בים הדה-לגיטימציה העולמית, החרדים הם צוק איתן של נאמנות לעם היהודי וגם - בלי הצהרות - למדינה.
כדאי שגם החרדים יפסיקו לזעוק "זעקה גדולה ומרה". הם לא נמצאים תחת שלטון המן, אלא במדינת היהודים, בין אחיהם. בכל משפחה יש מריבות, לעיתים קשות עד כדי איום פירוק. חרדי המבין זאת, לא יתרגש מהמהומה התקשורתית. הוא יודע שהסיפור מורכב.
משום כך, אסור לליכוד להיגרר אחר השיח הפופוליסטי ביחס לחרדים. הליכוד הוא תנועה ליברלית אך מדובר בשמרנות ליברלית שמעולם לא כתבה גט כריתות למסורת הדתית או לעולם הרוח הישיבתי.
בגין לא ביקש לקנות את לב עדות המזרח בהתבטאויותיו הדתיות, הוא האמין בזה. איני מפסיק להתפעל מהשליטה של סילבן שלום במסורת היהודית לרבדיה. אין זה במקרה.
בשבוע שעבר סיפר משה פייגלין על מעמד בזמן ניחום אבלים, שעה שהוא ונתניהו אמרו ביחד קדיש. זה לא משחק. אין לליכוד ריב עם הצדדים הדתיים שבזהות היהודית. אפשר להתווכח על המינון, על רעיונות, על אורח החיים - אבל יש הסכמה באשר לחשיבות המסורת הדתית ולרלוונטיות שלה לחיים בישראל. חובתו של כל אדם ישר - להתחיל דיון בסוגיית הגיוס לחרדים בשאלת מקומו של עולם התורה בחברה הישראלית. דיון המתחיל מנקודת מוצא כזאת ימצא אוזן קשבת בחברה החרדית גם ביחס לסוגיית השירות.