יוצאים לדרך

מערכת בחירות היא כמסע צבאי, וכמילות השיר: "כשמתחילים ללכת - אז זה מתחיל ללכת". שרים וח"כים נאחזו עד הרגע האחרון בהסברי הקש, שבנימין נתניהו מבקש לסיים את מלוא תקופת הכהונה השמורה לממשלתו בכנסת, ולפחות להשלים ארבע שנים תמימות. ראש הממשלה נאלץ להבטיח זאת. אלמלא כן, היו החיים הפרלמנטריים הופכים לסיוט כבר לפני כמחצית השנה, וקופת האוצר המתרוקנת הייתה נקראת לשלם את המחיר.

רק שראובן ריבלין ומשה כחלון וישראל כץ וגם כותב שורות אלה סברו רובם ככולם, שאין מנוס מהקדמת הבחירות; שפתיחת הקלפיות רק בשלהי 2013 היא חלום באספמיה וגם פברואר בשנה הבאה, ואפילו אוקטובר 2012. מן הרגע שבו חזר גלעד שליט בעיסקת שחרור בעייתית, גאו סיכוייו של נתניהו על פי כל סקר ומשאל, ונוסף לו תמריץ בהידרדרות המואצת במצבה של סיעת קדימה.

טוב מכל שעתה יש התרת ספקות. כל שחקן בשדה הפוליטי וכל אזרח הצופה מהיציע יודעים מהו סדר היום הלאומי בארבעת החודשים הקרובים. יש למערכה הזאת שתי מחציות. הראשונה היא שלב הרכבת הרשימות, והוא קשה במיוחד לליכוד, לעבודה ולקדימה בגלל הפריימריז, הבחירות המקדימות, שהן מכה שאינה כתובה בתורה, אבל פוגעת קשה במפלגות מפני שהן נראות כשדה קרב עקוב מדם.

הבחירה בליכוד תהיה קשה במיוחד. הימין ינסה לנטרל בכירים כדן מרידור, שנתניהו צריך להם כדי למנוע את מיצוב המפלגה הגדולה כמתרחקת מן המרכז. הוא צריך גם שורה של נבחרי ימין ישרים וכנים כדי לא לאבד מכוחו בהתנחלויות ובריכוזים אחרים. עדיין יש תעלומות. המעניינת שבהן היא לאן פניו של בני בגין - האיש שהגיע כמפיס דעתו של הימין והתנגש ביושבי המאחזים על רקע יחסו הייחודי לעליונות שלטון החוק, זכר למורשת של אביו.

קרב גדול במיוחד צפוי בקדימה. נקודת המוצא של ח"כיה היא שהמדרון מובטח, אבל מה השיפוע? כמה כורסות של ח"כים יגבו מקדימה שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, וגם ציפי לבני טרם אמרה את מילתה האחרונה. רק עיוור אינו מבחין בכלי התקשורת, שלוחץ עליה לחבור ללפיד. היא הפסידה, אבל מחזיקה עדיין במניות רבות. המסע ארוך. הסקרים יבטיחו עליות וירידות. בכל שבוע ניתוח אחר, סותר את קודמו. ברור שגורלה של כל סיעה מעניין, ישראל ביתנו וש"ס ואפילו מרצ. אבל התוצאות טבולות בסיפור אנושי מלודרמטי בשתי פינות של הזירה: אהוד ברק ואריה דרעי.

האם הם יכולים? כמה הם יכולים? והאם זה כדאי? יהיה מרתק. קרב הישרדות. יוצאים לדרך.