פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לו כל גל

      אודי גל, מבכירי השייטים בארץ, מונה למאמן נבחרת ארה"ב בשיט מפרשיות לנשים. המשמעות: קרב על מדליה באולימפיאדת לונדון מול חברותיו, השייטות הישראליות. "במים אין חברים"

      בעוד קצת פחות מ?100 ימים, ביום שישי, 10 באוגוסט, ייערך באתר השיט האולימפי בווימות' שיוט המדליות הנועל של תחרות המפרשיות מדגם 470 לנשים. בין עשר הסירות שיתחרו על אחת המדליות שתחלק אולימפיאדת לונדון 2012 אמורה להיות גם זו של צמד השייטות הישראליות, ורד בוסקילה וגיל כהן. אלא שמלבדן, תתפלאו, יהיה עוד נציג כחול?לבן שיתפלל למדליה - ודווקא של צמד אחר בתחרות.

      אודי גל, מבכירי השייטים בעולם בעשור שעבר ואחד הגדולים בתולדות השיט הישראלי, מונה לאחרונה למאמן נבחרת הנשים של ארה"ב ובאולימפיאדה הקרובה ינסה להוליך אל הפודיום את הנציגות האמריקניות בדגם ה?470, אמנדה קלארק ושרה ליהאן. אם היינו זקוקים לראיה נוספת לכך שישראל היא אימפריית שיט, הפעם קיבלנו אותה מכיוון הדוד סם. אפילו מעצמה עולמית כמו ארה"ב - לא בדיוק מדינה דלת משאבים - לא מתביישת לגייס לצוות שלה את הידע ואת הניסיון של שייט ישראלי, שמצידו כנראה יתוגמל בקנה מידה שאינו מוכר לקולגות בישראל.

      הגיע הזמן להתרגל למונח מאמן

      "האמריקנים לא לקחו אותי כיוון שהם ראו שיש לי רקורד בזכות ההישגים שלי לאורך השנים", מספר גל בראיון ל"ישראל השבוע", הראשון שלו מאז מינויו לתפקיד הבכיר. "הם פנו אלי כדי שאעזור, ראו את שיטת העבודה שלי ואת הדרך במשך חודשים ארוכים ואז החליטו להחתים אותי. ככה עובדת השיטה שם, וזו הוכחה נוספת למקצוענות שלהם".

      גל, שיחגוג בחודש הבא 33, חוזר לבמה המרכזית לראשונה מאז החליט לפרוש משיט מקצועני בינואר 2010. אז, אחרי שנים ארוכות של הצלחות עם שותפו לסירה גידי קליגר - כולל השתתפות בשתי אולימפיאדות וזכייה בשתי מדליות כסף באליפויות אירופה ובשלוש מדליות ארד באליפויות עולם - החליט לסיים את הקריירה המרשימה ולפנות לדרך חדשה.

      אלא שהאהבה לענף ולמים נותרה כשהיתה. "כיף לשבת כאן, להיות ליד המקום הטבעי שלי", אומר גל בעיניים בורקות רגע לפני שהוא מתיישב לראיון בבית קפה הצמוד למועדון השיט שבו גדל, הפועל תל אביב, בטיילת בעיר. עוד לפני השאלה הראשונה, השיחה נפסקת כשמכר של גל מזהה אותו ועוצר לחיבוק. חצי בצחוק?חצי ברצינות המכר זורק "מתי אתה חוזר להתחרות?" וגל משיב: "זהו, לא חוזר. עכשיו אני מאמן". הקרובים לענף עדיין זוכרים את הדיווחים על גל השייט, אבל עכשיו הגיע הזמן להתרגל למונח הרציני - מאמן.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      עובד מן המניין של איגוד השיט האמריקני, אודי גל (צילום: זיו קורן)

      איך הגעת להיות מאמן של נבחרת ארה"ב?

      "הייתי בכלל עסוק בבדיקות לקראת הרשמה לתואר שני במינהל עסקים בחו"ל, אבל במאי לפני שנה שתי השייטות - קלארק, שהכרתי מהשנים שלי בסבב וליהאן - יצרו איתי קשר וביקשו שאבוא לעזור להן. היה להן מאמן, אבל הן ביקשו עזרה טכנית כדי להוסיף להן קצת מהניסיון, מהידע ומהרקע שלי בתחום. עבדנו כמה חודשים וחזרתי לארץ. אבל אחרי זה הן קראו לי גם לתחרויות הבאות.

      "באותה תקופה השתיים היו בסביבות המקום ה?30 בעולם ורצו שאעזור להן כדי שיהיה להן סיכוי בתחרות על הכרטיס לאולימפיאדה (לפי החוקים, כל מדינה רשאית לשלוח רק צמד אחד למשחקים האולימפיים; מ"ש). באוקטובר חזרתי כדי לעזור להן לקראת אליפות העולם בפרת'. באוסטרליה הן סיימו במקום ה?12 והבטיחו מקום באולימפיאדה".

      בניגוד למצופה במחוזותינו, השגת המטרה לא הבטיחה לגל את התפקיד. המינוי המיוחל הגיע דווקא בסיום התחרות הכי חלשה של קלארק וליהאן, שסיימו במקום ה?21 בתחרות גביע העולם בפלמה דה מיורקה באפריל. "משעשע שדווקא אחרי תוצאה כזו המינוי נסגר. האמריקנים הבינו שיש דרך ומטרה מסוימת ולמרות המיקום הנמוך החתימו אותי", מספר גל. כעת הוא עובד מן המניין של איגוד השיט האמריקני, ובמסגרת מינויו לאחראי לפרויקט הנשים הוא מאמן גם את נבחרת העתודה.

      "כמו קטש בפנאתינייקוס"

      זמן קצר מאוד אחרי המינוי הרשמי של גל הגיעו הקבלות. לפני שבועיים חניכותיו של גל זכו במדליה ראשונה בקריירה, כשסיימו במקום השני בתחרות היוקרתית מסבב גביע העולם בהייר שבצרפת. כל השייטות הבכירות בעולם הגיעו לתחרות, ששימשה גם כהכנה נוספת לקראת האולימפיאדה, והנציגות הישראליות, בוסקילה וכהן, סיימו במקום העשירי. בעקבות מדליית הכסף קלארק וליהאן, שרק לפני כמה חודשים דורגו במקום ה?30 בעולם, צפויות להתקדם מהמקום השביעי לרביעי בעולם.

      החניכות שלך מועמדות למדליה בלונדון.

      "יש שניים?שלושה צמדים של שייטות מצוינות שיתחרו ביניהם על הזהב ועל הכסף. אחריהם יש עוד כחמישה צוותים שיכולים לקחת ארד. גם ורד וגיל בחבורה הזאת וגם קלארק וליהאן, שבמירוץ השנתי ל?2012 מדורגות במקום השני בעולם. ביום טוב הכל יכול לקרות".

      נניח ששיוט המדליות יפגיש את הצמד הישראלי והאמריקני לקרב ראש בראש, איך תרגיש?

      "קפצת לשאלה הזו? חשבתי שהיא תגיע בהמשך".

      זו שאלת מיליון הדולר.

      "האמת היא שמרוב שאני מרוכז בעבודה ומשקיע באימונים איתן לא יצא לי לחשוב על האפשרות הזאת. אבל אם אתה כבר מעלה את זה, אשיב שאני מקצוען, ובמים אין חברים. זו העבודה וזה המקצוע שלי. אני כרגע בנבחרת ארה"ב ונותן 100 אחוז בכל מקום שאני נמצא. הלוואי שנצליח לשלב - ששני הצוותים יהיו על הפודיום ונחגוג שתי מדליות".

      אמנדה ושרה שאלו אותך איך תרגיש אם הן ייאבקו על מדליה מול בוסקילה וכהן?

      "הן יודעות שאני איתן. ככה זה בארה"ב, כשאתה בעבודה אתה מקצוען נטו. כמו שעודד קטש שיחק בזמנו עם פנאתינייקוס נגד מכבי תל אביב בכדורסל, ככה אני עכשיו מאמן בחו"ל. הלוואי שיכולתי לאמן בארץ, אבל בינתיים זה לא קורה".

      קשה לך לענות על השאלה הזו.

      "אין מה לעשות, אני פטריוט. בכל יום שאני נמצא בישראל אני נהנה ומתרגש. יש לי קטע כזה שבכל מקום שתשים אותי אני אירדם. פה על הספסל, על הרצפה, על היאכטה בים - בכל מקום אני נרדם. יש רק שעות בודדות ומקום אחד שאני לא נרדם בו לעולם - בטיסה חזרה לארץ. אני מתרגש ולא מצליח להירדם במטוס".

      גל מספר כי על סירת המנוע של הצוות שלו מתנוססים באימונים שני דגלים - של ארה"ב ושל ישראל. "מאמנים בתחרויות שואלים אותי אם אני מאמן את שתי הנבחרות ואני עונה להם שדגל אחד הוא מקצועי, והאחר בלב", הוא אומר. "באולימפיאדה ובתחרויות רשמיות אסור לשים דגל נוסף, אבל איפה שאפשר אני עם דגל ישראל. אפילו בדרכון שלי, שכל הזמן איתי, מקופל בתוך העטיפה דגל קטן. לאורך הקריירה שלי בכל פעם שעליתי על הפודיום הייתי עטוף בדגל. אני לא מוכן לוותר עליו. אני מאמן בחו"ל, אבל מרגיש סוג של שגריר של ישראל. כמו שאנחנו מצליחים בהיי?טק, אנחנו מעצמה גם בשיט. העולם מבין שישראל טובה לא רק במלחמות".

      צובט לך בלב כשאתה רואה את שותפך לשעבר לסירה, גידי קליגר, מצליח עם ערן סלע?

      "אני הראשון שמפרגן לגידי והוא יודע את זה. עד היום אני רואה אותם בים לפעמים ונותן להם טיפים ועצות. אנחנו בקשר מצוין. ברור שהייתי שמח להיות איתו על הפודיום, אבל אני כבר לא שם. אחרי הפרישה לא היה קל כי היה קצת מתח בינינו, אבל עכשיו הכל בסדר".

      "צריך פה רענון"

      מייד עם המינוי המשמעותי בנבחרת האמריקנית חזר גל לקיים אורח חיים מקצועני, אבל גם לבלות שעות רבות בטיסות ברחבי העולם. בסיס מגוריו אמנם בתל אביב, אבל בכל חודש הוא נמצא בישראל שבוע אחד בלבד, ואת שלושת השבועות הנותרים הוא מעביר באימונים ובתחרויות בחו"ל עם חניכותיו החדשות.

      "לא פשוט לחיות ככה. אחרי האולימפיאדה אצטרך לקבל החלטה קשה", מספר גל. "האמריקנים רוצים אותי לעוד ארבע שנים, עד ריו 2016, אבל מבחינתי זה צעד גדול. אני לא רוצה להמשיך לחיות ככה עוד ארבע שנים, זה אורח חיים קשה. אני רוצה להתיישב במקום מסוים, להתחתן, להזדקן. אני רוצה לחיות במקום שיש לי בו בית, משפחה וחברים, ולא לחיות על תיק נסיעות. זה נראה טוב מהצד להגיע בכל פעם למקומות אקזוטיים, אבל בפועל אלה חיים קשים מאוד. אם אמשיך אחרי האולימפיאדה, אצטרך לעבור לגור בארה"ב".

      ראשי הענף בישראל לא פנו אליך עם הצעת עבודה?

      "חצי שנה אחרי שפרשתי היתה לי שיחה עם גור שטיינברג, המנהל המקצועי של איגוד השיט ומנהל ההכנות האולימפיות. הוא ביקש את עזרתי. הסברתי לו שאני אוהב אותו, אבל רצו שאשקיע רק בשיט, בלי לימודים או דברים אחרים מסביב, אז אמרתי תודה רבה והלכתי. שנה אחרי זה גור התקשר אלי ואמר לי 'אודי, צדקת'. אני מאוד מעריך ואוהב את גור, הוא מקצוען ופספוס גדול של המערכת".

      מה לא טוב בשיטה כאן?

      "בכל מקום בעולם ראשי איגוד או הבכירים בענף נמצאים בתפקיד קמפיין אחד או שניים ואז מתחלפים, על פי חוק, כי צריך רענון. פה כולם נשארים שנים ארוכות בתפקידם, והכל נהיה פוליטי. בארה"ב הספורטאי מקבל באופן יחסי פחות כסף מהאיגוד ממה שמקבלים כאן, אבל יש לו ספונסרים שקופצים עליו ומממנים אותו. אני בגיל 30 נאלצתי לפרוש והלכתי ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה כי הייתי צריך לדאוג לעתיד שלי".

      עד כדי כך?

      "בישראל לא מובטחת קריירה לספורטאי אחרי הפרישה - מ?3,000 שקלים מילגה שהיתה לנו לא יכולתי להתפרנס. על הנייר יכולתי להמשיך לשוט עד גיל 40 או 50, ובאמת בעולם עוד שואלים אותי מתי אני חוזר. האלוף האולימפי של אתונה היה בן 48. אבל אין טעם לחזור.

      "נהוג להגיד שאין בישראל תקציבים לספורט, אבל לדעתי יש תקציבים, השאלה היא מה עושים איתם. בונים כאן יותר מדי על יחידי סגולה ומשקיעים רק בצמרת ולא בתשתיות, בנוער, לרוחב. צריך להשקיע בצעירים מחוננים ובמצליחים כדי שיהיו כאן הרבה אריק זאבי, גל פרידמן או לי קורזיץ, אבל צריך לעבוד מלמטה. אני ואחרים כמוני הגענו להישגים בגלל השקעה של המשפחה, לא בגלל המערכת".

      אם תזכה במדליה בלונדון, יקראו לך לאמן בארץ.

      "אבל אם יום אחרי זה אכשל? ייתנו לי בעיטה. כי הכל מבוסס רק על תוצאות ועל כותרות".

      אבל פעם בארבע שנים מגיעה איזו מדליה אולימפית והכל נראה בסדר.

      "על זה אני מדבר. באולימפיאדה האחרונה המטרה הרשמית של היחידה לספורט הישגי היתה שהמשלחת תחזור עם 1 עד 3 מדליות. אלא שהבכירים נכשלו - אריק בג'ודו, אנחנו בשיט והטניסאים. רק שחר צוברי הביא מדליה. אז הבעיה היא בספורטאי או במערכת? צריך גוף שיבקר את המערכת. ישר כולם יצאו בכותרות שהספורטאים קיבלו יותר מדי כסף והגיעו שבעים לתחרויות".

      תגובת יהודה מעין, יו"ר איגוד השיט: "אני מפרגן לאודי ומרוצה שהוא התקדם. אי אפשר להגיד שספורטאי צמרת לא משולבים במערכת. גל פרידמן מאמן את נמרוד משיח ואייל לוין מאמן את קליגר ואת סלע".

      בסוף השבוע האחרון חגג הג'ודו הישראלי אליפות אירופה היסטורית עם ארבע מדליות, שנתיים בלבד אחרי שאיגוד הג'ודו נכנס להליך פירוק בשל ניהול כושל. אלא שעל סף התהום, אורן סמדג'ה מונה למאמן הנבחרת ואחרי שנתיים של עבודה הגיעו התוצאות. "מה שקרה בג'ודו זו דוגמה למשהו נכון. בכל הענפים יש לנו הרבה ספורטאים טובים שיכולים להגיע לתוצאות כאלה. חומר הגלם קיים, הבעיה היא איך מטפלים בחומר הזה".

      רגע לפני פרידה, גל מביט שוב על הסירות לצידנו, על הגלים בים ומזכיר שוב את האמת הסוריאליסטית: "אתה מבין? אני, אודי גל מישראל הקטנה, שגדל פה במועדון הפועל ת"א בטיילת, מאמן את נבחרת הנשים של ארה"ב הגדולה. אתה קולט?"

      ואתה קולט שאולי תזכה דווקא איתה במדליה?

      "החלום הכי גדול, גם עכשיו כמאמן, זה להביא עם הצמד האמריקני מדליה אולימפית. אני חולם שבעתיד זה יקרה עם נבחרת ישראלית".